האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 48

לוגן

אני מתעורר בבוקר, לקול צלצול הנייד שלי. "מה." אני עונה.
"רד למשרד עכשיו." זה מייקל.
"כדי לך מאוד שזה רציני." אני מנתק ומתיישב על המיטה בעייפות. אליסה עוד ישנה. אני מתרומם בזהירות כדי לא להעיר אותה. אני מתלבש ויורד למטה. מייקל ממתין לי במבואה.
"למשרד שלך עכשיו." הוא אומר לי, ואני מתחיל להרגיש את המתח. מה לעזאזל קרה? אני נכנס למשרד והוא אחריי סוגר את הדלת.
"מה קרה?"
"מאט ואליסה מכירים." הוא מתיל את הפצצה.
"מה זה אומר?"
"אני לא יודע בדיוק."
"מייקל מה לעזאזל אתה כן יודע?"
"כל פעם שהם נפגשים הם מדברים, עד אתמול חשבתי שזה מקרי."
"מה היה אתמול?"
"הם דיברו בבר בסתר, ממש התווכחו, כאילו הם מכירים הרבה זמן."
"אתה בטוח?"
"אני יודע מה ראיתי."
"אתה יודע במה אני נזכר."
"במה?"
"שאנדרו עדכן אותי שהוא ראה את מאט, ביום שאליסה חילקה אוכל לנזקקים שלה. הוא אמר שמאט היה בסביבה שהוא עצר להגיד שלום, באותו רגע זה לא היה לי מוזר, אבל עכשיו שאתה אומר את זה, אולי זה לא היה צירוף מקרים."
"אליסה לא אמרה לך על זה כלום?"
"לא."
"אז תעיר אותה ונשאל אותה."
"לא אותה, אני לא יכול לענות אותה. לך תביא אותו. אני כבר הוציא ממנו הכל." אני אומר.
"בסדר." עונה לי מייקל ויוצא מהמשרד. מאט ואליסה מכירים? מוזר שהיא לא אמרה לי כלום, אבל יש לי הרגשה רעה.

אני יורד למרתף, אני נכנס לחדר מאט קשור מהידיים לתקרה, ומייקל עומד לידו. "לוגן למה אני כאן?" הוא ישר שואל אותי.
"תגיד לי אתה, מה עשית?"
"לא עשיתי כלום, אני נשבע. אני מוכר רק לך."
"אני לא מדבר על זה. אני מדבר על אליסה. מאיפה אתה מכיר אותה?"
"את מי?" הוא שואל ואני מסמן למייקל לתת לו אגרופים הוא מתחיל להשתעל ואני מסמן לו להפסיק.
"מאיפה את מכיר את אליסה?"
"אני לא מכיר אותה."
"יופי לפחות עכשיו אתה יודע למי אני מתכוון." אני אומר לו. "אז מאיפה אתה מכיר אותה?"
"אני לא מכיר אותה." הוא אומר. אני מסמן למייקל לתת לו עוד שני אגרופים.
"מאט תבין, אתה עכשיו הולך לספר לי הכל. השאלה אם כשתסיים כל האיברים שלך היו מחוברים לגוף או לא."
"למה אתה חושב שאני מכיר אותה?" הוא שואל בקול חנוק.
"ראו אתכם מדברים."
"מי שאמר לך שקרן." הוא אומר.
"אני אמרתי לו," מייקל אומר ונותן לו אגרוף לפנים. "אתה קורה לי שקרן?" עוד שני אגרופים. "אני ראיתי אתכם מדברים כמה פעמים." שוב שני אגרופים.
"מייקל." אני קורה לו שיפסיק.
"אז?" אני שואל את מאט.
"תשאל את אליסה."
"אבל אני שואל אותך, על מה דיברתם?"
"לא דיברנו."
"ראיתם אתכם, התווכחתם, רבתם כמו זוג שמכיר שנים." אומר מייקל.
"על מה התווכחתם?" אני שואל אותו.
"אמרתי לה לגלות לך את האמת." הוא אומר לי אני מתחיל להרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה. הם מכירים שנים, היא שיקרה לי, או יותר נכון לא אמרה לי את האמת. למה?
"שהיא?"
"זה לא שלי לספר לך, תשאל אותה." הוא אומר, ואני כבר לא אומר למייקל אלא מתקרב אליו ומכה אותו. המחשבה שאליסה מסתירה ממני דברים מחרפנת אותי.
"מה האמת?"
"תביא אותה לכאן. נספר לך יחד."
"אין יחד, אתה מספר לי הכל עכשיו." אני אומר ונותן לו אגרוף בכל מילה.
"אנחנו אוהבים, רציתי שהיא תיפרד ממך. אני לא יכול לסבול את זה שאתה נוגע בה!" הוא צועק. אני מרגיש שהוא נתן לי אגרוף בבטן.
"אוהבים?"
"כן, אני הוצאתי אותה מהרחוב, השכרתי לה דירה ורשמתי אותה ללמודים ואז היא נעלמה לי, החליפה שם."
"שקרן." אני אומר לו ונותן לו עוד אגרוף. "תספר לי את האמת."
"היא שקרנית פתולוגית, אתהה לא מבין, היא גורמת לגברים להתאהב בה היא שודדת אותם ונעלמת. היא שברה לי את הלב וגנבה לי את כל הכסף."
"אליסה לא תעשה דבר כזה." אני אומר יותר לעצמי מאשר לו.
"זה. לא. השם. שלה." הוא אומר.
"איך קוראים לה?"
"לילי. היא הפרח שלי." הוא אומר. היא לא הפרח שלו. היא אנבונת שלי. אני מתאפק לא לדפוק לו כדור בראש.
"זה בולשייט אחד גדול, אני עקבתי אחריה."
"אולי זה מה שהיא נתנה לך להאמין. היא חכמה מאוד, ומסוכנת בטירוף. היא למדה אותך, את שיטת הפעולה שלך. גרמה לך להאמין שהכל זה צירוף מקרים." הוא אומר ואני מסתכל על מייקל שמקשיב בשקט לנאמר. אני לא מאמין לאף מילה שיוצאת לו מהפה, עם זאת אני חייב לברר האם הוא דובר אמת. הגיע הזמן להתעמת עם אליסה, או שמה לילי?
אני יוצא מהמרתף, מייקל מאחורי הוא שקט. ,אתה מאמין לו?"
"לא, אבל חלק מהדברים שאמר נכונים."
"ככה שקרנים עושים, הם לוקחים אמת ומערבבים אותה בשקר."
"נכון."
"אבל ניד שהוא צודק, מה תעשה?"
"ארצח את שניהם. אם היא מספיק אמיצה להתקרב לאש, היא בטח לקחה בחשבון שהיא יכול להישרף. ואני אדאג לעלות אותה בלהבות."
"אם הוא צודק ואתה תספר לה היא תנסה לברוח."
"שתנסה, אנחנו בכוננות מוגברת, אף אחד לא יצליח להיכנס וגם לא לצאת."
"אני לא מאמין שהיא משקרת. אי אפשר להגיע לרמת כזאת מושלמת של משחק."
"אפשר, אם זה משהו שהיא עושה כדרך קבע."
"אז היה לנו מזל שמאט מכיר אותה. הוא חשף אותה."
"תשיג לי פרח לילי." אני מבקש ממייקל.