האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 38

לוגן
אני כועס עליה כל כך למרות שהיא לא אשמה אבל עדיין זה מטריף אותי שהשפתיים ששייכות רק לי נגעו בהם גבר אחר. אח שלי, מבאס אותי שזה לא מישהו שאני יכול לרצוח. הוצאתי את העצבים שלי על שק האיגוף אבל עכשיו שהיא כאן מולי, העצבים שלי מטפסים שוב. היא כל כך פקינג מתוקה והיא שייכת רק לי. אני תופס את הישבן שלה זה שמשגע לי את המוח ומזיין אותה חזק גם עם הזין שלי וגם עם הלשון רוצה להטמיע את עצמי בתוכה.
"לוגן יותר לאט." היא אומרת בגניחה. פאק אני מפסיק לנוע בתוכה. אני יוצא מתוכה לאט כדי לא להמשיך להכאיב לה.
"למה רק ביקשתי יותר לאט." היא אומרת כשאני מוריד אותה.
"לעזאזל, אליסה תתרחקי ממני. אני עצבני, אני לא רוצה להכאיב לך."
"זה בסדר."
"אף פעם אל תגידי לבן אדם שמכאיב לך שזה בסדר!"
"אני אגיד מה שאני רוצה למי שאני רוצה!" היא אומרת לי בעצבים ומתכוונת לצאת מהמקלחת. אני תופס אותה ומחבק אותה מאחור. היא מתנגדת לי בהתחלה אבל אז שוקעת בחיבוק שלי. "לא קרה כלום, אני נשבעת, הוא היה פגוע ממך, הוא רצה להחזיר לך אז הוא נישק אותי, אני דחפתי אותו. זה לא היה רומנטי בשום צורה." היא אומרת.
"לא נגעתי בה," אני מרגיש צורך להצטדק, בחיים לא נתתי הסברים אבל חשוב לי שהיא תשמע גם את הצד שלי. "העפתי אותה מהחדר שלי."
"אני יודעת. זה יעבור לו, אני בטוחה. הוא העלה את הנושא עכשיו כדי להסית את האש ממנו כדי שהוא יכול לגנוב בקבוק אלכוהול." היא אומרת כאילו לא הבנתי את זה. אני מסובב אותה אליי ומביט בעיניה.
"המחשבה שמישהו אחר יגע בך, מעוררת את המפלצת שבי. אם זה לא ליאו אני לוקח סכין וחותך לו את גלגל העיניים מהמקום ואז חותך לו את השפתיים."
"די עם הדיבורים אלו, אתה מלחיץ אותי." היא אומרת לי.
"את יודעת מי אני."
"אני יודעת למה אתה מסוגל, אבל..." היא לא מוצאת את המילים. היא לא צריכה, אני יודע שלדבר על זה משהו אחד ולראות את זה, זה כבר סיפור אחר לגברי. לא אתן לה לראות את הטירוף שלי, אגן עליה מפנוי.
"אני מבין." אני אומרת לה.
"אתה לא תפגע בי," היא שואלת ספק אומרת. פאק, אני כל כך הולך לפגוע בה שזה אפילו קשה לי כי אני רוצה אותה כל כך, בא לי לשמור על הלב שלה. היא כנראה הדבר הכי טוב שיקרה לי בחיים האלו אבל לצערי אני הולך לדפוק את זה. הנקמה שלי באה קודם. או זה לפחות מה שאני אומר לעצמי. היד שלה מלטפת לי את החזה ועוברת לזרועות שלי. הזין שלי עוד עומד חזק בגללה.
"אני רוצה להיות בתוכך." אני אומר לה
"אז למה את מחכה?"
"אני לא רוצה להכאיב לך."
"אתה לא, אני סומכת עלייך," היא אומרת. הקטע שאני לא סומך על עצמי לידה. אני מרים אותה אליי שוב ונכנס לתוכה לאט, אלוהים אני אוחז בישבנה ונח בתוך הכוס הרותח שלה כדי לא לגמור.
"את משגעת אותי." אני אומר לה. היא תופסת את פניי ומנשקת אותי, אני מתחיל לזוז בתוכה מהר אבל לא חזק. היא גונחת. אני מעביר את האצבעות על איברה ומלטף אותה, ורק שאני מרגיש שהיא מתכווצת סביבי ובועלת אותי לתוכה אני גומר. 
אנחנו יוצאים מהחדר אמבטיה והיא מתחילה להתלבש ומתיישבת על המיטה, ומביטה בי מתלבש.
"אל תסתכלי עליי ככה. אם את לא רוצה למצוא את עצמך על הגב."
"לא הגיוני אתה עוד חושב על סקס."
"לא נראה לי שאהיה שבע ממך, את סקסית מידי."
"שלא תחשוב שככה זה הולך להיות כל יום." היא צוחקת.
"להזכירך הפעם האחרונה את התנפלת עליי במקלחת." אני אומר לה והיא לוקחת כרית ומעיפה עליי, כשהנייד שלי מחייג. אני תופס את הכרית ועונה.
"אני למטה." אומר לי מייקל.
"תעלה." אני אומר לו ומנתק. אני מתקרב למיטה וזורק את הכרית למקום שלה ותופס את הפנים של אליסה. "יש לך מזל, אני צריך להיכנס לפגישה." אני מנשק אותה.
"אז זה לא מזל, זה הפסד."
"פאק." אני מלמל וטורף לה את השפתיים הבחורה הזאת תהרוג אותי. "יש לי פגישה עם מייקל, אחר כך נמשיך את מה שהפסקנו."
"בחלומות שלך! אין היום עוד סקס בשבילך."
"תאמיני לי שבחלומות שלי, את עושה דברים אחרים."
"כמו מה?"
"כמו השפתיים המתוקות שלך סביב הזין שלי ואת מוצצת אותו עד שאני גומר בתוך הפה המתוק שלה ואת בועלת את כל השפיך שלי."
"איכס! לוגן באמת! זה דוחה!" היא מתעצבנת.
"את שאלת."
"כן, ולא הייתה צריך לפרט על כדי כך." אני מושך את הכתפיים כמו ילד קטן.
"אל תעשי ביד, תחכי לי."
"עוף מפה כבר מגעיל!" היא זורקת לעברי שוב את הכרית אני בורח מהחדר בחיוך.
מייקל ממתין במבואה, אני מסמן לו להיכנס למשרד שלי. אני נכנס ומשאיר לו את הדלת פתוחה, אני עובר את השולחן ומתיישב על הכיסא שלי. לא הייתי כאן כמעט חצי שנה. אין לי צורך בבית הזה. אני גר באחוזה. אני מגיע לכאן רק כשאני רוצה לזין דוגמנית או איזה שחקנית כדי לעשות עליה רושם.
"תעדכן אותי."
"הצוות כבר פינה את כל הגופות ליער, שם נשרוף אותם במהלך הלילה."
"יופי."
"לגבי שיפוץ האחוזה, כבר התחילו לעבוד על זה."
"מה עם התוכנית שלנו. הכל עובד לפי מה שצפינו?"
"כן, שלב ראשון עבד מעולה. לחצנו על בראין והוא הוציא צו חיסול על הראש שלך. שצפינו מראש לכן היו מלא כוחות באחוזה ואני הגעתי עם תגבורת מהר. עכשיו השלב השני. אתה חייב להראות נוכחות דחוף. עוד היום בערב."
"אפשר גם מחר. אני עייף."
"לוגן זה חייב להיות היום. כל העולם התחתון שמע על זה ניסיון החיסול באחוזה. אתה חייב להראות נוכחות ולהיות חזק."
"מחר."
"היום." אומר מייקל. הוא ממש מתעקש ואני נאלץ להקשיב לו.
"בסדר, סיבוב."
"לא. אתה מראה נוכחות במועדון 'בתולת ים', לחצי שעה מינימום." הוא אומר אני מסתכל עליו ובא לסרב. "זה הכרחי," הוא אומר לפני שאני מספיק להגיד משהו.
"בסדר." אני נכנע רק כי אני מבין שהחיילים שלי צריכים לראות אותי.
"עכשיו אנחנו חייבים להיות מדויקים. ברגע שבריאן יבין שהוא לא אצליח להוריד אותך. הוא ינסה לשמור על פסון."
"אז נתחיל עם השלב שלישי." אני אומר.
"כן נתחיל ללחוץ עליו, נשלח את האנשים שלנו שיסובבו ליד האחוזה שלו, וליד העסקים שלנו. עד שהוא יברח כמו כלבלב קטן." אומר מייקל ואני מחייך זה הולך להיות שלב כיפי.
"ואז השלב הרביעי והאחרון."
"כן, תהיה לך הזדמנות הנדירה לנקמה שלך. אסור לך לפספס את ההזדמנות הזאת." מייקל אומר ואני נעמד הולך לקיר זכוכית ומסתכל על הנוף. הדם מתחיל לזרום לי בוורידים במהירות, קצב פעימות ליבי עולה. הנקמה. זאת שאני חולם עליה כבר כמה שנים טובות, זאת שהוצאתי לפעול ביום שחטפתי את אליסה. שום דבר לא ימנע ממני להשלים אותה. גם לא הכוס מתוק שלה.
"הוא יעלה על מטוס לשיקגו. לחם שלו, ויזרז את החתונה בשידוך."
"איך נדאג שהיא לא תהיה על המטוס?" שואל מייקל.
"אתה תמתין בשדה תעופה, איך שאתה רואה אותם, תמתין שהיא תתרחק מעט ואז תחטוף אותה. תבריח את האבא הפחדן שלה למטוס, הוא בדוק ימריא בלעדיה."
"ואם משהו ישתבש ולא אצליח לחטוף אותה?"
"אז שתעלה על המטוס ותמות עם ההורים שלה. מה פתאום אכפת לך ממנה?"
"מהרגע שהכרזת על האירוסים שלנו, היא תחת האחריות שלי. היא לא מתה. אני אתחתן איתה."
"אתה לא חושב שאת מגזים? אמצא לך שידוך אחר."
"אני לא רוצה שידוך אחר, אני רוצה אותה," הוא אומר ואני מרים גבה, הוא אמר לי ולא פעם כמה הוא כועס עליי על השידוך." אני מתכוון שאני צריך אותה כדי להשלטת על הנכסים של אבא שלה. זה יהיה לנו יותר קל."
"בזה אתה צודק. תדאג שהיא לא תעלה על המטוס הזה כי הוא הולך להתרסק."
"בסדר." הוא אומר.
"סיימנו כאן." אני אומר והולך לכיוון הדלת.
"תהיה מוכן עוד שעה." הוא אומר לי כשאני יוצא מהמשרד.