אני מתעוררת בבוקר תשושה מעט. אתמול לא אכלתי כל היום רק שתית מים. אם הוא חושב שככה הוא יכול לשבור אותי הוא טועה. גרתי ברחוב כמה שנים טובות, כשברחתי מבת האומה האחרון שהייתי בו. אני רגילה לא לאכול ימים. יש לי מים וזה מספיק. אני שותפת פנים ומצחצחת שיניים ושותה מעט מהמים. אני נשכתב במיטה. משעמם לי מאוד, אוף מתי הוא ישבר וישלח אותי לבית או יותר טוב יהרוג אותי. דפיקה בדלת וטוני פותח אותה.
"את באה?"
"מה נראה לך?"
"נראה לי שאם את רוצה לאכול, אין לך ברירה."
"אני לא רעבה בכלל. תגיד לו שאני לא עוזרת לו."
"איך שאת רוצה." הוא עונה וסוגר את הדלת. אני לא אשבר אין סיכוי. ההוא יצטרך להתאמץ קצת יותר מלחתוך אותי או להרעיב אותי.
***
בערב הדלת נפתחת ואני מתיישבת בבהלה, אני נרגעת שאני רואה את ליאו.
"מה אתה עושה כאן," אני אומרת לו.
"שלום גם לך," הוא עונה ומרים קופסה של אוכל. "זה צריך להיות הסוד שלנו."
"למה שתעשה את זה?"
"אני לא צריך סיבה." הוא מתיישב לידי ופותח את הקופסה. יש שם כריך עם ירקות וביצה. אלוהים כמה שאני רעבה אבל אני חייבת לוודא שזה לא טריק של לוגן.
"זה מורעל?"
"מה זה יעזור לי להרעיל אותך? אם לוגן היה רוצה אותך מתה הוא פשוט היה יורה בך."
"תודה זה היה מרגיע," אני עונה והוא צוחק לוקח את הכריך מהקופסה ולוקח ביס, האלוהים אני שומעת את הרעש של המלפפון הטרי נלעס בין שיניו.
"טוב תביא את הכריך שלי לפני שתגמור לי הכול. אותך לוגן לא מרעיב לך תיקח לך כריך חדש." אני חוטפת את הכריך מידיו ולוקחת ביס. אלוהים זה כזה טעים אני גונחת. ליאו מתרומם במהירות ומתרחק ממני.
"תפסיקי עם הקולות האלו."
"אני לא יכולה זה כזה טעים." אני לוקחת עם ביס בגניחה ומתחילה לצחוק שאני רואה את חוסר הנוחות שלו. "אני יכולה להגיד עלייך הרבה דברים, גבר ביישן זה לא אחד מהם, מה הקטע?"
"הקטע שאת שייכת לאחי, ואני לא מתעסק עם דברים שלו."
"אני לא שייכת לאח שלך." אני כמעט יורקת את המילים. הוא מרים את ידיו באוויר לאות כניעה.
"מה שתגידי, כרגע את באחריותו ואפילו לי אין שום דבר שאני יכולה לעשות או להגיד בכל מה שקשור אלייך."
"תעזור לי לברוח." אני מבקשת.
"אני לא יכול זאת תהיה ממש בגידה באחי, זה ישבור לו את הלב אני הקרבת דם היחידה שלו, חוץ מבן דוד שלי מייקל. אני לא יכול לעשות את זה."
"ולהביא לי אוכל זה לא בגידה?"
"זה לא בגידה, זה להמרות את פיו. אם הוא ידע אז הוא יוריד לי אגרוף או יקשור אותי בצינוק וירעיב אותי כמה ימים."
"אני לא רוצה שהוא ירביץ לך או ירעיב אותך. בבקשה אל תביא לי אוכל יותר."
"אל תדאגי לי."
"אבל אני דואגת. אל תסתכן בשבילי אני לא שווה את הסיכון."
"את כן שווה, את בן אדם טוב אליסה. אני לא יודע מה קרה לך במהלך החיים שגרם לך לוותר עליהם, אבל את חכמה ויפה. את לא כמו שאח שלי קורא לך, ארנבונת, את הפינקס עוף החול, את שורדת."
"אתה לא מכיר אותי." אני בולעת את הגוש שעומד בגרוני, אני מניחה את הכריך.
"אני לא צריך להכיר אותך בשביל לדעת את הדברים האלו." אני קמה וניגשת לשתות מים מהברז. אלוהים אני לא הפינקס, אני בן אדם שאיבד את כל הדברים שחשובים לו בחיים ורוצה למות.
"פאק שכחתי להביא לך בקבוק מים."
"הכל טוב יש לי מים מהברז."
"איכס זה מגעיל."
"תאמין לי שזה עוד מים של מחלקה ראשונה. שתית מים יותר גרועים מזה."
"איזה מים יש יותר גרועים ממיי ברז?"
"לשתות מיי גשם משלולית במדרכה."
"אלוהים אליסה." הוא ניכנס לחדר הרחצה ומחבק אותי. אני לא מוכנה לזה בשום צורה. "מה עברת בחיים ילדה יפה?"
"מה זה משנה עברתי, העיקר ששרדתי את זה ככדי לספר לך." אני מתרחקת ממנו וחוזרת לשבת על המיטה, "ותפסיק להתייחס אליי כמו אל מישהי שיש לה ערך. אני כמו שאח שלך כל הזמן טורח להזכיר לי, ארנבונת, שחייה חיים עלובים, זה יותר תואם את המציאות."
"את ציפור הפינקס ואת עוד תשרפי את אח שלי עם האש שלך, הוא צריך להיזהר ממך." הוא אומר לי ואני צוחקת.
"בקיצור אתה מבין למה להרעיב אותי לא באמת עינוי? היו שבועות שלמים שלא הכנסתי כלום לפה."
"העוני והעושר בעולם כל כך קיצוני, שזה מדהים אותי בכל פעם. בזמן שיש אנשים שחוגגים בפנטהאוזים או באחוזות, זורקים אוכל לפח, יש אנשים שהולכים לישון רעבים."
"בדיוק, ולכן אני עוזרת לנזקקים. לא בגלל שאני מתייפייפת או צדקנית כמו שאחיך חושב, אלא מפני שאני הייתי במקום הזה."
"אליסה בבקשה תפסיקי את הסבל הזה שלך, ותעזרי לו. תעזרי לנו."
"לא, אני לא רוצה להיות כלי במשחק שלכם."
"אני אנסה להגיד לו לשחרר ממך ולחפש מישהו אחר, אבל עצם זה שאת מתנגדת לו את מדליקה אותו יותר. הוא אוהב את האתגר כי כולם כולל כולם עושים מה שהוא אומר. זה יהיה קשה לשכנע אותו משהו אחר."
"תנסה בשבילי?"
"כן." הוא אומר ונעמד. "אני צריך את הקופסה, אני לא רוצה להשאיר ראיות מפלילות." אני צוחקת ומרימה את הביס האחרון של הכריך מקופסה.
"תודה אני ממש מעריכה." אני אומרת לו ודוחפת אותו לתוך הפה ומגישה לו את הקופסה הריקה. הוא מחייך אליי כשהוא יוצא מהחדר ונועל אותה.
YOU ARE READING
האקרית - נסיכות המאפיה 1
Romance"מה אתם רוצים ממני?" "שתפרצי לחשבון בנק שנגיד לך ותמשכי משם כסף." "ולמה נראה לכם שאני יכולה לעשות את זה?" עניתי. הם הסתכלו אחד על השני ולוגן סימן משהו לליאו. הוא ניגש לדלת השלישית בחדר והוציא משם את התיק שלי. "אל תיגע בזה!" אמרתי והתקרבתי אליו, לוגן...
