האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 35

אליסה
אני נכנסת לחדרי ולוגן נכנס אחרי. אנחנו עומדים בחדר, אף אחד לא מדבר וזה מוזר. טוני מגיע לאחר כמה שניות עם תיק עזרה ראשונה.
"הנה בוס, מה שביקשת." הוא מניח את זה על המיטה ויוצא מהחדר. לוגן מסתכל עליי וזה גורם לי אי נוחות.
"אני רוצה להיכנס למקלחת אז..." אני מתחילה להגיד.
"תכנסי אני ממתין לך כאן."
"למה?"
"הפצע שלך בגב צריך חיטוי."
"לוגן הסברתי לך כבר שאני לא רוצה שיגעו בי."
"הבנתי את זה ואף אחד לא יגע בך, רק אני."
"גם לא אתה." אני אומרת ומתכווצת. הוא לא מוותר לי ומתקרב אליי.
"ארנבונת, מה עניין?" הוא שואל ברוך. אני שונאת שהוא משתדל להבין אותי, כן אני מתוסבכת. זה מה יש.
"לוגן אני צריכה פרטיות." אני אומרת. הוא פתאום תופס ומרים אותי מאלץ אותי לפתוח את הרגליים ולכרוך אותן סביבו. הוא מנסה לנשק אותי אבל אני מתרחקת. אני מסתכלת בעיניו היפות. "אתה רוצה נשיקה?" אני שואלת בהתגרות.
"אני רוצה הרבה יותר מנשיקה ארנבונת."
"תגיד לי מה אתה רוצה."
"אני רוצה להוריד ממך את הבגדים, ולנשק אותך בכל הגוף. אני רוצה להכניס את הזין שלי לתוך הכוס הקטן שלך, אני רוצה להרגיש את החום שלך עוטף אותי שורף אותי, והכי אני רוצה זה לתת לך לגמור ולהגיש את הכוס החמדן שלך מושך אותי פנימה." הוא מסיים ואני מצמידה את השפתיים שלי לשלו. פאק זה היה מחרמן לשמוע אותו מדבר ככה. אני מרגישה כיווצים בבטן. אני רוצה להרגיש את הזרמים המדהים בבטן, אולי שמצטברים לכדור ואז מתפוצצים, רק לוגן יכול להביא אותי לשם.
"את מתביישת בצלקות?" הוא שואל. ברור שהוא יעשה את ההקשר.
"לא מתביישת כמו שהן דוחות."
"אבל כבר הראית לי אותן."
"נכון, שרציתי להרחיק אותך ממני. רצית שתגעל, אבל עכשיו אני לא רוצה שתגעל ממני." אני אומרת ולא מסתכלת בעיניו. הוא מוריד אותי לרצפה ותופס את הפנים שלי בשתי ידיו, אני מנסה להשתחרר. "לוגן די."
"לא. עכשיו את מקשיבה לי. הצלקות שלך בגב סקסיות בעיניי."
"נו, די תסתום! אתה לא צריך לשקר! אתה כבר מזיין אותי." אני צועקת עליו ומנסה להעיף לו את הידיים. הוא לא זז.
"תסתמי את הפה שלך, את כבר מתחילה לעלות לי על העצבים עם השטויות שלך. את הדבר הכי מושלם בעולם, כל צלקת על הגב שלך, הפכה אותך למי שאת היום, וזאת אישה חזקה שלא מקבלת בולשיט מאף בן זונה כמוני." הוא אומר בעצבים ומביט בעיניי, "את לא מבינה?"
"לא מבינה מה?" אני שואלת בשקט.
"אם לא העבר שלך, בחיים לא היית מסתכלת על מפלצת כמוני, לא היית מצליחה לראות מתחת לחזות המפחידה שלי. העבר שלך קרע ממך את התמימות שרוב האנשים חיים בה. הוריד ממך את המסכות שרואות עולם יפה. את יודעת שמסתובבות בינינו מפלצות, את מבינה שהכל פועל מאינטרסים."
"אני לא חושבת שאתה מפלצת."
"את יודעת שאני כן, אני רוצח."
"אתה תכפה את עצמך על מישהי?"
"לא, את יודעת שלא."
"אז אתה לא מפלצת, את הורג אנשים שמגיע להם. אתה לא תרצח אדם חף מפשע."
"בעולם שלי אף אחד שהוא לא חף מפשע. אפשר לקנות את כולם בכסף, אפילו פוליטיקאים."
"עדיין יש אנשים שלא עשו דבר, רק מנסים לשרוד את היום הבא."
"ארנבות זה כי את רואה רק את הטוב באנשים," הוא אומר לי.
"זה לא נכון." אני עונה. לוגן מתקרב אליי שוב. אני מביטה בעיניו היפות, רגש שהפך להיות מוכר לי בזמן האחרון מתפוצץ לי בחזה, זה כל כך כואב שאני מרימה את היד ולוחצת על האזור כדי להקל על הכאב המעצבן. או, או אני מבינה מה קורה לי אני מתאהבת בלוגן. טעות גדולה. "את כל כך יפה, שאני יכול להסתכל עלייך שעות."
"היופי שלי זה גם הקללה שלי."
"את הקללה היפה שלי, מצולקת ופראית." הוא אומר אוחז בשולי החולצה שלי מסמן לי להרים את הידיים למעלה. קשה לי, אני לא רוצה שהוא יגעל ממני, אני רוצה שהוא ירצה אותי, אבל נראה שהוא רוצה אותי עם הצלקות. אני מרימה את ידיי והוא מוריד את החולצה שלי. הוא מסתובב מאחורי ונעמד. אני משלבת את ידיי על החזה מהלחץ או הבושה. הוא עובר עם האצבע שלו על אחת מהצלקות שלי. "אני הולך לסגוד לכל אחת ואחת מהצלקות שלך, כי זה מה שהביא אותך אליי." הוא ממשיך להעביר את הצבעותיו על הצלקות שלי, וזה מצמרר אותי. הוא מוביל אותי למיטה. "תשכבי על הבטן." הוא מבקש ממני, ואני עושה מה שהוא מבקש מכושפת מהמילים שלו, מהמגע העדין שלו. "היופי שלך בהחלט קללה שלך, כי הוא משך אותי אלייך, ואני הטורף הכי חזק, כל ניו יורק שייכת לי."
"אז זאת קללה מבורכת, כי בזכותך אני כבר לא מחפשת את המוות, נתת לי סיבות לרצות לחיות." אני אומרת לו. הוא מתכופף ומלקק לי את הצלקות, פאק הלשון הרכה שלו עוברת על כל צלקת וצלקת. פתאום הוא מתרחק וחום גופו חסר לי. אני מציצה ורואה אותו מתפשט ואז הוא מוריד לי את המכנסיים. אני מתרוממת מעט ועוזרת לו. אני שכובה על הבטן, הוא נשכב מעלי וחוזר ללקק את הצלקות שלי הוא עולה לצוואר שלי ואני גונחת בהנאה. הוא מפסק את רגליי ונכנס בתוכן. "כל השברים שלך יוצרים, דבר שלם יותר, חזק יותר." הוא לוחש לי. איברו בפתח שלי חודר אליי באיטיות, אני גונחת בהנאה. הוא צמוד לגפי אברו בתוכי והוא מתחיל לנוע. זה כל כך טוב בתנוחה הזאת.
"זה מרגיש לך כך טוב להיות בתוכך." הוא גונח. הוא מגביר את הקצב אני מזיזה את האגן שלי מאפשרת לו גישה יותר נוחה. אני מרגישה את הזרמים במסתובבים לי בגוף ומתחילים להיווצר לי בבטן.
"לוגן..." אני גונחת את שמו.
"כן, יפה שלי, תגידי מה אני גורם לך להרגיש."
"אותך." אני אומרת, ליטרלי אני מרגישה את האהבה שלו, את החוזק שלו, את אברו. הוא שולחת את ידו לאיברי ומלטף וזה זורק אותי אל מעבר לקצה. אני גומרת ברעידות לא רציונליות, הוא ממשיך לנוע בתוך מגביר את העוצמות עד שהוא גומר ומתרסק עליי.
"ארנבונת, מצולקת ומקוללת שלי. לעולם לא אתן לאף אחד לפגוע בך, גם לא לי." הוא לוחש לי ומתגלגל ממני.
"גם אני אשמור עלייך." אני אומרת לו ומנשקת את הכתף שלו.
"אני סומך עלייך." הוא אומר לי וזה מרגש אותי בטירוף. אני מטפסת עליו ומנשקת את שפתיו. "ארנבות אם את רוצה סיבוב שני, את תצטרכי לתת לי כמה דקות." הוא אומר ואני מחייכת.
"הנוזל שלך מתחיל ללכלך אותי, אני חייבת מקלחת."
"כן, דיבור כזה יגרום לזין שלי לעמוד יותר מהר"
"לא התכוונתי לזה ככה."
"זה מה שיותר מדליק אותי." הוא אומר ומושך אותי למקלחת.