האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 29

לוגן
אני יוצא מהמקלחת ומתחיל להתארגן, עדיין לא מאמין שהצעתי לה לצאת למועדון היא מתחילה ממש להשפיע עליי, אני רק רוצה לראות אותה מחייכת. אני צריך לקבוע לה כללים לפני שאנחנו יוצאים מהבית כדי שהיא לא תגרום לי לרצוח כל גבר שיתחיל איתה במועדון. אני מעדכן את מייקל שאנחנו יוצאים היום ושידאג לאבטחה מוגברת, אני בטוח שבראין מתכנן לי מתקפת פתע, האמת שאני בונה על זה כי אחר כך הוא יברח לחתן שלו בשיקגו, ככה אני אתפוס אותו, הוא יקבור לעצמו את הקבר. אני לובש חליפה שחורה וחולצה לבנה, שם אפטרייש ומסדר את השיער שלי שכבר ארך מעט. אני חייב לקצץ אותו. אני יורד במדרגות לכיוון המטבח אני רוצה לאכול משהו לפני היציאה, זה מזכיר לי שלא אכלתי כלום מאז הצהרים. אני נעצר שאני מבחין בבחורה שעומדת עם הגב אליי, היא מצחקקת ממשהו שליאו אמר. זאת קולאי? אני לא מזהה אותה מהגב. היא לובשת שימלה שחורה קצרה, יש לה רגליים יפות.
אני מתעלם מהם כשאני נכנס למטבח ונגש למקרר. אני כועס על ליאו בטירוף, ואני מעדיף לא לדבר איתו, כי לא בא לי לפרק לו את הפנים. הם משתתקים שהם מבחינים בי, אני לא מכבד אותם במבט נוסף שאני מוציא מהמקרר בקבוק מים.
"מר אוונס, להכין לך משהו לאכול?" שואל איאן.
"כן, תכין לי כריך עם נקניק." אני אומר לו.
"מתי יוצאים?" שואל אליסה ואני קופא עם הבקבוק מים ביד. פאק זאת אליסה? אני מסתובב ומביט בה. אלוהים אתה לא מתכוון להקל עליי אה? אני סורק את השמלה שהיא לובשת עכשיו מקדימה, השדיים שלי מציצם מהמחשוף, והיא נראת יותר קצרה, זה אפשרי? אני יורד לרגליים שלה שלא נגמרות ונעצר בנעליי עקב השחורות שלה. מה לעזאזל? אני עולה שוב למעלה במבטי עד שאני מגיע לפנים היפות שלה שמאופרות בעדינות, יכול להיות שהיא יותר יפה ממה שזכרתי? הזין שלי מתחיל להגיב למראה שלה ואני מת לזיין אותה עכשיו. "נו תגיד משהו," היא אומרת במתח.
"את לא יוצאת ככה מהבית."
"מה? זה מה שיש לך להגיד לי?"
"מה ציפית שאגיד לך שאת מתלבשת כמו זונה?" אני בוטה בכוונה, השמלה הזאת תרגום לרצח המוני.
"לך תזדיין! רציתי להיות יפה בשבילך! אני לא יוצאת איתך לשום מקום." היא צועקת והולכת לכיוון החדר שלה.
"זה היה שפל אפילו בשבילך." אומר לי ליאו.
"סתום את הפה." אני אומר לו, "מאיפה היא השיגה את השמלה הזאת?"
"אני נתתי לה אותה קלואי שכחה אותה כאן. לא היה לה מה ללבוש."
"הכלבה הזאת ממשיכה להתעסק לי בחיים גם שהיא לא כאן. למה נתת לה את השמלה הזאת?"
"מה אכפת לך מה היא לובשת?" הוא שואל. פאק, למה באמת אכפת לי? הרי אני תמיד יוצא עם דוגמניות שמתלבשות אפילו יותר חשוף מזה. אם להיות כנה עם עצמי, לא בא לי שאף אחד יסתכל עליה. "אתה מתחיל להקשר אליה." הוא אומר. פאק חשפתי יותר מידי בהתקף הקנאה שלי. השרירים שלי מתכווצים, הוא צודק.
"שטויות היא עובדת אצלי."
"תמשיך להגיד את זה לעצמך..." הוא ממלמל, "בכל אופן פגעת בה ממש, לך אליה ותסדר את זה כי היא ממש חכתה לצאת סוף סוף מהבית, איתך. אין לי מושג מה היא מוצאת בך, הרי ברור שתמשיך לפגוע בה..."
"ליאו אני מציע לך לסתום את הפה." אני אומר לו והוא סוף סוף שותק. "אתה תשלם על זה." אני אומר לו ויוצא בעצבים מהמטבח. הכל בגלל המפגר הזה שנתן לה את השמלת דפוק אותי הזאת. אני נכנס לחדר בלי לדפוק. אני שומע קולות בחדר ארונות. "אליסה."
"עוף מפה, חתיכת בבון בלי טקט. אני שונאת אותך."
"אליסה בואי לפה." אני מבקש שוב, והראש שלה מציץ מחדר הארונות. אם מבט היה יכול להרוג הייתי מת ממזמן.
"מספיק עם הדרמות שלך."
"הדרמות שלי, קראת לי זונה!"
"לא קראתי לך זונה, אמרתי שזאת שמלה שבנות שמחפשות זיון לובשות."
"אז אולי זה מה שגם אני מחפשת?" היא אומרת. "אין לך בעלויות עליי, אני יכולה להזדיין עם מי שבא לי!" היא צועקת.
"הגבר היחידי שיזיין אותך הוא רק אני כי אם רק מישהו יעז להסתכל עלייך במבט שאני לא אוהב, אני אעקור לו את העיניים. אם מישהו ירייר עליך אני אתלוש לו את הלשון, ואם מישהו יעז לגעת בך, אני אתלוש לו את הידיים ואקלף לו את העור...לאט. את כל הדברים האלו עשיתי כבר למקרה ואת חושבת שלא אעז."
"יופי, איזה פושע מדופלם אתה." היא אומרת ואני מתקרב אליה.
"תעצור." היא מבקשת ושולחת את ידה קדימה, "אל תגיע בי. פגעתי בי מאוד. רק רציתי להיות יפה, ליאו אמר לי שהיו מלא דוגמניות שלבושות יפה... אתה חושב שנוח לי ככה? אני מעדיפה ג'נס וחולצה. בחיים שלא לבשתי משהו דומה לזה. פשוט רציתי להרגיש יפה." היא מפסיקה לדבר שהקול שלה מתחיל לרעוד. לעזאזל לא רציתי לפגוע בה.
"לא דיברתי עלייך, דיברתי על השמלה."
"יכולת להגיד את זה בצורה אחרת. אתה פגעת בי."
"לא אעשה את זה שוב." אני אומר לה ומושיט את ידי אליה.
"באמת?"
"את מכירה אותי אני חתיכת בן זונה אבל אני אשתדל לא לפגוע בך שוב."
"טוב," היא עונה ולוקחת את ידיי. אני מושך אותה אליי ומחבק אותה, טומן את אפי בשיער ומריח את הריח הנעים שלה. היא כל כך רכה ונעימה. אני מתחיל לנשק לה את קו הלסת עד שאני מגיע לשפתיים שלה ומשתלט עליהן, אני דוחף את הלשון שלי לתוך פיה, הטעם שלה זה מה שפוגע בי הכי חזק. היא מתוקה ואני לא יכולה להפסיק לנשק אותה. הזין שלי כבר עומד חזק.
"אליסה את יותר מיפה, את עוצרת נשימה."
"אתה סתם אומר את זה כדי להרים לי את הביטחון."
"הלוואי וזאת הייתה הסיבה. אני אומר לך את זה כי זה נכון. ואם את לא מאמינה לי תרגישי את הזיין שלי, הוא עומד מהרגע שראיתי אותך בשמלה הזאת." אני אומר ולוקח את ידיה ומשפשף אותה על הזין שלי, "תרגישי." היא מושכת את ידה.
"תודה."
"אז יוצאים?" אני שואל.
"כן אבל אני לא מחליפה את השמלה הזאת, היא גורמת לי להרגיש יפה."
"את יפה, לא השמלה."
"תודה ובכל זאת אני לא מחליפה אותה." היא אומרת איזו עקשנית.
"ארנבונת השמלה הזאת תגרום להרבה אנשים למות היום, את מבינה את זה?"
"היא לא, כי אתה תשלוט בעצמך, ותמיד תזכור שבסוף הערב, מי שזיין אותי, זה אתה."
"פאק אליסה. אני מזיין אותך עכשיו." אני תופס אותה וזורק אותה על המיטה ונשכב מעליה, אני מפשק את רגליה, זה נהיה המקום המועדף עליי.
"לא, די אתה תהרוס לי את ההופעה." היא צוחקת.
"את יודעת שאפשר לעשות סקס בלי להוריד את הבגדים בכלל."
"לא רוצה, אני אהיה חייבת להתקלח אחר כך." היא אומרת. הנייד שלי מצלצל. זה מייקל.
"חמש דקות אני יוצא." אני עונה ומנתק לא ממתין לתשובה. אני מת לזיין אותה אבל מתאפק, היא באמת מאתגרת את הדחיית סיפוקים שלי ורק כי אני יודע שאני אזיין אותה עוד היום אני מתרומם ומושך אותה לעמידה. "אליסה כמה חוקים בסיסים כדי מנוע ממני להיכנס היום לכלא."
"לוגן מספיק אם השטויות שלך. אתה לא הורג היום אף אחד."
"את לא מדברת עם אף גבר ולא יוצאת לי מהטווח ראיה."
"טוב."
"אכלת משהו?"
"כן לפני שירדת."
"טוב קחי לך כמה דקות להתארגן, אני יוצא לאכול ונצא." אני מנשק את שפתיה ויצא מהחדר שלה לכיוון המטבח. מייקל שם.
"למה מתעכבים?"
"כי אני רעב." אני אומר לו ומתיישב על האי במטבח כשאיאן מגיש לי צלחת עם כריך.
"אליסה מוכנה?" שואל מייקל.
"כן, היא כבר באה."
"יוצאים בסוף?" ליאו מתערב בשיחה.
"אנחנו יוצאים. אתה לא בא איתנו."
"לוגן בבקשה." אליסה נכנסת למטבח ונעמדת ליד ליאו.
"מה פתחתם מועדון חברים?" אני שואל.
"לא." עונה ליאו.
"כן." עונה אליסה. הם מסתכלים אחד על השני ומחייכים. פקינג מעולה. "נו, לוגן בבקשה." מוסיפה אליסה ואני יודע שזאת מלחמה שאני לא אנצח בה ומוותר מראש.
"בסדר." אני ממלמל, הם צועקים 'איזה כיף' או שיט כזה ומתחבקים, בא לי לתלוש לאחי הקטן את הידיים רק לי מותר לגעת בה, אבל אני מתאפק. הלך לי התיאבון. "בואו נלך." אני אומר מקווה שלא אצטרך לרצוח אף אחד היום לעיני עדים, ולהסתכן בלהיכנס לכלא.