האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 33

לוגן
"בערך עוד שלושים גברים חמושים נכנסים דרך הפרצה בגדר!" אליסה צורחת.
"את מנסה לגרום לי להתחרש?"
"לוגן אני שמחה שזה מצחיק אותך, אני בלחץ כאן."
"תירגעי." אני מנסה להרגיע אותה.
"שני חמושים מתקרבים לדלת האחוזה, תיזהר." אומרת לי אליסה באוזניה. אני נצמד לקיר המסדרון ומכוון את האקדח לדלת, "שני גברים חמושים ממש ליד הדלת הראשית, אחד מהם פותח אותה... עכשיו." הדלת נפתחת ואני יורה שלוש פעמים ומחסל אחד מהם, השני מסתתר מאחורי הדלת ויורה לכל עבר, הוא לא קלט אותי. אני מפסיק לירות, נותן לו לחשוב שאני מת. הוא מציץ ואני יורה לו בראש.
"אליסה יש מישהו נוסף בבית?"
"לא." אני מתרומם, חייב להגיע לסלון, לארון נשקים הסודי שלי.
"טוני ואיאן במטבח, לטוני יש אקדח הוא מכיוון אותו לכניסה, אל תכנס למטבח."
"טוני," אני קורא בקול. "טוני!"
"אני כאן עם איאן."
"בוא לפה." אני אומר לו. הם יוצאים למבואה. "תעלו לחדר של ליאו, הוא בטח עוד ישן. הוא מסטול מאתמול, פיל לא יעיר אותו. תישארו בחדר אני אדאג שאף אחד לא יכנס. אל תצאו משם עד שלא בטוח בחוץ."
"כן בוס." אומר לי טוני ועולה עם איאן המפוחד לקומה העליונה.
"אליסה אם מישהו עולה למעלה תגידי לי ישר." אני מבקש ממנה.
"אוקיי." היא עונה. אני נכנס לסלון, בחוץ יש יריות ופיצוצים, ממש שדה קרב כאן לא היה מבייש את המלחמה באפגניסטן. האמת לא ציפית לפחות מבריאן, גננתי ממנו, גם את הכסף שהוא גנב ממני ועוד הרבה יותר, הוא כרגע מחורפן, מת להוריד אותי. מה שהוא לא יודע, שהוא משחק הישר לתוכנית שלי.
אני הולך לארונית של הספרים, ומוריד את אחד הספרים, קרן אור סורקת לי את הרשתית של העין, והקיר נפתח. אני נכנס פנימה ומתחיל להתחמש. רובה צלפים, רובה עם קנה כפול, ואוטומט, שלושה רימונים ואני מעמיס על עצמי מחסניות ולוקח עם סכין קומנדו.
"חמישה חמושים מתקרבים לכניסה האחורית לאחוזה ועוד שניים לוויטרינה." אומרת אליסה. אני לוקח את הקשר ויוצא מהחדרון וסוגר את הדלת. "הם ממש ליד החלון. אתה שומע אותי!"
"שמעתי תפסיקי לצעוק לי באוזן." אני לוחש בכעס. אני טוען את האקדח ומכוון לוויטרינה, איך שאני רואה את צל שלו דרך הזכוכית אני יורה והיא מתנפצת למאות שברים והוא מת.
"החבר שלו ברח. השטח נקי." אליסה מעדכנת. אני מציץ החוצה ורואה את החיילים שלי נלחמים. אני מחטיף את הנשק ולוקח את הרובה צלפים, אני מכוון ומוריד עוד שתי חמושים.
"כאן זד אחד." אני אומר בקשר. "לא לנטוש עמדות. תגבורת בדרך." אני אומר.
"כאן זד שתיים קיבלתי." הם עולים מולי בקשר ומעדכנים. אני נצמד לקיר של האחוזה ומוריד עוד חמוש אחד.
"הם נכנסו לבית! הם עולים למעלה, לוגן הם עולים למעלה, ליאו למעלה עם טוני ואיאן." היא אומרת בלחץ כאילו אני לא יודע."
"כמה הם?"
"חמישה." פאק. אני ממהר להיכנס לאחוזה. איפה מייקל לעזאזל? כמה זמן לוקח לו להגיע עם התגבורת. אני נכנס למבואה שאני רואה אותם עולים, אני מכוון את הנשק ומוריד אחד מהם. הם מתחילים לירות לכיוון שלי. פאק אני מסתתר מאחורי הקיר שעפים ממנו חלקיקים של בטון. הירי נפסק ואני שומע שהם עולים במדרגות.
"הם מסתתרים בקומה ואחד מהם שוכב על המדרגה האחרונה ומכוון את המשק לכיוון המדגרה הראשונה." פאק. אני מחטיף את הנשק ומוציא רימון.
"זה רעיון גרוע." אומרת לי אליסה.
"יש לך רעיון יותר טוב?" אני שואל ושומע שתיקה מהצד שלה. "מה שחשבתי." אני מסתכל על האגרטל שלידי ויש לי רעיון, אני מוציא את הנצרה תופס את האגרטל וזורק אותו על המדרגות, הם מתחילים לירות עליו כשהוא מתפוצץ על המדרגות, אני מנצל את זה ורץ לכיוון המטבח זורק את הרימון אל גרם המדרגות ומסתתר.
"רימון!" מישהו מהם מספיק לצעוק כשנשמע פיצוץ גדול.
"שתיים בחיים." אומרת אליסה, "הם מנסים לפתוח את הדלתות." אני רץ במדרגות למעלה. "הם בחדר הראשון, אחריו זה החדר שלי ליאו!" מעדכנת אותי כאילו שאני לא יודע את סדר החדרים בבית שלי. יופי שיבזבזו את הזמן שם. "ויש עוד שני חמושים ליד הדלת הראשית ועוד שניים בכניסה האחורית." פאקינג שיט עם מייקל לא יגיע בדקות הקרובות אני לא אצליח לעצור את כולם. אני משתטח על המדרגות, מוציא את הרובה צלפים ומכוון לכיוון הדלת של החדר. אני רואה אחד יוצא וממתין שגם השני יצא. אחד מהם מנסה לפתוח את הדלת של ליאו, אני יורה בו ובחמוש שמאחוריו. "הם בדלת הראשית אחד פותח את הדלת!" צועקת אליסה. אני מסתובב על הגב ומכוון את האקדח בין רגליי, ישירות לדלת הראשית ויורה כמה פעמים והורג אותם. "יש שני גברים ליד הדלת מחשבים, מה הם עושים שם?" אליסה שואלת.
"זה רימון! הם מחניכים רימון." צועק דון ואז אני שומע פיצוץ גדול.
"אליסה את בסדר?" אני שואל. אין מענה. פאק, אני גולש על המדרגות. פתאום בלי העיניים של אליסה אני מרגיש חשוף. אני מתרומם מביט לצדדים. אני רואה צלילית ליד הוויטרינה. אני מכוון את הרובה צלפים ומוריד אותו. אני ממשיך לאורך הקיר, זורק את הרובה צלפים על הריצפה ומוציא את הנשק האוטומטי. אני נצמד לקיר ומציץ לחדר מחשבים ורואה שני גברים עם אקדחים, הם מכוונים את הנשקים שלהם אל אליסה ודון שנמצאים על הרצפה נראים חבולים ופצועים מהפיצוץ. אני נכנס לחדר ומתחיל לרסס את שני החמושים, אליסה ודון מתכופפים על הרצפה. כשאני רואה שהם נפלו אני מפסיק לירות וניגש אל אליסה.
"את בסדר?" אני בודק אותה, רואה שהחולצה שלה ספוגה בדם בכתף והיא נפצע במצח.
"אני בסדר, סתם מכות יבשות."
"דון אתה בסדר?"
"אני אחייה." הוא אומר לי. אני עוזר להם לעמוד ומסתכל סביב, כל החדר הרוס וחלק מהמסכים מנופצים, כשאני שומע בחוץ פיצוצים רבים.
"מה זה?" שואלת אליסה. אני מצליח לראות על המסך השבור את מייקל והחיילים שלי.
"זה עזרה. תישארו כאן עד שנטהר את האחוזה." אני מבקש מהם ויוצא החוצה.