האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 66

אליסיה

אני יורדת חזרה במדרגות ויוצאת מהאחוזה. אני נכנסת ללמבורגיני היקרה שלו. המפתח בסוויץ', אני מסובבת אותו והרכב מתעורר לחיים. אני מרגישה שיש לי הרבה כוח מאחורי הגהה ואני מתה כבר להתחיל את שעורי הנהיגה, אבל בינתיים אני זוכרת, ברקס וגז.
קלי קלות.
אני לוחצת על הדוושה והרכב מתחיל לנסוע. אני מסתכלת במראה ורואה את לוגן יוצא מהאחוזה. אם היו לו כוחות קסם, המבט בעיניו היה הורג אותי בטוח. הוא מתחיל להתקדם ואני מסתכלת קדימה ונותנת גז. אני מתקרבת לסיבוב, אני מסתכלת שוב במראה, הוא מדבר בקשר.
האדרנלין זורם לי בדם ואני מתרגשת וגם בלחץ הוא ירצח אותי. פאק לא חשבתי על זה עד הסוף. אני לוחצת על הדוושה כדי להאט אבל במקום להאט הרכב טס קדימה, אני לא מצליחה להשתלט עליו אני מסובבת את הגהה בסיבוב וטסה עם הרכב אל תוך הבריכה. כריות האוויר נפתחות, הראש שלי נזרק קדימה ולצדדים ואני מקבלת מכה. אני מסוחררת לכמה רגעים, אני מתחילה להרגיש מים נכנסים לרכב. אני נוגעת בפניי, יורד לי דם מאף. אני לוחצת על הכרית האוויר כדי להוריד את האוויר ממנה. הרכב שוקע בבריכה למזלי החלונות סגורים אז המים נכנסים רק מלמטה אבל בעצם אין לי שום מזל כי הם כבר מגיעים לאגן שלי. אני מנסה לפתוח את חגורת הבטיחות ולא מצליחה היא תקועה. אני רואה בחלון שלי את אחד החיילים ששומרים על האחוזה. הוא עוצר את הנשימה שלו, אני מצביעה לו על החוגרה, היא תקועה. אני רואה עוד חיילים סביב הרכב, וזה מרגיע אותי קצת. הם יעזרו לי. המים כבר מגיעים לי לחזה. אני נלחצת עוד רגע לא יהיה לי אוויר והחגורה תקועה למה אף אחד לא עוזר לי לעזאזל! ואז אני רואה את לוגן ליד החלון שלי. אני מצביעה לו על החגורה.
"היא תקועה!" אני צועקת ודמעות בעיניי, אני מכריחה את עצמי להירגע. הוא עולה למעלה. "לא!" אני צועקת בייאוש המים כבר מגיעים לי לצוואר. "אל תשאיר אותי כאן." אני ממלמלת לעצמי, ואז אני רואה אותו ליד החלון שלי שוב. הוא עושה לי בפנטומימה, מסמן לי לקחת אוויר כי הוא פותח את הדלת. גם ככה המים מגיעים לי לשפתיים ואני חייבת לעצור את הנשימה. אני לוקחת נשימה עמוקה, מכניסה כמה אוויר שאני יכולה ומסמנת לו שלקחתי.
לוגן מנסה לפתוח את הדלת, שנפתחת מעט הוא מכניס את היד ויחד עם עוד אנשים הם פותחים אותה בכוח. הוא ישר מתחיל לחתוך את החגורה עם הסכין שלו. זה מרגיש לי נצח עד שהוא חותך אותה ומוציא אותי מהרכב ואנחנו עולים למעלה. אני לוקחת נשימה ארוכה ומתחילה לבכות. אני לא מאמינה הייתי יכולה למות.
"תירגעי הכול בסדר." לוגן מחבק אותי בתוך המים שומר עליי.
"לא התכוונתי... התבלבלתי בין הגז לברקס... כמעט מתתי, אני לא מאמינה. אם לא הייתה מגיע, הייתי יכולה למות עכשיו." אני ממלמלת כשאני רואה את הלמבורגיני במעמקי הבריכה.
"כל בסדר, את בסדר עכשיו." הוא אומר לי או יותר לעצמו. נראה לי הפחדתי גם אותו. הוא מוציא אותי מהבריכה ואני מרגישה מגבת על הכתפיים שלי, אני מביטה ורואה את טוני, שמנחם אותי בעיניו. לוגן מוביל אותי דרך הוויטרינה אל תוך הבית. "קיבלת מכה?"
"לא יודעת... לא נראה לי, הכרית האוויר נפתחה."
"ראיתי שירד לך דם מהאף."
"אולי בגלל הכרית האוויר אבל עכשיו נראה שהדם הפסיק." אני אומרת. אנחנו נכנסים לחדר והוא מכניס אותי לחדר אמבטיה.
"את עוד רועדת, את יכולה להתקלח לבד?"
"כן, נראה לי שכן." אני אומרת. הוא מנשק אותי על הראש ויוצא. אני לוקחת נשימה ומורידה את המגבת והבגדים ונכנסת תחת המים החמים. אני לא מאמינה עשיתי תאונה עם המזראטי. בטח בא לו לרצוח אותי. הרכב היקר שלו שוכב בקרקעית הבריכה. פקינג שיט. במקומו הייתי משאירה את עצמי לטבוע. אני מסיימת להתקלח ויוצאת לחדר.
לוגן לא כאן. הוא בטח כועס עליי בטירוף והוא צודק. יצאתי מטומטמת חסרת אחריות כמעט מתתי. אלוהים ישמור ועל מה ולמה? אני חייבת להפסיק עם השטויות שלי. אני לובשת פיג'מה ונכנסת למיטה מתחת לשמיכה. אני לוקחת את הנייד וגוללת באינסטגרם, מנסה שחק כדי להישאר ערה כי אני רוצה לדבר עם לוגן אבל אני לא מצליחה להשאיר את העיניים שלי פקוחות ואני נרדמת.

אני מתעוררת בבוקר, לוגן יושב ליד המיטה על כיסא בידו יש כוס שתיה חריפה, אם אני צריכה להמר הייתי אומרת וויסקי נקי ויקר רצח. אני מתיישבת לאט. הוא לא מסתכל עליי אלא בוהה בחלל החדר.
"לוגן אני מצטערת על המזארטי, לא התכוונתי להרוס לך את הרכב."
"את חושבת שאכפת לי מהרכב?" הוא אומר וסוף סוף מסתכל עליי. הירוק בעיניו סוער. "להזכירך אני יכול לקנות עשר רכבים כאלו בכל הצבעים."
"אוקיי. אז מה הבעיה?"
"את."
"אני?"
"כן, לא אחראית ועושה שטויות. שטויות שיכולות לגרום לך למות."
"אוקיי ואני מצטערת על זה. זה לא שרציתי למות."
"את לא מבינה אה?"
"לא מבינה מה?" שאני שואלת.
"שאת האוויר שלי." הוא מתרומם מהכיסא ומתהלך בחדר. "כשראיתי את הרכב שוקע בתוך הבריכה, הרגשתי כאילו אני תובע היה קשה לי לנשום. ידעתי שאם יקרה לך משהו אני לא אחזור לעצמי בחיים."
"אני מרגישה בדיוק כמוך."
"את צריכה להבין כשאת נפצעת, גם אני נפצע." הוא אומר ומתקרב אליי. אני נעמדת על המיטה וקופצת עליו, אני מחבקת אותו חזק.
"אני אוהבת אותך, לא התכוונתי להפחיד אותך. אני מבטיחה לא לעשות יותר שטויות." אני אומרת. הוא מצמיד את השפתיים שלו לשלי, טורף אותי כאילו שאם לא יעשה את זה הוא לא יוכל לנשום. הוא משכיב אותי במיטה ועושה איתי אהבה.