האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 13

*רציתי לכתוב אזהרת טריגרים: אלימות * הוא פוגע בה... אבל אם הגעתן עד כאן, אתן כבר תקראו לא משנה מה, אז זאת אזהרה אחרונה שלי! קריאה נעימה*

אליסה
אני נבהלת שאני שומעת את דלת החדר שלי נפתחת, אני שוכבת על המיטה, מעט תשושה. אני מרימה את ראשי, זה ליאו.
"לך מכאן," אין לי כוחות אליו, אני רק רוצה למות. אני מניחה שוב את הראש על הזרוע שלי.
"מה קרה לך?"
"כלום."
"לוגן עשה לך משהו?"
"כן, הוא חטף אותי."
"אני מתכוון משהו גופני."
"כמו אונס?" אני שואלת בצחוק מריר. הוא משתתק, אני מרימה את ראש להסתכל עליו. "אל תראה כל כך מופתע."
"האם הוא?" הוא שואל בזהירות.
"לא, עדיין לא בכל אופן." אני עונה.
"הוא גם לא יעשה את זה, את לא מכירה אותו." הוא אומר בביטחון.
"אה אונס זה קו אדום אצלו? אבל לחתוך אותי בסכין, או את השיער שלי זה בסדר?" אני שואלת בציניות, הוא מרים את כפתיו בהתנצלות. הוא מתיישב על המיטה ומגיש לי את הכלי. אני לא זזה.
"הבאת לך כריך." הוא מנסה לגרות אותי. אני לא רוצה לאכול, אני רוצה למות.
"לא תודה."
"נו, די לא אכלת כלום."
"ליאו אין לי כוח יותר."
"אני לא רגיל לראות אותך ככה, אליסה, בבקשה, קומי תאכלי, תחזרי להיות קרבית, תעני לי, תעיפי אותי מפה, אבל אל תהיה ככה."
"איך זה ככה?"
"ככה, לא זזה, לא עונה... כמו..."
"כמו מתה?" אני משלימה אותו. הוא מהנהן ומגיש לי בקבוק מיץ תפוזים. אלוהים זה נראה מגרה אני לא מתאפקת ומשיטה יד לבקבוק, הוא פותח את הפקק ומגיש לי אותו, אני לוגמת בשקיקה.
"לאט," הוא צוחק.
"נראה אותך שותה לאט אחרי שלא שתית יום שלם."
"נמאס לך ממי ברז?"
"לא, אח שלך נעל לי את הדלת, ולא הצלחתי פתוח אותה."
"מה?" הוא בשוק.
"כן," אני עונה ופותחת את הקופסה, מרימה את הכריך ונוגסת בו.
"אלוהים..." אני ממלמלת בהנאה. ליאו קם בעצבים.
"אז איך השתנת?" הוא שואל בגסות ומנסה לפתוח את הדלת.
"מי שלא שותה אין לו פיפי." אני עונה לו.
"בן זונה..." הוא ממלמל ונוגח בדלת עם הכתף שלו.
"מה אתה עושה?" אני שואלת לאחר שבעלתי את האוכל שבפי.
"פותח לך את הדלת."
"ליאו מספיק, לוגן ידע שזה אתה."
"מעניין לי את הזין, גם ככה הצום הזה מפסיק היום!" הוא מתנגש בה שוב והיא נפרצת. הוא חוזר לשבת לצידי מרוצה מעצמו.
"תודה, אבל אל תריב עם לוגן בגללי."
"זה לא קשור אלייך."
"נו, באמת ליאו."
"אליסה אני לא אשב מהצד ואשתוק, את ידידה שלי."
"אני אומרת שאתה לא צריך לריב איתו, כי החלטתי עכשיו שאני מסכימה לעזור לכם, רק בזכותך, שתדע."
"באמת?"
"כן." אני מסיימת את הביס האחרון. "זה היה טעים, תודה." אני לוגמת שוב מהמיץ. אני מרגישה שכל הכוחות שלי חזרו אליי.
"אני שמח שאהבת, אני הכנתי לך."
"אני מצטער להפריע למפגש הקטנטן שלכם." זה קולו של לוגן שמקפיץ אותנו. יש לצידו עוד גבר שאני לא מזהה. הוא נראה ממש טוב, גבוה ושרירי שערו חום בהיר וצבע עיניו חום בהיר כמעט ירוקות. הוא דומה לאחים.
"מה מייקל עושה כאן?" שואל ליאו ונעמד. אוקיי קוראים לו מייקל, עכשיו שאני חושבת על זה, ראיתי אותו מסתובב באחוזה.
"חשבתי שיש לך חברה חדשה." הוא אומר לליאו.
"יש לי, מה קשור? אם כבר לך מגיע מזל טוב בן דוד יקר, שמעתי שאתה מאורס." ליאו עונה לו, ידעתי שהם קרובים משפחה. מייקל נראה לא נראה מרוצה, שפתיו המלאות נמתחות לקו, ואני רואה את שרירי הלסת שלו זזים.
"המרת את פי." אומר פתאום לוגן בקול קטלני. "הבאת לה אוכל, למרות שידעת שמנעתי את זה ממנה. כדי שתעזור לנו, לי ולך, להזכיר לך. זאת הנקמה שלנו."
"אני יודע, אבל זה לא הדרך." עונה לו ליאו, לא חושף את זה שהסכמתי. לוגן מתקרב אליו ואוחז בכתפיו. אני נדרכת, הלב שלי דופק על מאה. ליאו לא כמו לוגן, הוא לא מחוספס כמוהו.
"אתה לא קובע את הדרך, רק אני." הוא אומר לו, ונותן לו אגרוף. ליאו מתקפל. אני מכניסה את ידי מתחת לכרית ואוחזת בקולב השבור, לוגן תופס בזרועו של ליאו. 
"בן זונה! אל תיגע בו." אני אומרת כשאני קופצת על גבו של לוגן, ודוקרת אותו עם הקולב השבור.
"מה לעזאזל?!" הוא צועק ואוחז בידי ומעיף אותי לרצפה. הוא מעיף את ליאו לכיוון מייקל. "תחזיק אותו." הוא אומר למייקל ושולף את חתיכת הפלסטיק מהכתף שלו. הוא מסתכל עליה, הקצה מוחתם בדם, הוא מביט בעיניי ואני יודעת שזה הסוף שלי. תודה לאל סוף סוף. אבא, אמא אני עוד רגע מצטרפת אליכם. לוגן מוציא את האקדח שלו מהחגורה.
"לוגן שלא תעז!" צועק ליאו, ומתקרב אלינו אבל מייקל תופס אותו.
"כדאי לך לסתום את הפה כי אני אירה לך ברגל." אומר לו לוגן.
"היא כבר הסכימה לעזור לנו, היא אמרה לי את זה רגע לפני שנכנסת." ליאו שחושש לחיי, חושף את מה שאמרתי לו.
"שהיא תגיד את זה." אומר לוגן ומסתכל אל תוך עיניי. אין סיכוי שאני אגיד את זה עכשיו. שירה בי כבר אני רוצה להיות עם משפחתי האהובה. אני לא אומרת כלום. "כמו שחשבתי." אומר לוגן. "טיפשה עם נטיעות אובדניות."
"ומה אתה? גבר אלים, אני מכירה גברים כמוך," אני אומרת בזלזול. "גברים שמשתמשים באלימות, מכפים על משהו, על מה אתה מכפה? אולי זין קטן." אני אומרת ושומעת את מייקל משתעל, ואני מפנה את המבט שלי אליו ומצליחה לראות חיוך על השפתיים של ליאו שנמחק כשלוגן מסתובב לשידה. הוא מניח עליה את האקדח, ומוציא גם את הסכין שלו.
"תחזיק אותו. חזק," לוגן אומר למייקל.
"למה?" שואל ליאו.
"ויש לך אישור לרסן אותו בכוח," לוגן מתעלם מליאו ואומר למייקל. צמרמורת ולא מהסוג הטוב, עוברת בגבי. זה הולך להיות רע מאוד. אני נעמדת שלוגן ניגש אליי ואוחז בידי בחוזקה. הוא זורק אותי על המיטה.
אני נשענת על המרפקים שלי. אני בולעת את הרוק בפי. הוא מוריד את החולצה, היא מלוכלכת בדם בחלק העליון, הוא זורק אותה על הריצפה. הוא עומד מולי ללא חולצה, הגוף שלו עוצר נשימה, נראה כאילו צייר מאוד מוכשר, ישב וצייר לו את הריבועים. העור שלו מכוסה קעקועים וצלקות, זה סקסי בטירוף.
"מה אתה מתכוון לעשות?"
"לגרום לך לצרוח." הוא אומר לי ונשכב  עליי, אני נשכבת על גבי ומרימה את ידיי כדי ליצור בינינו חוצץ.
"רד ממני, בבון אחד!" אני נותנת לו אגרופים. הוא תופס את ידי מעל ראשי ומפסק את רגלי בעזרת הברך שלו. הוא מצמיד את איברו אליי. פאק הוא קשה כמו אבן.
"עוד מעט תרגישי שאני לא מפצה על כלום, אני פשוט אוהב אלימות." הוא אומר לי.
"אתה מבלף, אתה לא תעשה את זה." צועק לו ליאו ומתחיל להשתולל, לא בטוח בדבריו, "רד ממנה-" קולו נחלש כשמייקל נותן לו אגרף כדי לרסן אותו.
"היא הסכימה כבר, היא הסכימה, חתיכת מזדיין." אומר ליאו, "אליסה תגידו לו, בבקשה תגידי לו." הקול שלו שובר לי את הלב. לוגן מניע את גופו עלי.
"יש לך משהו להגיד לי? כי אם אני מתחיל אני לא בטוח שאצליח לעצור."
"אתה לא מפחיד אותי כי כבר עברתי את זה. אז מה זה עוד פעם אחת?" אני אומרת לו. הוא קופא לרגע.
"הזדמנות אחרונה." הוא לוחש לי ליד האוזן, מריח את שיער שלי ונושך את כתפי. לא מספיק חזק כדי לגרום לי סימן אבל זה כן כואב. הוא תופס את שתי ידיי ביד אחת שלו ומוריד את ידו הפנויה לשדיי, הוא לש אותם ונעצר על אחת הפטמות שלי, הוא מלטף אותה מעל החולצה שלי והיא מתקשה, הוא מריח את צווארי ממטיר נשיקות בעוד איברו נע על שלי. מה לעזאזל הוא עושה? ככה לא היה האונס הראשון שלי. אני מרגישה צמרמורת בכל הגוף, וזה מפחיד אותי שאני מגורה מזה. ממנו. הוא מתקרב בשביל של נשיקות אל שפתיי, אני מזיזה את הפנים צעידה.
"תסיים עם זה כבר." אני אומרת בשיניים חשוקות.
"כשאמרתי שאני מתכוון לתת לך לצרוח, התכוונתי לצרוח את השם שלי כשאת גומרת." הוא לוחש לאוזני. פאק אין שיט. הוא דוחף את לשונו ומלקק לי את האוזן, צמרמורת עוברות בגופי, מה לעזאזל? הוא שולח את ידו ומכניס אותה למכנסי.
"אני אעשה את זה." אני נשברת.
"הנה אתה מרוצה? תרד ממנה." צועק לו ליאו. לוגן משחרר את ידיי, עדיין לא יורד ממני, מסתכל אל תוך עיניי, ואז הוא מתרומם במהירות כאילו המגע שלי מלכלך אותו. הוא הולך לכיוון הדלת, מסמן בראש למייקל שיוציא את ליאו.
"את בסדר?" ליאו שואל, אני מהנהנת לו לפני שמייקל מעיף אותו מהחדר.
"תהיה מוכנה מחר." לוגן אומר.
"אל תראה כזה מאוכזב, אני בטוחה שתמצא בחורה אחרת לאנוס." אני אומרת לו במקום לאשר את דבריו. פעם ראשונה שהוא לא עונה לי ונותן לי להגיד את המילה האחרונה. הוא סוגר את הדלת ונועל אותה. מה זה היה עכשיו לעזאזל?