האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 49

אליסה

התעוררתי בבוקר לוגן לא היה כברר בחדר. אכלתי ארוחת בוקר עם ליאו והוא יצא לעבודה עם שיירה של חיילים. אני יוצאת למרפסת לפני שאני אכנס לחדר מחשבים ואתחיל לעבודה. הרגשתי שאני צריכה אויר.
"אליסה." קולו של לוגן נשמע מאחורי ומעביר בי צמרמורת נעימה. "הבאתי לך משהו." הוא אומר. אני מסתובבת אליו.
"מה הבאתי לי?" אני שואלת. היד שלו מאחורי גבו, הוא מוציא אותה ונותן לי פרח לילי לבן. אני לוקחת אותו מידיו ומקבלת פלשבק.

״לילי. איפה את פרח יפה שלי?״ אני שומעת את קולו של מאט. אני מתחבאת בחדר שירות, אני לא רוצה שיגע בי, הוא מכאיב לי, אני לא רוצה שיהיה לי כואב.
״לילי הבאתי לך משהו.״ הוא אומר והדלת נפתחת. ״הנה את פרח שלי, תראי מה הבאתי לך.״ היד שלו מאחורי גבו, הוא מוציא אותה ונותן לי פרח לילי לבן. אני לוקחת אותה מידו. ״נו תריחי את הפרח.״ אני מריחה.
״יש לו ריח נעים.״ אני אומרת.
״כן, ריח נעים כמו שלך, והוא שברירי ועדיין כמוך,״ הוא סוגר את הדלת ומתקרב אליי.
״לא, דיי, בבקשה אל תכאיב לי.״
״אני לא רוצה להכאיב לך פרח יפה שלי, אני רוצה לאהוב אותך.״ הוא אומר לי. הוא משקר כי הוא תמיד מכאיב לי.

״אני מדבר איתך!״ הוא קורא בקול.
"אתה יודע." הוא לא סתם הביא לי את הפרח הזה.
"אני יודע." הוא מאשר. אני מסתובבת חזרה ומריחה את הריח של הפרח. אני זורקת אותו ודורכת עליו. "מתי התכוונת לספר לי?"
"לספר לך מה?"
"שהשם האמיתי שלך זה לילי?" הוא שואל ואני מסתובבת אליו בעצבים.
"אף פעם, כי השם האמיתי שלי זה לא לילי! אם בית האומנה הדביקה לי אותו, היא החליטה שיש לי מזל רע, והחליטה להחליף לי את השם ללילי, כדי שתהיה לי התחלה חדשה. איך שברחתי מהבית יתומים חזרתי לשם שההורים שלי העניקו לי. אליסה, זה השם שלי."
"הבנתי."
"איך גילית?" אני שואלת אבל כבר יודעת את התשובה, אני מסתובבת שוב בגבי אליו.
"מאט. אתמול מייקל הבחין בכם מדברים, אז הזמנתי אותו לשיחה."
"הוא עדיין חי?"
"כן." הוא עונה. יופי השרשרת שלי, יש לי עדיין סיכוי לקבל אותה.
"זה משמח אותך?"
"כן. יש אצלו משהו שהוא לקח ממני." אני אומרת ומבחינה במייקל מרחוק הוא עומד ליד השומרים ומביט לכאן.
"מה הוא לקח ממך?"
"את שרשרת של אמא שלי."
"הוא טוען שאת גנבת ממנו." הוא אומר ואני מגחכת.
"זאת הסיבה שמייקל שם? אתה מאמין לשקרים שלו? אתה מפחד שאני אברח?" אני צוחקת צחוק מריר. לא לקחתי את זה בחשבון שמאט יספר שקרים. "מה הוא סיפר לך? אני סקרנית."
"מה הקשר בניכם?"
"אני תוהה מה הוא יכול היה לספר לך שהצבת את מייקל שם."
"אליסה אל תבלבלי לי את המוח. מה הקשר בינכם?"
"תספר לי מה הוא אמר."
"מה זה משנה? תספרי לי את מה הקשר בינכם."
"זה לא משנה מה הוא סיפר לך כי אתה תאמין לי?" אני שואלת. לוגן לא עונה. אני מתחילה לרוץ לכיוון מייקל, אני לא שומעת את לוגן רץ אחריי, אני מסתכלת לאחור הוא עומד ליד הבריכה ומסתכל עליי רצה. אני מתקרבת למייקל הוא מורה לחיילים להוריד את הנשק.
"אליסה תעצרי." הוא מבקש ממני ואני עוברת להליכה עד שאני נעמדת מולו.
"מה מאט סיפר לכם?"
"אליסה זה בינך לבין לוגן."
"תגיד לי מה הוא סיפר לכם." אני מבקשת שוב. מייקל צועד אליי.
"בואי נחזור." הוא אומר לי ואני צועדת לידו. "הוא אמר שהוא הוציא אותך מהרחובות, נתן לך להיכנס לבית שלו, רשם אותך ללימודים, ושאת גנבת לו את הכסף ונעלמת. שאת עושה את זה עם כל הגברים, שאת שקרנית פתולוגית."
"והאמנתם לו?" אני שואלת אותו, ומרגישה את הלב שלי ליטרלי נשבר. אני מתחילה לרוץ שוב לכיוון לוגן. "חכי רגע." הוא קורא לי מייקל אבל אני לא מעוניינת להקשיב לו.
אני קופצת ראש אל תוך הבריכה. אני צוללת לקרקעית. מאט סיפר עליי שקרים שאני גולדיגרית. מחפשת גברים כדי לגנוב להם את הכסף. ממש בדיחה כאילו שאני צריכה את הכסף שלו. מה שיותר מצחיק או בעצם עצוב זה שהם מאמינים לו.
אני שומעת קול במעומם וידיים חזקות אוחזות בי, לוגן מכריח אותי להסתכל אל תוך עיניו, אנחנו מתחת למים אוחזים אחד בשני כמו גלגל הצלה. אני מרגישה שנגמר לי האוויר ועולה למעלה, לוגן עוזר לי לעלות יותר מהר. שנינו לוקחים אוויר כשאנחנו מחוץ למים.
"אתה מאמין לו?" אני שואלת כשאני מביטה אל תוך עיניו.
"את יודעת איך הופכים שקר לשקר לטוב?"
"לא, כי אני לא שקרנית."
"לוקחים דברים שהם נכונים ואז מערבבים אותם עם שקרים הגיוניים וככה יוצא לך שקור טוב שנשמע אמין. האם אני מאמין שאת תופסת גברים כדי לגנוב מהם כסף? לא, אין סיכוי אם היית רוצה היית יכולה להיות היום עשירה יותר מאיילון מאסק. האם את עבדת ככה על גברים, אין סיכוי שהייתי עם אף גבר מאז האונס שלך, כי הגוף שלך לא משקר. ששכבנו בפעם הראשונה, אם לא הייתי יודע אחרת, הייתי בטוח שזאת פעם ראשונה שלך. אבל הוא כן ידע את השם שלך, הוא ידע שגרת ברחוב. אני חייב לדעת האם הייתם מאוהבים? כי אני מאמין לו שהוא ביקש ממך לעזוב אותי. אני חייב לדעת." הוא אומר.
"אם הייתי בוחרת לעזוב אותך וללכת איתו, הייתי מאפשר לי?"
"לא, הייתי הורג אותו ומחזר אחרייך עד שהייתי מתאהבת בי."
"תשובה נכונה." אני אומרת לו כשאני מצמידה את השפתיים שלי לשלו. שנינו נמצאים באמצע הבריכה מנסים להשאיר את הראש מעל המים, ומתנשקים רוצים רק לטעום אחד את השני ושום דבר אחר לא מעניין, רק הרצון שלנו להיות קרובים אחד לשני. "בוא נצא," אני אומרת לו שאני מרגישה שכבר אין לי כוחות לצוף יותר. לוגן עוזר לי לצאת ויוצא אחריי.
"אני מספרת לך את האמת אבל תבטיח לי, שאתה לוקח אותי אליו."
"אני מבטיח." הוא אומר.
"אתה מבטיח לא להתחרפן?" אני שואלת אותו ומציצה למייקל.
"אליסה תספרי לי כבר."
"מאט יודע את כל הדברים האלו כי הוא היה איתי בבית יתומים. הוא אנס אותי במשך כל ערב, ושסיפרתי על כך, הוא חתך לי את הגב. לא סיפרתי לך עד עכשיו כלום, לא כי הגנתי עליו, לא סיפרתי כי הוא גנב לי את השרשרת של אמא שלי, שרשרת עם תליון מפתח שאני ממש רוצה חזרה." לוקח ללוגן כמה שניות לקלוט מה אמרתי כשהוא מתחיל ללכת במהירות לכיוון הבית. "לוגן הבטחת, בבקשה אל תהרוג אותו. מייקל תעצור אותו!"
"לוגן, תירגע אתה לא יורד אליו ככה." מייקל חוסם לו את הדרך.
"מייקל אל תתקרב אליי עכשיו." הוא אומר לו ומנסה לעבור אותו. מייקל לא מאפשר לו. לוגן מוריד לו אגרוף מייקל מחזיר לו והם מתחילים להילחם ביניהם.
"לוגן בבקשה די! הבטחת לי. אני רוצה את השרשרת של אמא שלי." אני צועקת והוא משחרר למייקל את היד ודוחף אותו.
"פאק!" הוא צועק ומוציא את הנייד שלו מהכיס, הוא רטוב ולא נדלק. הוא זורק אותו על הרצפה. "תביא את הנייד שלך." הוא מבקש ממייקל. הוא מכניס את היד לכיס ומוציא את הנייד ונותן ללוגן.
"זה לוגן, אני צריך שתיקח איתך חמשה חיילים ותלכו לבית של מאט. תהפכו אותו עד שתמצאו שרשרת עם תליון של מפתח. תעדכן אותי בנייד הזה. ותדאג שאחד החיילים יביא לי מכשיר חדש לאחוזה בשעה הקרובה." הוא מנתק את השיחה. ומחייג שוב. "זה לוגן, אני רוצה לדעת על כל הנכסים של מאט, בית, מחסן, מוסך. הכל." הוא מנתק ומסתכל על הנוף, הוא לוקח אוויר. "בואי נלך לבקר את האנס שלך."