האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 9

לוגן
אני לא יודע עם בא לי לרצוח אותה על התעוזה להתנגד לי או לזיין אותה על זה. האישה הזאת מחרפנת אותי. חייב לגרום לה לעזור לי כמה שיותר מהר, כדי להוציא לפועל את הנקמה שלי כי היא מתחילה לעלות לי על העצבים.
אני נכנס למשרד שלי, מה אני יכול לעשות כדי לשבור אותה? חתכתי אותך, זה לא עזר, חתכתי לה את השיער זה לא עזר. אמא תמיד אמרה כדי להגיע ללבו של גבר זה דרך האוכל. כדי שהיא תעזור לי אני אמנע את זה ממנה. אני ארעיב אותה. זהו היא תתחנן לאוכל. אני מחייג לטוני.
"בוס?"
"כנס למשרד שלי," אני אומר לו ומנתק. הוא דופק על הדלת כעבור כמה דקות.
"כנס," אני קורא. "טוני."
"כן בוס." הלחי שלו אדומה מהאגרוף שלי, זה הגיע לו הוא יודע את זה.
"אל תכנסי לאליסה אוכל עד שאגיד לך."
"ושתייה?"
"כולם, שום דבר אכיל לא נכנס אליה."
"כן, בוס." הוא אומר ומסתכל עליי.
"אתה משוחרר." אני אומר לו והוא ממהר לצאת מהמשרד. אני מסתכל בשעון שעל ידי ורואה שאני מאחר. אני שונא לאחר והכל בגלל התרגיל שעשתה לי אליסה. אני יוצא מהאחוזה מייקל והחיילים כבר ממתינים לי. אני נכנס לרכב והחייל שלי מתחיל בנסיעה.
"התוכנית שלנו מתעכבת בגללה." אומר לי מייקל את המובן מאליו.
"עוד כמה ימים והיא תעשה כל מה שאני אבקש." אני אומר והוא מגחך. אני דופק לו מבט מאיים.
"אל תסתכל עליי ככה, אני עושה כל מה שאתה מבקש ממני."
"יש לה מזל שהיא אישה."
"אישה מאוד יפה ומושכת."
"מה זה אמור להביע לעזאזל?"
"כלום, תירגע רק ציינתי עובדה." הוא מרים את הידיים בהתגוננות.
"יפה או לא, עוד כמה ימים היא תתחנן לעזור לי."
"למה אתה כל כך בטוח?" כי נתתי פקודה לא להכניס לה אוכל ושתייה. יומים היא כבר תתחנן.
"כי אם היא לא תשבר אני ירה בה כדור בראש ואחפש מישהו אחר."
"חבל על כל היופי הזה."
"חבל שלא תהיה לך לשון, כי יהיה לך קשה לדבר."
"אוקיי אני יודע מתי לשתוק." הוא אומר. סוף סוף. אנחנו מגיעים למחסן. אני יוצא מהמכונית ונכנס. המחסן מלא חיילים שלי. הגעתי לכאן היום כי הם תפסו את יד ימינו של בראין אייטס. אני כל כך אהנה להרוג אותו.
החיילים שלי יוצרים בשבילי שביל עד שאני מגיע אליו. הוא על הברכיים וידיו קשורות מאחורי הגב. יורד לו דם ליד העין ובקצוות הפה הוא בטח התנגד כשתפסו אותו.
"תראו איזה אורח." אני אומר. הוא יורק לי דם על הנעליים. הוא אפילו לא מתחנן על חייו הוא יודע שאין טעם. אני מעריך אותו על זה אבל זה לא יעזור לו. הוא השתתף ברצח של הוריי. שום דבר לא יציל אותו. "תפוס לו את הראש שילקק לי את הנעליים." אני אומר לחייל שמאחוריו. הוא תופס לו את הראש ואני מנגב את הנעל שלי על הפנים שלו. "זה מספיק." אני אומר והחייל מושיב אותו על הברכיים.
"תסיים אם זה כבר."
"אתה תקבל מוות איטי כמו שדאגת שיהיה להורים שלי." אני מסמן לחייל שלי והוא מניח לידו מיכל דלק.
"אני לא חשבתי על זה, אפילו התנגדתי, זה היה פסיכי לחלוטין." הוא אומר.
"של מי היה הרעיון לחבל במטוס נוסעים רק כדי להרוג את ההורים שלי? תגלה לי ואני מבטיח לך מוות מהיר בכדור לראש." אני אומר לו, הוא שותק למשך דקה ואני מאבד את הסבלנות ומוציא מצית מהכיס.
"זה היה הרעיון של בראין," הוא אומר. אני לא מתפלא שזה היה בראין למרות שחשבתי שזה היה רעיון של אחד החיילים שלו, זה מטורף אפילו בשבילו. האמת לא האמנתי שהוא ידבר, אז אני ממשיך בחקירה.
"איך הוא עשה את זה?"
"בראין איים על האקר שמצא. אמר לו שהוא ירצח את ההורים שלו, למסכן לא הייתה ברירה אלה לחבל במטוס."
"שם."
"הוא כבר עשה בשבילך את העבודה."
"בראין העלים הוכחות?"
"לא, הבחור, לא יכול היה לחיות עם מה שהוא עשה. הוא התאבד אחרי חצי שנה."
"ברור, גם אני הייתי מתאבד, אם הייתי אחראי למוות של יותר ממאה אנשים." מתערב מייקל.
"יש לך מילים אחרונות?" אני אומר לגבר מולי.
"ניפגש בגיהינום." הוא עונה
"בהחלט." אני עונה ומוציא אקדח מהחגורה. אני גבר שעומד במילים שלו. אני יורה לו בראש. רעש הירייה מהדהד במחסן.
"תנקו כאן," אני מורה ומסתובב כדי ללכת.
"לוגן," קורה לי אחד הבכירים שלי, "תראה מה מצאנו ברכב." אני מסתובב ורואה את, "אמבר אייסט." הוא אומר ודוחף אותה קדימה.
"נסיכת המאפיה.״
״שלגייה של ני יורק,״ מייקל אומר לידי.
״איזה מזל נפל בחלקנו, שאת מכבדת אותנו בנוכחותך." ממשיך. בת של בראין בכבודה ובעצמה.
"תחסוך את זה ממני." היא משפשפת את היד שלה, במקום שהחזיקו אותה.
"איפה היא הייתה?" אני שואל את הבכיר בארגון שלי.
"ברכב מאחורה, הוא כנראה הסתיר אותה."
"שמעתי שהתארסת, לאחד מהבכירים במאפייה של וושינגטון. אבאל'ה מפחד ממני? הלך לבקש עזרה ומכר אותך על הדרך?"
"הוא לא מכר אותי, זאת החובה שלי, מיזוג כוחות כדי לחזק את המאפיה של אבי." אמבר עונה לי, בקול רועד, היא מפחדת ממני.
"זה לא יעזור לו את יודעת למה?" זאת הייתה שאלה רטורית, "כי אני מתכוון להרוג אותו ואת אמא שלך."
"את אבא שלי אני מבינה, אבל מה אתה רוצה מאמא שלי! היא לא עשתה כלום לאף אחד."
"את זה את צריכה לשאול את אבא שלך, למה הוא רצח גם את אמא שלי."
"אתה שקרן אבא שלי לא היה עושה את זה."
"אבא שלך לא רק עשה את זה, הוא-"
"לוגן..." מייקל אומר לי באזהרה. ואני שותק. שיט הוא צודק אני לא רוצה שאבא שלך ידע איך אני מתכוון לרצוח אותו, הוא יכול להסיק את זה אם היא תתעמת איתו כי לפני מה שאני מבין היא לא יודעת כלום מהחיים שלה. ואז עולה לי רעיון.
"אחרי שאני ארצח את ההורים שלך, את תתחתני עם בן הדוד שלי, מייקל. זה יהיה צדק פואטי."
"לוגן מה קשור? היא בחורה מאורסת." אומר לי מייקל.
"היא לא תתחתן אל תדאג, היא תישאר בתולה רק בשבילך, נכון שאף גבר לא נגע בך?"
"לא עניינך." היא עונה לי ומסמיקה. היא בתולה במאה אחוז.
"אני לא רוצה להתחתן איתה." אומר לי מייקל ומסתכל עליה בסלידה.
"למה לא?"
"היא לא הטעם שלי."
"מה לא בדיוק הטעם שלך? שיער שחור חלק, ועיניים כחולות? אני הטעם של כלום." היא מתערבת.
"לא שלי."
"אתה הומו?" היא שואלת אותו.
"אני מסכים," מייקל אומר לי. "אחרי החתונה שלנו, אני אראה לך מה הומו." הוא אומר לה והיא נרעדת.
"אבא שלי לא יסכים לזה בחיים."
"אני לא צריך את ההסכמה של גבר מת. חוץ מזה ההורים שלך ימותו הרבה לפני, ואח שלך מת לפני שנתיים באחת המלחמות על השטחים, כך שבחתונה שלכם כל העיר תהיה תחתנו משפת אוונס."
"רעיון מעולה," אומר מייקל. "אני אתפוס פיקוד על הצד הדרומי והמזרחי, ואתה כאן. אף אחד לא יהיה מססוגל לדבר עם משפחת אוונס."
"בדיוק."
"מה נעשה איתה עכשיו?"
"אתה תחזיר את ארוסתך לאחוזה שלה. תדברו בדרך, תכירו אחד את השנייה." אני אומר.
"אני בחיים לא אתחתן איתו. בחיים אני לא אגיד כן לפני המזבח."
"את לא רק תגידי כן, את תגנחי אותו." עונה לה מייקל.
"אתה מתכוון לאנוס אותי?"
"בחיים לא. לא אגע בך עד שתתחני אליי."
"אל תעצור את הנשימה שלך שאתה מחכה, או בעצם תעשה את זה ותמות." היא אומרת לו.
"כמה שאני אשמח להשתיק את הפה הזה שלך."
"טוב, אני סיימנו כאן, כי אתם עוד שנייה מזדיינים כאן ליד כולנו." אני אומר, וגורף גיכוחים. מייקל לא צוק הוא עצבני. "תביא אותה." אני אומר למייקל ומתקדם ליציאה. הוא תופס בידה אבל היא משחררת אותו והולכת אחרי בחוסר חשק. מייקל דוחף אותה לרכב וטורק את הדלת.
"אנחנו לא סיימנו לדבר על זה." הוא יורה בעצבים. אני מהנהן לו. הוא הולך לאכול לי את הראש על זה. הוא נכנס לרכב ואני מסמן לו לפתוח את החלון של אמבר.
"תבלי עם ההורים שלך את הימים הקרובים, זה טיפ שאני לא קיבלתי." אני אומר לה ודופק על החלון מסמן למייקל להעיף אותה מכאן.