האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 18

לוגן
מייקל מסמן לי עם הראש לכיוון אליסה אני רואה אותה מכופפת על הרצפה וידיים על האוזניים היא ממלמלת משהו לעצמה.
"תוציא אותה מכאן," מבקש מייקל. רציתי להפחיד אותה אבל נראה לי שהגזמתי, היא לא חזקה כמו שחשבתי. ג'ק ממשיך לצעוק ולהתחנן על החיים שלו. זה לא יעזור לו, אף אחד לא גונב ממני ונשאר בחיים כדי לספר על זה.
"בסדר, גם ככה לא בא לי להתלכלך עכשיו בדם. תמשיך אותי. תחתוך לו את כל האצבעות ותירה לו בראש. תפזר את האצבעות שלו ברחבי העיר, שכולם יראו מה קורה למי שגונב ממני." אני אומר למייקל ומעביר לו את הסכין. אני ניגש לאליסה ומרים אותה.
"עזוב אותי," היא נלחמת בי.
"תפתח את הדלת." אני פוקד הוא פותח אותה ואני יוצא עם אליסה. אני משחרר אותה והיא מתקדמת למעלית עם הידיים על האוזניים. ג'ק ממשיך לצעוק. כשהדלת נסגרת צעקותיו התהממות מעט. אני מגיע למעלית היא עומד שם ולא מסתכלת עליי. אני לוחץ על כפתור המעלית והדלת נפתחת היא נכנסת. אני לוחץ על קומת קרקע, רק שהיא רואה שהדלתות נסגרות היא מורידה את הידיים מהאוזניים ותוקפת אותי, היא מכה אותי באגרופים על החזה.
"למה עשית את זה! איך את מסוגל... הוא... זה..." היא אומרת בבכי ומתמותת על הריצפת המעלית אני אוחז בה ולא נותן לה ליפול. הדלתות נפתחות ואני מרים אותי, היא ממשיכה לבכות ומחבקת את הצוואר שלי. פאק, אני בצרות. הקירבה אליה, המגע שלה עדין, אני מרגיש את הלב שלי פועם במהירות, יש לה השפעה אליי. ריח שלה חודר לאף שלי ואני גמור. אני לוקח אותה למשרד שלי וסוגר את הדלת מאחוריי. אני משיב אותה על השולחן שלי ומתרחק ממנה מעט. אני צריך לנשום אוויר שזה לא הריח שלה.
"את לא קשוחה כמו שנתת לי לחשוב," אני מאשים אותה ושולח יד ומנגב את הדמעה מתחת לעיניה.
"אני כן," היא אומרת ומעיפה לי את היד. "לא הייתה מצליח לשבור אותי, אבל..." היא משתתקת.
"אבל את פקינג צדקנית, נכון? לא יכולה לראות חוסר צדק?"
"כן! ואתה לא תגרום לי להרגיש אשמה בקשר לזה, הבנת?" היא אומרת בתוקפנות. אני נכנס בין רגליה.
"מה אתה עושה?" היא מניחה את הידיים שלה על החזה שלי ומתחרטת ומרחיקה אותם, אבל מתקרב אליה יותר ואין לה ברירה אלא לגעת בי שוב כדי לעצור אותי. אני כנראה מזוכיסט כי אין לי הסבר לפעולה הבאה שלי. אני מתכופף ודוחף את אפי לצווארה. אני רואה את עורה מצטמרר, "תפסיק עם זה."
"מצאתי את נקודת החולשה שלך." אני לוחש לה ואז מתרחק להביט בעיניה. הן כל כך יפות ומבריקות מהבכי שלה. "היית נותנת לי להתעלל בך עד שהייתי הורג אותך. לא היית נשברת."
"נכון מאוד," היא עונה לי בגאה. "איפה נקודת חולשה שלי?"
"את לא יכולה לראות אנשים אחרים סובלים, אפילו שמגיע להם." אני אומר לה ואני רואה אותה בולעת רוק. עליתי עליה. "היית נותנת לי לירות לך ברגל ולא היית ממצמצת בכלל אבל אם הייתי יורה למישהו ברגל כעונש על משהו שאת עשית זה היה הורג אותך מבפנים."
"זה לא נכון." היא אומרת בקול רועד ומוציאה את הלשון ומלקקת את השפה התחתונה שלה.
"אני יכול לבדוק את זה בשנייה." אני מתגרה בה.
"אתה הולך לנצל את זה?"
"את יכולה להיות בטוחה שכן, ארנבות." אני אומר לה ולא מתאפק יותר. אני מצמיד את השפתיים שלי לשלה. היא קופאת לשנייה אבל אז אני מרגיש שהיא משתחררת כשהיד שלה עולה לעורף שלי, אני דוחף את הלשון שלי לתוך פיה. אלוהים תרחם עליי. הטעם שלה מכה בי חזק. אני נצמד עליה, הגוף שלה מתאים את עצמו לשלי, אני אוחז בצווארה, ומוצץ לה את הלשון. היא גונחת והצליל הזה נשלח ישירות לזין שלי. אני מת לזין אותה חזק, מת לשמוע אותה גונחת את השם שלי. אני רוצה לעשות לה כל כך הרבה דברים וכל אחד יותר סוטה מהשני.
דפיקה בדלת נשמעת וזה כמו דלי מים קרים שנשפכו עלינו. היא מתרחקת ממני מתנשפת. ואני מתרחק ממנה גם, לוקח שנייה לסדר את הזין שלי במכנסיים, הוא עומד כל כך חזק שזה כואב. אני נגש להתיישב בכסא שלי. היא נעמדת ולא יודעת מה לעשות עם עצמה. השפתיים שלה אדומות מהנשיקות שלי והיא נראת סקסי בטירוף. אני מתעלם מזה בכוח.
"כן?" אני קורה. הדלת נפתח זה טוני.
"בוס ליאו ביקש שאני אעדכן אותך שהיום בת הזוג שלו מגיע להתארך אצלנו."
"בסדר, זה הכל?"
"כן."
"תלווה את אליסה לחדר המחשבים," אני מבקש ממנו בלי להביט בה. אני רואה שהיא מתה להגיד לי משהו אבל בסוף שותקת ויוצאת איתו. פאק אין שיט מה זה היה עכשיו וממתי נשיקה משיפעה עליי ככה. אליסה הארנבונת הקטנה הזאת היא צרות צרורות בשבילי. חייב להיפטר ממנה כמה שיותר מהר.