האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 23

אליסה
אני יוצאת ממקלחת ארוכה, מילתי לי מים באמבטיה, הרבה זמן רציתי לעשות את זה. אני נכנסת לחדר ארונות, אני מתלבשת ויוצאת לחדר. דפיקות על הדלת מקפיצות אותי.
"כן?" אני שואלת. ליאו נכנס נראה נסער. "ליאו הכל בסדר?"
"לא, הכל לא בסדר."
"מה קרה?"
"פשוט נמאס לי מהכל." הוא הולך, הלוך ושוב ואז הוא מתקרב אליי ומצמיד את שפתיו לשלי. אני קופאת זה מרגיש לא בסדר. הוא מתרחק לא מנסה להעמיק את הנשיקה. "אני מצטער, לא הייתי צריך לעשות את זה."
"למה עשית את זה?" אני שואלת עוד בהלם.
"פאק אני מצטער בבקשה אל תשנאי אותי עכשיו." הוא אומר בחנינה.
"נשקת אותי כי לעצבן את לוגן נכון?" אני ישר מבינה כי הוא כל הזמן אומר לי שאני שייכת לאחיו.
"אני ממש מצטער."
"אני לא משחק שלכם." אני מתעצבנת עליו.
"נכון, את צודקת במאה אחוז, בבקשה בואי נשכח מזה."
"מה הוא עשה?" אני שואלת, "אל תגיד לי שהוא נישק את קלואי." אני מזועזעת.
"לא, אבל הוא הקטין אותי כל כך לידה, שזה גרם לה להתאהב בו."
"לוגן לא היה עושה את זה."
"איך את יודעת? את לא מכירה אותו."
"ממה שהספקתי להכיר, אתה הדבר הכי חשוב לו בעולם. אתה ומייקל."
"הדבר הכי חשוב לו בעולם זאת הנקמה שלו. שום דבר לא מעניין אותו חוץ מזה. אני מציע לך לא להתאהב בו."
"אין חשש כזה, אני לא סובלת אותו."
"אז אנחנו בסדר בינינו?"
"כן. תספר לי מה קרה."
"מצאתי את קולאי בחדר שלו, ערומה, במיטה שלו." הוא אומר ואני בהלם. "והכי מעצבן אותי שהוא בכלל לא נגע בה. היא זרקה את עצמה עליו והוא העיף אותה."
"למה זה מעצבן אותך?"
"כי הוא פקינג מתחסד, הוא היה יכול לזיין אותה אבל הוא לא נגע בה."
"אני לא מבינה."
"מה יש להבין? גם ככה אחרי שהיא התחילה איתו לא הייתי מתקרב אליה, אז זה לא היה משנה כלום אם הוא היה מזיין אותה או לא."
"אוקיי," אני אומרת בזהירות כי אני באמת לא מבינה את ההיגיון שלו.
"אני חושבת שמי שלא יצא בסדר בסיפור הזה, היא קלואי."
"למה את ממשיכה להגן עליו?"
"אני לא, אם היא יוצאת איתך היא לא יכולה להתחיל אם אח שלך."
"אבל הוא ביטל אותי לגמרי, ובכך גרם לה להתאהב בו, אם הוא היה נותן לי את הכסף שביקשתי כדי לפתוח לה את העסק זה לא היה קורה."
"למה לך להיות עם בחורה שרוצה אותך רק אם אתה פותח לה עסק?"
"כי ככה, גם את לא מבינה אותי."
"ליאו אני הכי מבינה אותך. מגיע לך מישהי שתאהב אותך, את ליאו בלי תנאים. לא את מישהי שתאהב אותך רק כי יש לך כסף כדי לפתוח לה עסק."
"זה לא קשור. אני לא ילד קטן שיגידו לו מה לעשות ומה הוא יכול לקנות או לא. זה גם כסף שלי."
"אתה צריך לדבר על זה עם לוגן. אני בטוחה שתצליחו לפתור את הדברים האלו בינכם."
"אהבתי אותה." הוא אומר. אין לי מילים לנחם לב שבור, אז אני מחבקת אותו.
"הזמן יעשה את שלו. זה רק יחזק אותך."
"תודה לך. הייתי צריך את זה."
"אני כאן בשבילך אם אתה רוצה לדבר על זה."
"תודה." הוא מנשק אותי על הראש ויוצא מהחדר. אלוהים מה זה היה עכשיו? איזה בלגן, אני מקווה שלוגן יבין לליבו ולא התנהג אליו בגועליות כמו שרק הוא יודע. אני נכנסת למיטה ומתגלגל מצד לצד עד שאני מצליחה להירדם.

החלון נפתח ואור נכנס מבחוץ. אני מרימה את ידי ומכסה את עיניי.
"בוקר טוב ארנבונת."
"מה לעזאזל?"
"את לא טיפוס של בוקר אה?" אומר לוגן בחיוך. אני מעיפה עליו את הכרית.
"מה אתה עושה כאן?"
"אמרתי לך אנחנו הולכים לרוץ ואז לאימון קייקבוקסינג." הוא מגיש לי כוס עם שייק כל שהוא, אני לא לקחת אותו.
"אבל למה כזה מוקדם? אני רוצה לישון."
"קומי עכשיו. תגידי תודה אני מכניס אותך לכושר." הוא מניח את הכוס על השידה ושותה משלו.
"אני בכושר שיא." אני אומרת והוא מחכך.
"אתה ניחנק? כי אל תסמוך עלי שאני אציל אותך."
"דווקא חשבתי שהמערכת יחסיים שלנו עלתה שלב."
"המערכת יחסיים שלנו התחילה כל כך נמוך שגם היא אם תעלה עשרה שלבים אנחנו עדיין נהיה במינוס."
"תזכרי את זה בפעם הבאה שתבקשי ממני משהו."
"הופה והנה המערכת יחסיים שלנו עלתה לפלוס." אני אומרת והוא צוחק שוב הצחוק הזה שלו. לעזאזל איתו.
"טוב קומי לצחצח שיניים ולהתארגן." הוא אומר. אני קמה מהמיטה והוא נשכב עליה במקומי. אני נכנסת לחדר הרחצה ומשם לחדר ארונות ואני יוצאת ממנו לבושה בטייץ וגופיה בכוונה לעצבן אותו. הוא לא יגיד לי מה ללבוש.
"אני מוכנה." אני אומרת. הוא מסתכל עליי וכף רגל ועד ראש וקם בלי להגיד מילה. אני מרגישה ניצחון קטן או אכזבה? עכשיו לא אכפת לו שכל החיילים שלו הסתכלו עליי? הוא מגיש לי את השייק שלי ואני שותה. זה טעים לי. אני הולכת לידו ופונה לצאת מהבית.
"לא," הוא אומר לי, "מכאן," הוא ממשיך ללכת ואני הולכת אחריו.
"אמרת שאנחנו הולכים לרוץ."
"נכון," הוא אומר ופותח לי את אחת הדלתות, "בחדר כושר שלי," אני נכנסת לחדר מפואר ומלא מתקנים שנראים חדשים. "אני לא רץ בחוץ אף פעם. החיילים שלי לא יכולים לראות אותי במצב פגיע. חוץ מזה נראה לך שהייתי נותן לך לרוץ חצי ערומה? רק לי מותר ליהנות מזה."
"בפעם האלף אלו בגדי התעמלות! אני לבושה לגמרי."
"לא מתכוון להתווכח איתך כי אם עוד פעם אחת את יוצאת לרוץ חצי עירומה את לא תצאי יותר בחיים מהחדר שלך. האם זה מספיק ברור לך?"
"בלתי נסבל אתה!"
"מצחיק כי אני יכול להגיד את אותו דבר עלייך, ארנבונת."
"בבון." אני אומרת לו. לוגן עובר אותי הוא לוקח מידי את השייק.
"עוד לא סיימתי!" אני מוחה, הוא מתעלם ממני זורק את השייקים לפח והולך למקרר ומוציא שני בקבוקי מים והולך להליכון ומניח את הבקבוקים במקום המיועד להם. הוא מכוון אותו ומסמן לי לעלות.
"למה את מחכה, ההליכון לא יגיע אלייך."
"מצחיק מאוד."
"את רואה כאן מעלים מהירות וכאן מורידים. זה מכבה את ההליכון." לוגן מסביר לי.
"אתה יודע שאני יודעת לכתוב קודים ולפרוץ למחשבים. אני חושבת שאני יכולה להסתדר עם הילכון."
"חכמולוגית אחת. בבקשה תסתדרי לבד."
"כמה קשה זה יכול להיות, הרי בסופו של דבר כל מחשב עובד מהספרה אפס ואחת."
"מה הכוונה?"
"נכון יש על המקלדת אותיות, כשאתה לוחץ עליה אתה מקליד את האות אלף, אבל כדי ליצור את האלף הזאת משתמשים רק בספרות אפס ואחת. זה תופס ככה לגבי כל האותיות, הם מורכבות מרצף של קודים שיש בהם רק את הספרה אפס ואחת. גם כאן כל פעולה, כמו להגביר מהירות מאחורה יש קוד שמורכב מהמספרים אפס ואחת." אני מסבירה.
לוגן מסתכל עלי במבט שחודר לי את הנשמה, ופתאום הוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי. פאק לא ציפיתי את זה. הלשון הרכה שלו נכנסת לתוך פי ומרעידה את עולמי, אני משתדלת לעמוד בקצב שלו. לא ידעתי את זה אבל מסתבר שאני אוהבת גברים דומיננטיים, אני מרגישה זרמים נעימים מטיילים לי בבטן והלב שלי מתחיל לפעם בחוזקה ועוד לא עליתי על ההליכון, הידיים שלי אוחזות בכתפיו, והיד שלו על העורף שלי, מוודא שאני לא בורחת לו.
"את כזאת חכמה זה מטריף אותי." הוא אומר כשהוא מתרחק קצת.
"כל גבר אחר היה נרתע מזה, אף אחד לא אוהב לידו אישה יותר חכמה ממנו."
"אני לא כל גבר אחר. אני אוהב נשים חכמות, וחוץ מזה מי אמר שאת יותר חכמה ממני?" הוא אומר בחיוך וקריצה ועולה על המכשיר לצידי, הוא מסדר את מכנסיו, "פאק את הורגת אותי." הוא ממלמל יותר לעצמו ומתחיל לרוץ.
"אני מבינה שאנחנו לא הולכים לדבר על מה שקרה עכשיו."
"מה יש לדבר?"
"על הנשיקה."
"אני אדבר איתך כשהכניס אותך להריון ונצטרך להחליט אם אנחנו מתחתנים או שאת עושה הפלה, כרגע אין לנו מה לדבר." הוא אומר אחרי שעצר את ההליכון.
"אני בחיים לא אעשה הפלה."
"יופי, טוב לדעת, שיחה טובה, אפשר לחזור להתאמן?"
"כן," אני עונה והוא חוזר לרוץ. אני מסתכלת על הלחצנים בהליכון ומבינה שנדפקתי, זה באמת מסובך כל התוכניות שקימות כאן. אני לוחצת על אחת התוכניות ומתחילה להסתבך.
"זה הליכון או מבחן בקורס סייבר?" אני שואלת והוא צוחק.
"את צריכה עזרה?"
"בחלום שלך."
"בחלומות שלי את עושה דברים אחרים לגמרי."
"אתה סוטה!"
"הנה את רואה דבר ראשון שאנחנו מסכים עליו." הוא אומר, אני מתעלת ממנו ולוחצת על כל כפתור רק שיתחיל לעבוד. לוגן עוצר את ההליכון שלו. מתקתק על מסך ההליכון שלי והוא מתחיל לזוז. "אין בעד מה."
"אין בעד מה," אני חוזרת אחריו מחקה אותו. הוא צוחק שוב הצחוק הזה, נמאס לי ממנו. אני מתחילה בהליכה מהירה.