האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 14

לוגן

אני סוגר את הדלת ומסתובב אל מייקל שעדיין מחזיק את ליאו.
"מה זה היה לעזאזל?" צועק עליי ליאו, ומנסה להתקרב אליי. מייקל חוסם לו את הדרך.
"אם עוד פעם אחת תיגע בי, אני אפרק אותך." אומר לו ליאו וממשיך להיצמד אליו באיום.
"שתוק." אני אומר לליאו ומרחיק ביניהם. מייקל יותר חזק ממנו ולא בא לי לראות אותו מפרק את אחי הקטן, כי אז אני אצטרך להתערב, "בוא אחריי." אני אומר לליאו ומתחיל ללכת.
"אני משוחרר?" צועק מייקל בשאלה.
"כן," אני משחרר אותו, אין לי בו צורך יותר, רק רציתי שהוא יחזיק את ליאו כי ידעתי שהוא יתחרפן, הוא שיחק בדיוק לידיים שלי. כשצפיתי בו אתמול במצלמות, ראיתי איך שאליסה נפתחה אליו, ידעתי שמצאתי את הדרך. ליאו אוחז בידי ועוצר אותי.
"תגיד לי שלא היית אונס אותה."
"מה אכפת לך?"
"לוגן, אני רוצה לדעת. האם הייתה הולך עם זה עד הסוף, אם היא לא הייתה נשברת ומסכימה?"
"לא הייתי אונס אותה," אני עונה לו ומשחרר את ידי בהפגנתיות וממשיך ללכת, אני שומע את ליאו אחריי. אני נכנס למשרד ומשאיר את הדלת פתוחה. ליאו נכנס אחרי. אני מוציא את הנייד מהכיס ומחייג לטוני.
"כן בוס?"
"תביא לי תיק עזרה ראשונה למשרד."
"עכשיו בוס." הוא אומר ואני מנתק. בת זונה היא דקרה אותי עם קולב שבור, לא צפיתי את זה. יש לה אומץ ונחישות, זה גורם לי לרצות אותה, אלוהים הייתי כל כך מגורה שזה הפחיד אותי. הריח שלה, הגוף שלה התאים בשלמות לשלי, החזה שלה כל כך רך ועור שלה חלק. גם היא הייתה מגורה, הרגשתי את העור שלה מצטמרר למגע שלי. פאק, הזין שלי מתחיל לזוז במכנסיים, אני כמו איזה נער מזויין בן 16, מה נסגר איתי?
אני נזכר שהיא אמרה לי, שזה לא יהיה האונס הראשון שלה. לא הייתי אונס אותה בחיים, התכוונתי לעצור בדיוק שהיא הסכימה. לא שיקרתי לליאו. כמעט גם לא המשכתי בתוכנית שלי, אחרי שהיא סיפרה לי שאנסו אותה. אני חייב לגלות מי עשה את זה, אני מקווה שהיא יודעת את שמו ואני מתחנן לאלוהים שהוא עדיין חיי. אני רוצה לחתוך לו את הזיין ולקלף לו את העור לאט, בחדר עינויים באחוזה. אני אתקרב אליה עד שהיא תסמוך עליי ותגלה לי את שמו בתקווה שהיא יודעת מי זה.
"תתרחק ממנה," אני אומר לליאו. הוא לא עונה. "אתה רוצה אותה?"
"מה? מה פתאום! יש לי את קלואי."
"אז למה אכפת לך ממנה?"
אני לא יודע, התחברתי אליה, עד מהפעם הראשונה שהיא פתחה את הפה, וחשבה שאנחנו מביטחון הפנים." הוא צוחק וגורם לי להתרכך זה באמת היה מצחיק. דפיקה בדלת.
"כנס," אני אומר לטוני. הוא נכנס ומניח את התיק על השולחן. "תכבוש לי את הפצע." אני פוקד ומתיישב על הכיסא, הוא הולך מאחוריי ומחטא את החתך, אני לא מוציא מילה למרות שזה שורף.
"אתה צריך אותי?" שואל ליאו.
"אתה משחורר," אני אומר לו. שנייה לפני שהוא יוצא מהמשרד אני מוסיף, "ליאו אני אוהב אותך, אל תכריח אותי לירות בך."
"אתה לא תירה בי." הוא אומר וסוגר את הדלת. מעצבן אחד אבל הוא צודק אני לא אירה בו בחיים.
"אתה תצטרך תפרים."
"תתפור."
"אין לי כאן חומר הרדמה מקומי. אני אקרא לדר ברונו."
"לא צריך. תעשה את זה אתה עכשיו, בלי חומר הרדמה."
"בסדר." הוא אומר ומתחיל להכין את הדברים, אני הולך לארון משקאות, ומוציא בקבוק וויסקי. ואז הולך למגירות שלי בשולחן, ומוציא שני כדורים נגד כאב ראש.
"אני לא ממליץ לשתות אלכוהול ולקחת כדורים יחד." אומר לי טוני, רגע לפני שאני שותה אותם.
"לקחתי לתשומת ליבי." אני אומר לו, מכניס את הכדורים לפה ומוריד אותם אם שלוק גדול של וויסקי. "אלו לא יהיו הכדורים שיהרגו אותי." רק כדורים מרובה יהרגו אותי. אני מתיישב על הכיסא והוא מתחיל לתפור לי את החתך.