האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 45

אליסה

אני מתעוררת בבוקר לוגן כבר לא כאן, הוא בטח כבר הספיק להטיל טרור כבר על חצי עיר. אני קמה ומתלבשת ויורדת לאכול ארוחת בוקר.
"בוקר טוב," אני אומרת ללוגן, ליאו ולמייקל.
"בוקר מצוין," אומר ליאו, "בתאבון שהיה לך, אני חייב לעוף לעבודה." הוא מחבק אותי ויוצא מהאחוזה. אני מתיישבת בשולחן.
"דון היום לא יגיע, הוא לא מרגיש טוב." לוגן מעדכן אותי וקם מהשולחן והולך בלי להגיד שלום.
"אוקיי." אני ממלמלת לעצמי.
"רבתם." אומר מייקל.
"אתה חד הבכנה, שקלת להיות חוקר פרטי." אני אומרת לו.
"אה זה מסביר המון." הוא צוחק ומתעלם מההערה העוקצנית שלי.
"כן?"
"כן, הוא עצבני מאתמול, מאיים על כולם, ומשאיר מאחוריו שביל של גופות."
"כי בדרך כלל הוא מאוד רגוע ורגיש." אני אומרת ומייקל צוחק שוב.
"נכון אבל כשהוא עצבני עלייך זה נהיה ממש גרוע, אז בבקשה ממך, בשם ההנהלה וצוות העובדים, תשלימי איתו." הוא אומר ואני צוחקת.
"רק בגלל שביקשת ממש יפה."
"שבי עליו."
"סתום את הפה שלך!" אני מתעצבנת עליו. הוא פתאום מתחיל לצחוק.
"לא הבנת אותי. שם למועדון, שבי עליו." הוא אומר ואני מתחילה לצחוק. "אבל את בהחלט יכולה לשבת גם על לוגן אם זה יגרום לו לחזור לעצמו." הוא אומר. אני מרימה מלפפון מהצלחת וזורקת עליו, הוא תופס את הירק באוויר ואוכל אותו.

אנחנו מסיימים לאכול ומייקל נכנס למשרד של לוגן."תאחלי לי שאשרוד את זה." הוא מתלוצץ.
"תתנחם בעובדה שהוא לא ירצח אותך." אני אומרת לו וממשיכה לחדר המחשבים ונכנסת אליו. הוא ריק אני מתיישבת על הכיסא ונכנס למחשב, אני עושה את הבדיקות הרגילות שלי, בודקת את אבטחה, ואת הטרולים שפיזרתי. הכל נראה תקין. משעמם לי, אני מעלה את המצלמות למסכים ומוציאה את הנייד מהכיס שלי ונמרחת על המשענת כשאני פותחת את אפליקציית בראול סטארס ומתחילה לשחק. אני מציצה במצלמות בחוץ. אני רואה את מייקל ולוגן יוצאים מהאחוזה. הם מדברים בחוץ ומייקל נכנס לרכב ונוסע. לוגן מסתכל על המצלמה לרגע, כאילו הוא מרגיש שאני צופה בו. הוא מסית את המבט ונכנס חזרה לאחוזה. אני עוברת עם עיניי ורואה אותו עולה לחדר. אני אראה לו מה זה להתעלם ממני. אני סוגרת את האפליקציה ומכניסה את הנייד לכיס שלי.
אני יוצאת מחדר המחשבים ועולה לחדר, אני שומעת אותו בחדר הארונות שאני מתחילה להתפשט אני מורידה את החולצה ואת המכנסיים. לוגן יוצא מחדר הארונות ונעצר. העיניים הירוקות שלו מטיילות על גופי משאירות שובל של להבות.
"לא ידעתי שאתה כאן... לא הספקתי להתקלח בבוקר אז רציתי להתקלח עכשיו." אני אומרת ומנסה לפתוח את החזיה. לוגן ממשיך לבהות בי בלי להגיד מילה. "אתה יכול לעזור לי? נראה לי תופסן תקוע." אני אומרת ומסתובבת אליו עם גבי. אני בהלם מעצמי שאני לוקחת השיער לקדימה.
"מה את מנסה לעשות?" הוא שואל. לפתות אותך אני חושבת לעצמי.
"לעשות מקלחת."
"את מנסה להטריף אותי."
"וזה מצליח לי?" אני שואלת בגבי עליו. הוא נצמד אליי.
"לא יודע, מה את אומרת?" הוא נצמד אליי מאחור, נותן לי להרגיש את הזקפה שלו.
"הייתי אומרת שיש לך בעיה גדולה."
"עכשיו זאת הבעיה הגדולה שלך." הוא לוחש לי ליד האוזן כשהוא פותח לי את החזיה. נתפסת מר אוונס.
"אני אוהבת בעיות גדולות." אני אומרת ומסתובבת. הוא מרים אותי אליו והפה שלו משתלט על שלי, הטעם שלו הוא שפוגע בי חזק, זה טעם שמזרים לי חיים לנשמה. הוא נופל איתי למיטה שהוא מעליי, אני מתחילה להפשיט אותו כשאני מתפתלת תחתיו חייבת להרגיש אותו כבר, ממלא אותי באהבה. לא קל להוציא רגש מלוגן, הוא גוש קרח אבל שהוא איתי בחדרי חדרים, הוא מאפשר קצת למגננות לרדת ואני רואה משהו אחר בעיניו, אני מרגישה את זה בנשיקות שלו, בנגיעות שלו. הוא חודר אליי ופותח אותי לאט אני מרגישה את הכאב המתוק הזה ונאנחת בקול, ציפורניי מתחפרות בגבו, זה כל כך טוב.
"פאק זה מרגיש כל כך טוב להיות בתוכך." הוא אומר לי.
"זה כל כך טוב להרגיש אותך בתוכי." אני אומרת והוא מתחיל לנוע, "כן, כן, יותר מהר." אני מבקשת, והא מתחיל להגביר את הקצב, ואני מרגישה את החיכוך המתוק הזה שמקרב אותי אל הפיצוץ המחויל. עוד זרמים מצטברים לי בבטן, עוד שאני מתפוצצת כמו זיקוק, כל הזרמים נורים לכל קצוות גופי, רגליי נסגרות בכוח, ויש לי כיווצים לא רציונליים בגוף, כשהוא גומר יחד איתי. הוא מניח את המצח שלו על הכתף שלי לכמה שניות ונשכב לצידי מתנשף.
"איך את עושה את זה?"
"איך אני עושה מה?"
"גורמת לי להתמכר אלייך." הוא אומר לי ומביך אותי.
"מה זה אומר?"
"פאק! אני מכור לריח שלך, לכוס המתוק שלך ולפה החצוף שלך." הוא אומר ונשכב עליי ומנשק אותי, הלשון שלו משחקת עם שלי. "את הסם הפרטי שלי, רק לי מותר לצרוך אותך. הקללה היפה שלי."
"אתה באמת משחק את התפקיד של אלוהים, אתה לוקח חיים מאנשים, אבל לי אתה החזרת את החיים."
"אם תרגישי שאת רוצה שוב לוותר על החיים שלך, תזכרי שאני תמיד אחזיר לך אותם. כל עוד אני נושם את נושמת. לא אתן לאף בן זונה לפגוע בך, כולל אותי." הוא אומר לי ומנשק אותי שוב כשהוא חודר לתוכי. הפעם הוא איטי יותר. מתעכב על כל קימור בגופי, מלטף עם לשונו ומביא אותנו לגבהים חדשים.
אנחנו מתקלחים כשהנייד של לוגן מצלצל ללא הפסקה. לוגן מקלל שותף את השמפו מראשו ויוצא מהמקלחת. אני יוצאת אחריו.
"מה?" הוא עונה על ספיקר כשהוא מתלבש.
"לוגן למה אתה לא עונה לי!!!" צועק ליאו. "רודפים אחריי מנסים להוריד אותי."
"אתה בטוח?"
"כן אני בטוח!!! פקינג יורים על המכונית שלי."
"איפה החיילים ששומרים עלייך?"
"מתים. רצחו אותם ועכשיו הם אחריי!!! לוגן אני הולך למות."
"תירגע איפה אתה?" לוגן שואל ואני מתלבשת בזריזות.
"לא יודע!!! וכל הרמזורים אדומים. פאק כמעט דרסתי אישה. לוגן הם ירצחו אותי. אני הולך למות היום."
"אתה לא הולך למות, אני בדרך אלייך."
"לוגן חדר מחשבים עכשיו!!!" אני צועקת לו ומתחילה לרוץ. "ליאו אני עוד דקה מתחברת למצלמות התנועה אני מסדרת לך רצף רמזורים ירוקים עד האחוזה." אני אומרת לו כשאני פותחת את דלת חדר המחשבים. אני מתיישבת על המחשב ומזינה את הנייד של ליאו בג'י פי אס של המשטרה, אני מעלה על המסכים את המיקום שלו כשאני מאתרת אותו ובינתיים פורצת למחשבים של הרמזורים, אני יוצרת מסלול עד האחוזה.
"לוגן מה לעשות, הם יורים על המכונית?" ליאו אומר, אני חוטפת את הנייד מהיד של לוגן.
"ליאו תקשיב לי עכשיו, פניה הבא תיקח ימינה, יש לך ירוק ותמשיך ישר עד שאגיד לך לפנות. בסדר?"
"בסדר." הוא עונה לי ופונה ימינה ואני יוצרת לו רצף של ירוקים. אחרי שהוא עובר, אני משחררת את הרמזור והוא הופך לאדום. "אני מעכבת את האנשים שרודפים אחרייך, תיסע רגוע." אני אומרת לו. "יש לך פניה שמאלה ברמזור הבא. עוד כמה דקות אתה כאן באחוזה." אני מנסה להרגיע אותו וגם את לוגן. אני מרגישה את היד של לוגן על הכתף שלי. אני מניחה את ידי על היד שלו לרגע, וחוזרת לתקתק. אני מכוונת את ליאו עד שהוא נכנס בשערים של האחוזה. לוגן יוצא מחדר המחשבים וממהר החוצה. הלב שלי עוד פועם במהירות, שאני יוצאת אחרי לוגן.
הרכב של ליאו מחנה מול האחוזה והוא יוצא מהרכב, כולו נסער, לוגן בודק אותו, שהוא לא נפצע ואז מחבק אותו, יש לי דמעות בעיניים, אני רצה ליאו ומחבקת אותו.
"הצלת את החיים שלי."
"מה אתה בהלם טמבל אחד? אתה החבר הכי טוב שלי." אני אומרת לו.
"אני פשוט אוהב אותך. לוגן אם אתה פוגע בה, יש לך עסק איתי." אומר ליאו.
"אליסה, אני חייב לך את החיים שלי, על זה שהצלת את אחי הקטן."
"אתה לא חייב לי כלום, וגם לא ליאו. אתם חשובים לי."
"אין לך מושג כמה את חשובה לנו." אומר לי ליאו.
"חשובה מאוד." אומר לוגן ומניח את ידו על המותניים שלי מקרב אותי עליו הוא מנשק את ראשי. חיילים שלו מתקרבים אלינו. הוא מתרחק ממני והולך לדבר איתם, אני רואה אותו מדבר בנייד.
רכב נכנס במהירות דרך השערים. אף אחד לא יורה על הרכב אז אני מבינה שזה מישהו שהם מכירים, כי נתנו לו להיכנס. הרכב חונה בחריקת בלמים, מייקל יוצא ממנו.
"ליאו!" הוא קורה לו וניגש לחבק אותו. "נפצעת? אתה בסדר?"
"כן אני בסדר."
"איפה הייתה?" מייקל שואל אותו.
"מה זה משנה, הם עקבו אחריי." אומר ליאו.
"איפה היית?" מתערב לוגן. ליאו לא עונה וזה מתחיל להיות חשוד.
"לא הבנתי, אני בחקירה? אני מסביר לך שהם עקבו אחריי."
"אליסה בודקת תוך שנייה איפה הייתה." אומר לוגן. חי בסרט.
"אליסה לא עובדת בשבילך." אני אומרת ללגון. "וכבר אמרתי לשניכם תוציאי אותי מהמשחקי כוחות בניכם."
"מה זה?" שואל לוגן ופותח את הדלת האחורית, הוא מוציא ממנה שקית של חנות צעצועים מוכרת, הוא מכניס את היד לתוך השקית ומוציא בובה של עורב. פאק.
"בשביל זה כמעט נהרגת? כי קנית בובות?" אומר לוגן וזורק אותה על השביל יחד עם השקית.
"אני מסביר לך שזה לא קשור! הם עקבו אחריי. עצרנו לאכול, אני סיימתי לפני כולם. נכנסתי לכמה רגעים לחנות, שיצאתי הם תקפו." אומר ליאו אבל לוגן עצבני בטירוף והוא נותן לליאו אגרוף.
"דיי! תעזוב אותו." אני מיד נלחצת ומתקרבת להגן על ליאו בגופי. "אני ביקשתי ממנו לקנות לי את הבובות."
"אל תשקרי בשבילי." אומר לי ליאו.
"למי כל הבובות האלו?" שואל מייקל.
"אה לא שמעת? אליסה וליאו עוזרים לנזקקים."
"מצווה גדולה." מלגלג מייקל.
"תשמרו את הציניות לעצמכם, ליאו בוא נכנס, אתה עוד נסער." אני אומרת להם ומושכת את ליאו לתוך הבית.