האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 19

אליסה
ואוו מה זה היה לעזאזל? אני יוצאת מהמשרד, רציתי להגיד לו שמה שהיה כאן עכשיו זה חד פעמי, ולא יקרה יותר לעולם, אבל טוני עמד שם בפתח של הדלת ולא רציתי שהוא ידע מה עשיתי עם לוגן. אני צועדת לידו בשקט. איזה פדיחות, מה עשיתי עכשיו? איך אני אסתכל לו בעיניים? לא נורא לא קרה כלום, אני מנסה להירגע. זה כולה נשיקה חסרת חשיבות ולא מעניינת בכלל. על מי אני עובדת? הטעם שלו, הלשון הרכה שלו. כל כך נסחפתי ברגע שזה מטורף. זאת הייתה הנשיקה הכי טובה שהייתה לי בחיים. בעצם זאת הנשיקה היחידה שהייתה לי בחיים אין לי למה להשוואת את זה. ככה נשיקה אמורה להיות? לא יאומן. טוני פותח לי את חדר המחשבים.
"טוני, עד מתי תכעס עליי? לא התכוונתי לברוח לך ואם הייתי יודעת שלוגן יכה אותך בגלל זה, לא הייתי בורחת, אני נשבעת."
"הכל בסדר, אני כבר לא כועס עלייך." הוא מחייך אליי.
"אני שמחה, כי לא התכוונתי." אני מחייכת אליו בחזרה ונכנסת לחדר מחשבים. אני מתיישבת על הכיסא המרופד ופונה למקלדת.
"את בסדר?" שואל דון
"כן, בסדר גמור," נראה לי. אני ממשיכה לבנות את הקוד ולא מעיזה להיכנס לשום מקום שאני לא אמורה להיות בו. לפחות לעת עתה.
"את יודעת שתהיה חייבת ללמד אותי את הקוד שלך?" אני מסתכלת עליו, "סתם אני צוחק, את לא חייבת כלום, אבל אני ממש ממש אשמח."
"אוקיי."
"באמת?"
"כן."
"אין עלייך." הוא אומר לי ומתנגש בכיסא שלי בחיבה. בדיוק שלוגן נכנס לחדר וקולט ישר את החיבה של דון כלפיי.
"אתה חושב שזה מצחיק להרוס את הציוד היקר שלי? מה זה כאן מכוניות מתנגשות?"
"לא, מה פתאום, בחיים לא הייתי עושה את זה."
"אני התנגשתי בו, אני מצטערת." אני ישר קופצת להגנתו. לוגן מפנה עכשיו את כל כעסו עליי, הוא מסתכל עליי בעיניים הירוקות שלו, שהן אש ועשן.
"תמשיכו בעבודה." הוא אומר לשנינו והולך לעמדה ליד דון, הוא נכנס למצלמות, ואני מסיטה את מבטי וממשיכה לכתוב את הקוד. הדלת נפתחת זה מייקל.
"לוגן בוא רגע." לוגן נגש לדלת והם מדברים. הוא בטח מעדכן אותו על מה שקורה במרתף למטה. אלוהים ישמור. אני שותפה לפשע מהלחץ אני פותחת כמה חלונות כרום במקביל. לוגן משחרר אותו וחוזר למצלמות של האחוזה.
"מה משותף לצוללת וגוגל כרום?" שואל אותי דון.
"מה? אני בטוח יודעת את התשובה אבל כלום לא קופץ לי," אני מצליחה לחייך.
"אם פותחים יותר מדי חלונות כל העסק שוקע..." הוא אומר ואני מצליחה להשתחרר ולצחוק.
"שאני אסיים עם הקוד, אני יכולה לבדוק את מערכת ההבטחה? לבדוק פריצות?"
"מר אוונס היא יכולה?"
"אני אחשוב על זה." הוא אומר. "דון תעדכן אותי בכל התפתחות." ואם זה הוא יוצא מהחדר, כאילו לא יכול לסבול להיות כאן עוד שנייה נוספת
***
"אליסה," לוגן קרא לי.
"אמממ..." אני משמיעה כל, אני שקועה בכתיבה קוד.
"בואי."
"אני צריכה עוד זמן."
"תמשיכי מחר." אני מסתכלת עליו, ואז לצדדים. אני רואה את דון כבר מארגן את הדברים שלו ושם את התיק על כתפיו.
"זה היה עונג להכיר אותך היום, ואני מצפה לעבודה איתך." אומר לי דון.
"תודה." אני עונה לו והוא יוצא. אני מתרוממת מהכיסא ומתמתחת, אני מתכופפת רק כדי לסיים את הפעולה. "אני מוכנה." אני אומרת ומתקדמת לדלת. לוגן סוגר אותה אחריי ואני הולכת לידו בשתיקה מביכה. אני מתרחקת ממנו כאילו הוא מתכוון לקפוץ עליי בכל רגע. הוא פותח לי את הדלת.
"האורחת ערב שלך על השידרה," הוא אומר לי.
"אתה רציני הולך לדבר איתי על ארוחת הערב שלי, אחרי שנשקת אותי?"
"את פיתת אותי." הוא אומר ואני מרגישה את זה כמו בוקס בבטן. זה בדיוק מה שאמר לי האנס שלי 'את פיתת אותי', 'את רצית את זה', 'הכל בגללך'. אני מרגישה שבא לי להקיא.
"אני לא אשמה... אני... את זה שהתנפלת עליי." אני אומרת ומחבקת את עצמי.
"לא התכוונתי לזה ככה," הוא מתקרב אליי, ומושיט את ידו.
"אל תיגע בי." אני אומרת ובורחת לתוך החדר.
"זה מה שהוא אמר לך? שהוא כפה את עצמו עלייך?" הוא אומר מהכניסה. לא נכנס לחדר.
"לא עניינך."
"לא אגע בך ללא רצונך."
"המעשים שלך אומרים דברים אחרים, להזכיר לך מה היה בחדר, על המיטה הזאת, לפני יום?"
"אני זוכר טוב מאוד, נראה לי את זאת שצריכה תזכורת."
"אתה הייתי עליי, וכמעט אמממ."
"רק איימתי עלייך, לא הייתי הולך על עד הסוף."
"אתה, אתה..."
"אני מה?"
"אתה בלתי נסבל!" אני מתעצבנת עליו. כי כמה שאני שונאת להודות בזה, רציתי את הידיים שלו על הגוף שלי, רציתי שת השפתיים שלו על העור שלי. הוא מחיוך חיוך שחצני יודע דבר.
"לילה טוב, ארנבונת." הוא אומר וסוגר את הדלת.
"לילה טוב, בבון." אני קוראת אחריו.