האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 26

לוגן

אחרי ארוחת הערב, שאותה אכלנו רק אני מייקל ואליסה, אני מלווה אותו לדלת, ובמקום לעלות לחדרי אני הולך לחדר של אליסה, חייב להריח אותה, חייב לגעת בה. היא כל כך צרה שאני בטוח שהיא לא הייתה עם גברים בכלל, חוץ מהאנס שלה. אלוהים אני מתחיל להתעצבן, בבקשה אלוהים לא ביקשתי כלום אף פעם, רק תעשה שהגבר או ילד שאנס אותה חיי. אני מת שהוא ייפול לי לידיים, אני אתענג על העינויים שלו כמו שלא התענגתי בחיים. אני חייב לגעת בה עכשיו לפני שאני משתגע. אני דופק בדלת.
"מי זה?" היא קוראת, אני פותח את הדלת.
"אני."
"היי, אתה."
"היית שקטה בארוחה."
"אני לא מכירה את מייקל, ואני לא יודעת מה סיפרת לו עליי."
"הוא יודע הכל עלייך, ולמה את כאן."
"ועל מה שקורה בינינו."
"אף אחד לא יודע. אני לא מעדכן אותו או לצורך העניין אך אחד בלוז זיונים שלי."
"הבנתי."
"מה הבעיה?"
"אין בעיה."
"אז בואי לכאן." אני מושיט לה את היד והיא לוקחת אותה. "חייב להיות בתוכך עכשיו." אני לוחש לה ומשתלט לה על השפיים. היא נאנחת וזה מגיע ישירות לזין שלי. היא תהיה המוות שלי. אני מרים אותה עליי אוחז בישבנה הסקסי ומניע את האגן שלי, על איברה. חייב להיכנס לתוכה עכשיו. אני מניח אותה על המיטה ונשכב מעליה ומתחיל להפשיט אותה, אני מוריד לה את המכנסיים והתחתונים ואז מנשק אותה, ותוך כדי אני מרים לה את החולצה. אני מרגיש שהיא קופאת כשאני מושיט את ידיי להוריד לה את החזיה. היא מתביישת, אני מנשק אותה שוב, רוצה לתת לה ביטחון. אני מתפשט במהירות ונשכב עליה.
"את יפה כל כך." אני לוחש לה, ומנשק את השדיים המלאים שלה, שמתאימים במדויק לכף היד שלי ורכים כל כך. אין מצב שזה סילקון כמו שהתרגלתי לחוש. אני שולח את ידיי לאיברה. " הכוס שלך מכין את עצמו בשבילי, אני אוהב את זה." אני לוחש לה כשאני מרגיש את הרטיבות בין רגליה.
"אוי אלוהים," הא ממלמלת. היא תופסת את הפנים שלי ומנשקת אותי כדי לסתום לי את הפה, אני מביך אותה. אני נשכב בין רגליה כבר לא יכול או רוצה להמתין עוד שניה אחת. אני חודר לתוכה באטיות שמענה אותי, אבל אני לא רוצה להכאיב לה. היא אוחזת בבטן שלי, מנסה לשלוט בקצב הכניסה לתוכה וזה מאתגר את השליטה העצמית שלי. אני מתנגד לידיים שלה ושאני נכנס עד הסוף, אני נעצר כדי לא לגמור ולעשות לעצמי פדיחות. אני מניח את המצח על הכתף שלה, ואז מנשק אותה ועולה לצוואר עד שאני מגיע לשפתיים המלאות שלה. אני מתחיל לזוז. זה מרגיש כל כך טוב. היא צרה וחמה, אני מרגיש שהגוף שלה דוחה אותי החוצה ואני נלחם על המקום שלי, המקום הטביעי שלי זה עמוק בתוכה, רק שאני מרגיש אותה מתכווצת על הזיין שלי אני מגביר את הקצב וגומר עמוק בתוכה לצלילי הגניחות שלה ושלי.
אני מתגלגל מעליה ולוקח אותה איתי, הראש שלה נח על החזה שלי. אני מנשק אותה על ראשה. בדרך כלל אחרי שאני גומר אני מחפש ישר את הדרך החוצה אבל באופן יוצא דופן אני מרגיש שאני רוצה להישאר איתה עוד קצת. אני מניח את ידי על גבה התחתון ומרגיש את הצלקות, אני מתעצבן שוב, הגיע הזמן לברר מי עשה לה אותם.
"מי עשה לך את הצלקות בגב?" אני שואל ומרגיש אותה קופאת. היא מתרחקת ממני ואני מאפשר לה.
״למה אכפת לך?״
"למה לא?"
"כי זה לא עניינך." היא אומרת לי ומתחילה להתלבש.
"זה כן פקינג ענייני."
"זה שאנחנו מזדיינים לא נותן לך בעלות עליי." היא אומרת ואני צוחק, "מה מצחיק אותך?"
"זה משפט שאני בדרך כלל אומר, בחיים לא אמרו לי אותו."
"תמיד יש פעם ראשונה." היא עונה לי, חוצפנית קטנה.
"הגבר שאנס אותך עשה לך את זה?" אני שואל. היא לא עונה לי. "אני לא זז מכאן עד שאת לא מתחילה לדבר."
"כן, הוא עשה לי את זה מרוצה?"
"לא, הדבר האחרון שאני מרגיש עכשיו זה מרוצה. אני מרגיש במוד רצחני אם את כבר רוצה לדעת."
"אתה לא צריך לנקום בשמי. תודה רבה אבל לא תודה."
"הוא חיי?"
"אין לי מושג ואתה יודע מה? גם לא אכפת לי."
"את לא רוצה להשיג לעצמך צדק?"
"ואיך אני אמורה להשיג אותו?"
"תני לי את השם שלו, אשיג אותה בשבילך."
"אני לא כמוך, נקמה לא מעניינית אותי. דברים רעים קורים, אנשים ממשיכים לחיות. לא כל אחד מקבל צדק."
"זה תבוסתני, ועוד שזה בא מצדקנית כמוך."
"השלמתי עם הגורל שלי."
"ושהוא?"
"למות בגיל צעיר ולהתאחד עם המשפחה שלי."
"בת כמה היית שהם מתו?"
"בת ארבעה עשרה."
"מה קרה אחרי זה?"
"אתה לא תניח לי עד שאספר לך?" היא אומרת בחיוך מריר.
"בדיוק."
"אחרי התאונה עקלו לי את הבית והעבירו אותי לבת יתומים, שם עברתי אונס והתעללות ברחתי משם וחייתי ברחובות."
"אבל הצלחת לצאת מהרחובות, להשכיר בית ולהירשם למכללה."
"נכון אבל מה זה אומר? אתה לא מבין? אני מביאה מזל רע. אני מציעה לך להתרחק ממני וכמה שיותר רחוק." אני קם מהמיטה עירום ומתקרב אליה. מרים את ראשה אליי ומביט בעיניה המהפנטות.
"את לא מביאה מזל רע."
"לוגן אני מותשת מהיום הזה, אני רוצה לישון." היא מבקשת ואני מחליט להניח לה לעת עתה. אני מתלבש ויוצא מהחדר שלה.