האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 59

אליסה
אני נכנס לכספת גדולה מלא התיבות קטנות יחסית על כל הקירות בה. החדר מואר וקריר או שסתם ניהיה לי קר מהמחשבה על הדברים שיש בכספת. אנחנו מתקרבים לכספת מספר 25, אני עומדת מולה.
"את יכולה להכניס את המפתח שלך." אני מהססת שנייה ואז מושיט יד לשרשרת שלי ומרידה אותה מראשי ומכניסה אותה למנעול. אדוארד מכניס גם את המפתח שלו. "בספירה שלי, שלוש, שתיים, אחד." אנחנו מסובבים יחד והמנעול נפתח. הוא פותח את הדלת הקטנה ומוציא קופסת מתכת בצבע כסוף, בצורה מלבנית. אדוארד לוקח אותה ויוצא מהכספת אני הולכת אחריו, לחדר ליד. אחד העובדים פותח עבורו את אחת הדלתות, הוא מניח את הקופסה על השולחן ויוצא. "תקראי לי שתסיימי." הוא אומר והולך. אני נכנסת לחדרון קטן יחסית. יש בו רק שולחן וכיסא. על השולחן יש קנקן מים וכוס. אני מתיישבת על הכיסא ופותחת את הקופסא בידיים רועדות. יש כאן רשמקול וקלטות. תעודות זהות, ומכתב. אני פותחת את המכתב ומתחילה לקרוא.

אליסיה אהובה שלנו,
אם את קוראת את המכתב הזה, אז זה אומר שאני ואבא שלך לא בחיים יותר, ועל כך כבר נשבר לי הלב. אני רוצה שתדעי שלפני שאני מספרת לך משהו שבוודאי יזעזע אותך, שאני ואבא אוהבים אותך מאוד. כל נשימה שלנו הייתה בשבילך ובשביל אח שלך, בראד. אתם הכי חשובים לנו בעולם, ולא משנה מה את תקראי עכשיו, הוא אח שלך בלב ואתם יחד חזקים ותשרדו הכל.
ילדה יפה שלי, אנחנו לא ההורים ביולוגים שלך. אימצנו אותך בגיל קטן וגידלנו אותך כאילו היית ביתנו הביולוגית. את ילדה מיוחדת חלומה של משפחה, היה לנו העונג להיות ההורים שלך.
מה שאני הולכת לספר לך, אסור לך בשום בפנים ואופן לספר לאף אחד, אפילו לא לבראד. חשוב לי שתביני את זה כי החיים שלך בסכנה אם מישהו ידע, מי ההורים הביולוגיים שלך. אבא שלך הוא, ארתור קול, ראש העיר ניו יורק, והוא גבר אכזרי, שהיה מתעלל באימך ומכה אותה על בסיסי יום יומי, היא הלכה כמה פעמים למשטרה והם לא עשו כלום, הם החזירו אותה הביתה בבושת פנים וקראו לה שקרנית. אבא שלך בעל השפעה מאוד גדולה בעיר ניו יורק. הוא ראש העיר ואף אחד לא מסוגל לגעת בו, אחרי שנולדת הוא הרביץ לאימא שלך שהיית על הידיים שלה ואז היא הבינה שהיא חייבת לברוח איתך ולא הוא יהרוג את שתיכן. היא התכוננה לערב הבריחה ואף הצליחה לברוח ממנו. בדרך בחוסר מזל מוחלט היא עשתה תאונה, השוטר הראשון שהגיע למקום, מצא אותה. היא סיפרה לו הכל ורגע לפני שהיא מתה, היא השביע אותו לדאוג שלא תגיעי לאביך כי הוא יהרוג אותך. תינוקת קטנטנה ויפהפייה בת חודש ימים. הוא לקח אותך והביא אותך אלינו, גארי חבר טוב של אביך. הוא השביע אותנו לא לספר כלום לאף אחד.
דבר חשוב נוסף אביך מחפש אותך, כשמצאו את הרכב של אימך הוא כבר עלה בלהבות, כולם הניחו שגם את נהרגת איתה, אבל גארי עדכן אותנו שזה מה שסיפרו לעיתונאות, בפועל התקיימו חיפושים אחרייך, אביך יודע שניצלת, את חייבת להיזהר. הוא מחפש אותך.
בתיק שלך מצאנו את ההוכחות שאמך לקחה איתה, היא הקליטה את אביך ברגעים קשים בהם היה מרביץ לה עד אובדן הכרה ואומר לה שהוא ירצח אותה ואותך. אני לא רוצה שתתקרבי לאביך או תנסי להפליל אותו, ההוכחות האלו רק למקרה חירום אם הוא ימצא אותך, ככה תוכלי לאיים אליו שתשלחי את ההקלטות לערוצי החדשות, ולהציל את חייך. אם הוא לא מוצא אותך, אל תצרי איתו קשר בשום אופן.
איך שהגעת אלינו תינוקת קטנה ויפה. בדיוק אביך קיבל הצעת עבודה בעיר אחרת וכך הכל יצאנו לנו מושלם, עזבנו לשנתיים ואז חזרנו איתך. אף אחד לא חשד בכלום, משפחה מאושרת עם שני ילדים אהובים. בעזרת קשרים שהפעלנו רשמנו אותך במשרד הפנים בשמך החדש שנתנו לך. בקופסה את תמצאי את תעודת הלידה האמתתי שלך ואת תעודת הזהות של אימך המנוחה.
בבקשה שוב אל תנסי להתקרב לאביך הוא בן אדם מאוד אלים. תישארי עם אחיך בראד הוא ישמור עלייך. אני מצטערת שאני לא שם איתך כדי להגן עלייך, אני לפחות מקווה שאת עם אביך. אני אוהבת אותך מאוד, תמיד תזכרי את זה. שילמנו על הכספת הזאת למשך 30 שנה. כשיגמר הזמן תמשיכי לשלם על הכספת עד שהסכנה תחלוף. ותמיד תזכיר שאני שומרת עלייך מלמעלה. אוהבת אמא.

אני מסיימת את המכתב עם דמעות בעיניים ובלי אוויר קשה לי לנשום רגיל. אני לא מאמינה. אני מרגישה שרצחו את אימי שוב פעם מחדש. הידיים שלי רועדות שאני מניחה את המכתב ומרימה את תעודת הזהות של אימי. לאמא שלי קראו זואי והיא הייתה יפהפייה, אני מעבירה את אצבעותיי על התמונה שלה. היא מתה כדי לדאוג שאני אהיה מוגנת. שימי אמתי הוא לוסי. ככה היא רצתה שיקראו לי. הוריי המאמצים ניסו לשלב את השם שהיא נתנה לי בשם חדש, או שזה יצא במקרה. אני אליסיה אני לא רואה את עצמי מחליפה את שמי ללוסי. אני מרימה את הרשמקול ומכניסה את אחת הקלטות.
"את זונה! נמאס לי ממך. מחייכת לכל הגברים. זונה." צועק אבא שלי ואני שומעת קול של חבטות, הוא מרביץ לה. בן זונה מזיין. "אני לוקח אותך לאירוע מכובד ואת מתנהגת כמו זונה מזדיינת." שוב חבטות, וקולות של בכי ואנחות של כאב. אני מכבה את ההקלטה אני לא מסוגלת לשמוע אותה. אני מכניסה קלטת אחרת. שוב קולו המבחיל נשמע. "הילדה הזאת שלי בכלל? עם מי שכבת?"
"רק איתך!"
"את שקרנית, אני אהרוג אותך ואת הילדה הממזרה שלך." הוא צועק אליה, ואני שומעת משהו מתנפץ ואותה צורחת. אני מכבה את ההקלטה אני לא מסוגלת לשמוע גם את זה. איך השוטרים המושחתים האלו לא עזרו לה? הלוואי וימותו כולם. אימא יקרה שלי. אני לא מסוגלת לעצור את הדמעות. אמא הביולוגית שלי מתה, ההורים המאמצים שלי מתים, אח שלי מת. כולם סביבי מתים. אני חייבת אוויר. אני לוקחת את הקלטות ואת המכתב ואת כל הדברים שבקופסת מתכת מכניסה לשקית בד שנמצאת בקופסה ויוצאת מהחדר.
"סיימת?" זה אדוארד.
"כן, תודה." אני אומרת לו וממהרת אל לוגן אני צריכה את החיבוק המגן שלו. אני מתנגשת בו כמו תאונה ובוכה בזרועותיו, הוא מחבק אותי ומספק לי את ההגנה שאני ככל כך צריכה.
"מה לעשות עם הקופסא?" אדוארד שואל.
"אני לא צריכה אותה יותר." אני אומרת אל תוך החזה של לוגן.
"אבל היא שולמה כמה שנים קדימה." אדוארד הצליח לשמוע אותי
"אגיד לך מה לעשות עם זה בהמשך." אומר לו לוגן. הוא אפילו לא שואל אותי מה קרה, ואני אפילו לא התלבטתי אם אני מתכוונת לספר לו או לא. כי אין לי סודות ממנו. הוא אוהב אותי והוא ישמור עליי מוגנת אני יודעת את זה.