האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 10

לוגן

אני יורד לחדר אוכל, ליאו ממתין לי עם פקינג קלואי.
"בוקר טוב," הם אומרים לי. אני רק מהנהן להם. אין לי עצבים לארוחות בוקר משותפות אם הבחורות המזדמנות שלו.
"החברה שלך תצטרף אילנו?" שואלת קלואי.
"לא, היא לא טיפוס של בוקר." אני עונה זאת אחת הסיבות שאני שונא שנשים מחוץ המאפיה מסתובבות לי בבית. טוני מגיש לי את ארוחת הבוקר.
"איפה הייתה אתמול בלילה?"
"את עוקבת אחרינו?"
"לא, מה פתאום, סתם מתעניינת כי לא הייתם בבית בערב."
"לוגן, תירגע היא מתעניינת כי היא מקסימה. אתה תראה, שאתה עוד תתאהב בה. היא כזאת אכפתית ותמיד דואגת לכולם." אני בספק. מצד שני אני לא יודע למה יש לי אנטי כלפיה, אולי היא באמת בחורה טובה.
"מה אתם מתכננים לעשות היום?"
"אנחנו הולכים לראות כמה מקומות פוטנציאלים לפתיחת מכון קוסמטיקה." הוא עונה לי.
"חשבתי שדיברנו על זה והגענו להסכם, וזה לא היה ההסכם."
"ההסכם עדיין בתוקף. אני רק עושה חקר שווק, מחפש מקומות, בודק ספקים ועלויות כדי שאני אוכיח לך שזה עסק טוב."
"אני מתרשם לטובה, תעשה את זה ותבוא אליי עם הנתונים הסופיים, ונדבר שוב על הדד ליין."
"באמת?"
"כן, באמת."
"תודה אח." הוא אומר ומחבק את קלואי שמחייכת אליו.
"תודה אנחנו ממש מעריכים את זה." היא אומרת. בא לי להגיד לה שאני עושה את זה אך ורק בזכות אחי אבל אני שומר את העקיצה לעצמי.
אני מסיים לאכול ומבקש מטוני להגיש לי את הקפה במשרד. "תכנס אליי למשרד שאתה חוזר." אני רוצה לדבר איתו על הרגלי השינה של קלואי.

"יום נפלא," קלואי אומרת מאחוריי כאני יוצא מחדר האוכל, אני מהנהן.
אני נכנס למשרד פותח את המחשב ומתחיל לעבור על החשבונות שלי.
"לוגן." מייקל מתפרץ למשרד שלי. אני מרים את עיניי והמסך.
"לא אכפת לי שאתה בן הדוד היחידי שלי, תיכנס עוד פעם אחת בלי לדפוק, ואני חותך לך את היד, ככה לפחות תהיה לך סיבה שאתה לא יכול לדפוק."
"אני לא מתחתן איתה. היא בלתי נסבלת."
"הבנת?"
"כן, הבנתי. אני לא מתחתן איתה."
"זה לא נתון ומשא ומתן."
"אז תן אותה לליאו."
"יש לו בת זוג כרגע."
"ראיתי אותה, בחייאת זה ליאו, הוא מחליף אותה תוך כמה ימים."
"הוא טוען שהוא מאוהב, הוא דיבר איתי על חתונה."
"נו באמת." הוא מגיב אבל אני לא עונה על זה כי אני מסכים איתו "למה אתה לא מתחתן איתה?" כי יש אישה אחרת שתפסה את תשומת ליבי אבל אני לא אודה בזה בחיים.
"כי קבעתי שאתה תתחתן איתה. אני לא חייב לספק לך הסברים."
"היא לא הטעם שלי."
"שים לה טבעת על האצבע ומצדי תזיין את כל הבנות בעיר. הנישואים האלה נועדו לבסס את הכוח שלנו, כל האנשים שנאמנים לאבא שלה יישארו נאמנים גם לה, וככה יהיה לנו יותר קל להשתלט על הנכסים שלו." אני אומר, הוא שותק מבין שזה עסקה סגורה. "עוד משהו?"
"שיהיה כתוב בפרוטוקול שאני ממש לא מרוצה מהאירוסים אלו."
"רשמתי לפניי." הוא קם מהכיסא ויצא מהמשרד.
לאחר כמה שניות עוד דפיקה בדלת.
"כן?"
"זה טוני."
"כנס," הוא מניח את הקפה שלי מולי.
"עוד משהו בוס?"
"לא הכנסת היום לאליסה אוכל, נכון?"
"נכון, היא לא מקבלת אוכל עד שאתה מעדכן אותי אחרת."
"יופי, צא."
לאחר כמה שעות אני קם והולך לחדר מחשבים. אני מתעדכן עם דון. אני נגש למצלמות ומחייג לטוני.
"כן בוס?" לך תקרא לאליסה לבוא לחדר המחשבים."
"כן בוס," הוא אומר לי ומנתק.
"צא החוצה." אני מבקש מדון, שיוצא החוצה. אני נכנס למצלמות ומעביר לחדר של אליסה, אני רואה אותה שותה מים מהברז בחדר הרחצה. אני שוקל לבקש מטוני לנעול את הדלת רחצה, אבל בתור התחלה אני יאפשר לה לשתות רק מים מהברז. אני רואה את טוני דופק בדלת ואז פותח אותה. אני מפעיל את הרמקולים.
"בואי איתי לחדר המחשבים, לוגן קורה לך."
"מה שלומך? אני מצטערת שבגללי חטפת אגרוף."
"היית צריכה לחשוב על זה לפני התרגיל הזה שלך."
"אני רוצה לצאת מכאן."
"תעזרי למר אוונס והוא ישחרר אותך."
"לא רוצה!" היא צועקת. "תגיש לבוס שלך שהוא יכול ללכת להזדיין! אני לא עוזרת לו, גם אם הוא ירעיב אותי, באמת שמנתי כאן בימים האחרונים, אני צריכה לשמור על הגיזרה." כמובן שהיא שמה לב שהיא לא קיבלה אוכל.
"איך שאת רוצה." הוא אומר לה ויצא. אני מכבה את הרמקולים. אני רואה את אליסה נשכבת על המיטה. אני מעביר את המצלמות. אני יוצא בחזרה למשרד שלי. דפיקה בדלת.
"כן?"
"זה טוני."
"כנס."
"בוס היא לא רוצה לבוא."
"אין בעיה." אני אומר והוא סוגר את הדלת. שוב דפיקה בדלת. מה קורה כאן היום עם הטיילת המזויינת הזאת במשרד שלי.
"מה קורה אח." זה ליאו. הוא נכנס ומתיישב על הכיסא. "על מה רצית לדבר איתי?"
"על סידורי השינה של קלואי, היא לא יכולה לישון כאן."
"למה?"
"כי היא לא משלנו, היא לא מכירה את החוקיים שלנו, והיא עלולה לראות כאן דברים שהיא לא אמורה."
"אני מבין, אבל מה אתה רוצה שאני אעשה?"
"כשאתה איתה תישן באחד מהבתים האחרים שלנו, אל תביא אותה לאחוזה. במיוחד כל עוד אליסה כאן, יצאנו במזל כשהיא הייתה כאן ואליסיה ניסתה לברוח."
"אני מבין, אבל אני לא רוצה לקחת אותה לסתם מקום שהוא לא הבית שלי, ואני גם רוצה שאתה תכיר אותה."
"אני כבר מכיר אותה."
"אז פעם אחת בשבוע, גג פעמים היא תישן כאן."
"ליאו-"
"לוגן בבקשה. אם אמא הייתה בחיים היא הייתה מאשרת את זה ואתה יודע. גם כה זה שורף לי את הלב לא יכלה להכיר אותה, היא הייתה אוהבת אותה." הוא מוציא את הקלף של אמא שלנו ואני לא יכול לסרב לו, לעזאזל.
"בסדר פעמים בשבוע." אני אומר בחוסר ברירה.
"תודה אח," הוא אומר וממהר לצאת מהמשרד לפני שאני אתחרט.