האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 6

לוגן

פאק היא תופסת אותי לא מוכן, אני מביט על הצלקות בגבה. מישהו חתך אותה פעמים רבות, ובא לי לרצוח את מי שעשה לה את זה וזה מפתיע אותי כי עכשיו אני חתכתי אותה בעצמי כמה צבוע אני יכול להיות? מה אכפת לי ממנה? אני מושיט את ידי כדי לגעת בהן אבל עוצר את עצמי. אני יודע שאני חייב לחתוך אותה, אבל לא מוצא בזה טעם. זה לא מה שייכנע אותה לעזור לי. ואין לי רצון סתם להכאיב לה משום מה, אני מוצא אותה מרתקת, בחיים לא הרגשתי ככה. אין לי בעיה לענות אנשים ובטח לא לרצוח, יעידו שביל הגופות שהשארתי מאחורי אבל זה היה בשם הנקמה או אנשים שרצו להרוג אותי, לא עשיתי את זה להנאה. אני מחזיר את הסכין לנדן ויוצא מהחדר.
"טוני," אני קורא בקול, בדרך לחדר מחשבים.
"כן, בוס." הוא צץ.
"תכניס לאליסה תיק עזרה ראשונה." אני אומר לו תוך כדאי הליכה.
"היא צריכה רופא?" הוא שואל. אני נעצר והוא נתקל בי, אני לקח צעד באיום אליו והוא מתקפל בפחד.
"אני אמרתי לך להזמין רופא?"
"לא בוס, אני מצטער." הוא אומר. אני סוגר את אצבעותיי לאגרוף. הוא חייל נאמן אני לא רוצה לפגוע בו רק כי הוא מטומטם. זאת אליסה היא נכנסת לכולם מתחת לעור, גם לי. "ותדאג שמישהו יסדר לה את המנעול בחדר הרחצה בחדר שלה."
"כן, בוס. מיד בוס." הוא אומר. אני לא עונה לו, מסתובב והולך.
"תעדכן אותי." אני דורש מדון כשאני נכנס לחדר מחשבים.
"אין חדש, אני עדיין מנסה לפרוץ את ההגנה."
"על מה אני משלם לך מלא כסף!" אני מרים את קולי.
"מר אוונס, אני מנסה אבל ההגנה על המחשבים שלהם חזקה, אני צריך עזרה. תתאר לך שזה כמו חומות גבוהות יש מלא חיילים מקדימה. אני צריך שמישהו ילחם בחיילים ואז אני אפרוץ את החומה."
"לעזאזל." אני מקלל. אני ניגש למצלמות ומעלה את החדר שבו נמצאת אליסה. היא בחדר מקלחת מנקה את הדם מהיד שלה. אני רואה את טוני נכנס, הוא מציץ ורואה אותה בלי חולצה, ומכבד את הפרטיות שלה. הוא נשאר לעמוד מחוץ לדלת השבורה. דלת שאני שברתי. "צא מכאן עכשיו," אני פוקד על דון בקול מאיים. הוא בורח מהחדר וסוגר את הדלת. אני מפעיל את הרמקולים.
"הבאתי לך תיק עזרה ראשונה." הוא אומר.
"תניח את זה על השידרה ותצא."
"תני לראות את החתכים, אני יכול לעזור."
"צא מכאן אני לא צריכה עזרה." היא אומרת לו. ליאו עובר במסדרון הוא רואה את הדלת פתוחה.
"הכל בסדר כאן?" הוא נכנס ושואל את טוני. רק הוא היה חסר לי.
"כן... הבאתי למיס אליסה תיק עזרה ראשונה."
"למה? מה קרה לה?" הוא נכנס לתוך החדר ורואה את הדלת שבורה, הוא פותח אותה מעט ורואה את אליסה, הוא מסתכל על הזרועות שלה. "מי עשה לך את זה?"
"מי אתה חושב?" היא יורה בארסיות.
"לוגן?"
"כן, האח היקר שלך, מה אתה בהלם? טוני לא היה בהלם."
"פאק," הוא אומר בקול.
"אמרתי לה לא להתעסק עם מר אוונס." אומר טוני.
"שתוק." היא צועקת לו, "הכל בגללך, אם הייתה עוזר לי לברוח זה לא היה קורה לי."
"בחיים לא הייתי בוגד במר אוונס." הוא עונה לה.
"צא מכאן." אומר לו ליאו, טוני יוצא מהחדר.
"תלבשי חולצה ותני לי לעזור לך." הוא מבקש ממנה. היא סוגרת את הברז, יוצאת מחדר המקלחת ופותחת את דלת חדר הארונות, יוצאת ממנו אחרי דקה לבושה בחולצה, היא מתיישבת על המיטה. ליאו לוקח את התיק עזרה ראשונה. הוא בוחן את החתך. אני מקמץ את אגרופיי זה מפריע לי שהוא נוגע בה.
"זה לא עמוק, את לא צריכה תפרים או הדבקה."
"מאוד מתחשב מצד אח שלך, אתה לא חושב?" היא אומרת לו בעוקצנות.
"את אומרת את זה בציניות, אבל את צריכה להגיד תודה כי מישהו למעלה שומר עלייך, אם לגן היה רוצה להיות אכזרי הוא היה מקלף לך את העור." הוא אומר לה ומוציא חומר חיטוי, מטפטף על פד גזה.
"באמת תודה." היא אומרת שוב בעוקצנות והוא מתעלם ממנה.
"זה ישרוף לך."
"תעשה את זה כבר." היא אומרת לו. הוא מניח את החומר חיטוי על החתך.
"איה," היא קוראת.
"מצטער."
"לא אתה עשית לי את זה."
"אליסה בבקשה תעשי מה שלוגן מבקש ממך."
"לא."
"זה רק ילך ויחמיר, הוא לא יוותר לך."
"גם אני לא."
"אלוהים את עקשנית." הוא מצמיד את הבד לחתוך ומצמיד את זה עם ניר דביק. וחוזר על הפעולה על החתך השני.
"תגיד לאח שלך שישחרר אותי." היא מבקשת שהוא מסיים.
"אליסה, את בחורה חכמה מאוד. נראה לך שהוא ישחרר אותך?"
"כן! תשכנע אותו, תגיד לו שאתם יכולים למצוא משהוא אחר שיעזור לכם, זאת לא חייבת להיות אני."
"למה את מתעקשת? תעשי את זה כבר וככה תוכלי לחזור לחיים שלך."
"לא רוצה." היא עונה. "אתה מתכוון לעזור לי או לא?"
"אני לא יכול."
"אז צא מכאן." היא אומרת לו, הוא מביט בה פעם אחרונה והולך לדלת.
"תעשי מה שהוא מבקש ממך. את לא מכירה אותו, לא סתם הוא נמצא איפה שהוא היום."
"וזה?"
"ראש המאפיה של ניו יורק." בזה הוא יצא מהחדר.
"פאק!" אליסה צועקת ומתיישבת על המיטה, היא מניחה את ידיה על ראש בישיבה שפופה. אני רואה במצלמות שליאו מחפש אותי, הוא שואל את טוני ואז מתקרב לחדר המחשבים. אני מכבה את הרמקולים ומעביר את המצלמות לרחבה הגדולה מחוץ לאחוזה. אחד, שתיים שלוש. ליאו נכנס לחדר המחשבים.
"אתה חתכת אותה? ברצינות? מה עובר עלייך?"
"היא לא הסכימה לצאת מהחדר כבר פעם שנייה, כשקראתי לה."
"אז חתכת אותה?"
"כן."
"וככה אתה חושב שהיא תסכים לעזור לנו?"
"לא תהיה לה ברירה כי הפעם אני לא מתכוון להיות מאופק."
"אתה קורה לזה מאופק? לוגן תעזוב אותה, היא בסה"כ נערה."
"היא תחמנית ומסוכנת מאוד, תתרחק ממנה."
"מה אתה מתכוון לעשות לה מחר אם היא לא תגיע?"
"לא חשבתי על זה."
"לוגן עזוב אותה."
"מה אכפת לך ממנה?"
"לא אכפת לי, אני לא יודע בדיוק."
"אל תתערב אני יודע מה אני עושה." אני אומר לו.
"בוס, מייקל ממתין לך במשרד."
"נדבר בארוחת ערב," אני אומר לו ותופח על הכתף שלו. מייקל ממתין לי ליד הדלת, אני לוחץ את ידו ונכנס למשרד, הוא נכנס אחריי ומתיישב על הכיסא.