האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 63

אליסיה

אנחנו נכנסים לאחוזה. "לוגן אנחנו צריכים לספר לליאו ומייקל."
"מייקל כבר יודע."
"סיפרת לו?"
"כן, הוא יד ימיני ועכשיו הולך להיות ראש ארגון משלו."
"מה הוא חושב על זה?"
"הוא היה בעיקר בהלם, ואז התבדח על זה, שאני צריך להפסיק לשלם לאבא שלך, כי הוא יהיה חמי."
"הבנתי."
"בואי למשרד אני אקרא לליאו." אני הולכת אחריו כשהוא מתקשר לליאו שנמצא בחדרו וקורא לו לרדת למשרד." לוגן מוזג לעצמו שתיה, מהארון משקאות שלו ומתיישב בכיסא. אני מתהלכת במתח במשרד.
ליאו נכנס בלי לדפוק, "רצית לראות אותי?"
"מה אמרתי על להיכנס ככה?"
"אבל אתה הזמנת אותי."
"ליאו תשב רגע." אני מתערבת. "אני רוצה לספר לך משהו."
"שיט מה קרה? יש לי פלשבק לפעם קודמת." הוא אומר.
"תירגע הפעם זה לא כזה נורא, נראה לי..."
"נו אליסיה הרגת אותי." הוא אומר ואני מרגישה שאני צריכה לשבור את המתח בבדיחה.
"אני בהיריון." אני אומרת ושומעת את לוגן נחנק מהשלוק שהוא לקח, הוא מתחיל להשתעל.
"מה לעזאזל?" שואל לוגן.
"את רצינית?" מתערב ליאו.
"לא," אני צוחקת, "רק רציתי לשבור את הקרח."
"פאק אליסה." אומר לי לוגן ומתרומם מהכיסא.
"מה? תירגע, קצת צחוקים."
"ההצעת נישואים ועכשיו זה?" אומר לוגן.
"לא הצעתי לך נישואים!" אני מתעצבנת.
"אני זורק לך את הגלולות לפח."
"לוגן מה קושר?"
"אני רוצה ממך ילד," הוא אומר לי ומתקרב אליי, שם את היד שלו על הבטן שלי. "יורש לאימפריה שלי, אני ואת, יצא לנו בן פסיכי."
"לא יהיה לנו ילד עכשיו!"
"אני אוכיח לך שכן," הוא מרים אותי ומניח אותי על השולחן. "ליאו צא."
"תעיף את הידיים שלך ממני!" אני דוחפת אותו ממני.
"לא רוצה לצאת, אני דווקא נהנה כאן."
"בבון אחד תתנהג יפה." אני אומרת ללוגן.
"בעיה שלך, שאת מכניסה לי רעיונות לראש."
"אני אשמח לאחיין." אומר ליאו.
"אל תעודד אותו!" אני מתפרצת על ליאו.
"אז צא החוצה." אומר לוגן מתעלם ממני, אלוהים ישמור אני חייבת לעצור את זה.
"גילית שאני מאומצת. ההורים המאמצים שלי השאירו לי מכתב. אבא הביולוגי שלי בחיים."
"ואוו, יש לך אבא!" הוא שמח עד שהוא מסתכל על הפנים שלי ולא רואה שמחה, "אז למה את לא שמחה?"
"אבא שלי, מושחת, ואחראי למות של אמא שלי, אני שונאת אותו."
"מושחת?"
"כן, לוגן משלם לו כספים."
"מי זה?"
"ארתור קול."
"ארתור קול כמו ראש העיר, ארתור קול?"
"זה ולא אחר."
"אלוהים ישמור." הוא מרים את ידיו לראשו ומעביר את אצבעותיו בשערו.

אנחנו נכנסים למועדון גן עדן, ומתקדמים לקומת הוי אי פי, דרך המבלים שרוקדים בהנאה. מייקל בדרך עם אמבר, לוגן הזהיר אותי אלף פעם לא להתקרב אליה, הוא לא רוצה דרמות. הסברתי לו שאם היא לא תדבר איתי או תזרוק לי עקיצות אז לא יהיו דרמות. ליאו הולך לצידי, הוא עוד בהלם מהזהות האמיתי של אבי, דיברנו אחרי שגיליתי לו את שמו של אבי, שעה אחרי זה. בכל אופן אזהרתי אותו לא להתקרב לאמבר, היא מנסה לעצבן אותי דרכו, כשהיא מנסה להתחבב אליו, אני שונאת לשים אותו בינינו אבל היא מכשפה, אז אין ברירה. אנחנו נכנסים לקומת הוי אי פי, ונגשים לבר, לוגן מזמין לו כוס ויסקי נקי בלי קרח, כמו תמיד.
"מה אתם רוצים?" אני שואל.
"שוטים." אומר ליאו.
"אתם לא הולכים להשתכר לי היום." הוא מזהיר.
"לא, אני מבטיחה." אני מתערבת.
"יופי." הוא אומר ומזמין לנו שוטים של ליקר, בלי הרבה אלכוהול. אני מסתכלת בנייד ואני רואה הודעה מאמבר.
-נכנסתי למועדון, איפה את?
-בואי לקומת הוי אי פי אני אכניס אותך
"לוגן החברה שלי כאן, תגיד למאבטח להכניס אותה."
"אנדרו." הוא קורא וזה מתייצב לידו. "תכניס את חברה של אליסיה." אומר לוגן. אנדרו מהנהן והולך לשומר.
"איך אני מתרגשת שתכירו אותה, היא כזאת מגניבה." אני אומרת לאחים, לוגן נראה משועמם כמו תמיד וליאו מחייך. אנדרו ואיב נכנסים ואני מתקדמת אליה ומחבקת אותה.
"או מי גאד," היא אומרת לי ומחבקת אותי חזרה.
"בואי אני רוצה להכיר לך את הבן זוג שלי." אני לוקחת אותה ללוגן.
"איך הצלחת לסדר את הכניסה לכאן?"
"אבא שלי הוא ראש העיר, אין מקום שאני לא יכולה להכניס אליו." אני משקרת לה. כשליאו נחנק לצידי. לא רוצה לספר לה על העיסוקים של לוגן. לוגן מרים גבה אבל לא אומר כלום.
"כמובן, את מקושרת ברמות." היא אומרת לי.
"זה לוגן, הבן זוג שלי." אני מציגה את לוגן.
"היי, אני איב." היא פתאום הופכת להיות מנומסת.
"וזה אח שלו, ליאו."
"היי, אני איב." היא חוזרת על הדברים שלה. ומתקרבת אליי לאוזן "אלוהים אדירים, אמאל'ה, אני רוצה לעשות שלישייה עם שני האחים האלו."
"שתקי." אני נתקלת בה בצחוק.
"ארנבות אם את צריכה אותי, אני עם חברים שלי על הספות." הוא אומר לי ומתקרב אליי, תופס אותי ומצמיד את השפתיים שלו לשלי, הלשון שלו חוקרת את פי כאילו זאת הפעם הראשונה שהוא טועם אותי, כשהוא מסיים לנשק אותי אני מסוחררת וצריכה שנייה לאחוז בו. "זהו את מנושקת לחלוטין." הוא אומר ומשחרר אותי וצועד לחברים שלו.
"ביי, בבון." אני אומרת אחריו.
"פאק, נרטבתי לגמרי אני צריכה להחליף תחתונים." אומרת איב.
"אני ואת נסתדר מעולה." אומר לה ליאו.
"נשוי?" היא שואלת את ליאו.
"לא." הוא צוחק. "זה הקו האדום שלך?"
"כן, כל עוד אין לך טבעת על היד, אני ואתה יכולים להשתעשע יחד."
"מצטער, אני שומר את עצמי לחתונה."
"נקסט." היא אומרת ומרימה כתפיים בשעמום.
"יופי מה שחסר לי, ליאו בבחורה." אני מעירה.
"אז מה שותים?" איב שואלת.
"שוטים." אומר ליאו ומזמין לה עוד שוט מהברמן, שממלא עוד כוס.
"לחברות ארוכה וכיפית." אומרת איב שאנחנו משיקים את הכוסות ומורידים את השוט. אני אוהבת את הטעם של הליקר תאנים הזה, הוא לא חריף בגרון, אלא מתוק. "את לא מאמינה מי כאן." אומרת לי אמבר.
"מי?" אני שואלת.
"אמבר." אני מסתכלת ורואה את אמבר נכנסת לבר עם מייקל.
"מאיפה את מכירה אותה?" אני שואלת.
"את רצינית? היא לומדת באוניברסיטה שלנו, עיצוב אופנה."
"אני בהלם! לא ידעתי את זה."
"כן, היא לא באה ללימודים כבר כמה ימים, ההורים שלה נהרגו. מסכנה."
"מסכנה." אני ממלמלת.
"היא הייתה צריכה להתחתן עם איזה מיליונר זקן שגר בבוסטון, אבא שלה שידך לה אותו. היא לא התלהבה מזה מסכנה, צחקנו על זה שהיא תצטרך להחליף לו חיתולים."
"איכס!" אני אומרת וחושבת על זה, שבארוחת ערב היא נתנה לנו להרגיש שהיא רק מתה להגיע לארוס שלה בבוסטון.
"כן לגמרי איכס! איזה סבא אחד בן חמישים! מסכנה, אבל הוא מיליונר והיא קיוותה שהוא יתפגר מהר והיא תירש את כל הכסף שלו ואז תוכל לחיות איך שהיא רוצה."
"אבל כסף לא חסר לה."
"מותק אל תשאלי אותי, אני לא יודעת זה שידוך, זה כנראה מה שמקובל אצלם במשפחה. אם אבא שלי היה משדך לי סבא מיליונר הייתי בורחת מהבית, ומשאירה את חיי המותרות מאוחרי."
"גם אני..."
"בכל אופן היא תכננה להטיס את כולנו, זה היה אמור להיות טיול חברות מהחלומות, אבל עכשיו היא בטח לא תדבר איתי, אם היא תרצה שחבורת המשבטות ידברו איתה."
"רגע, היא בחבורה?" אני שואלת מתלבטת אם לספר לה שאנחנו לא סובלות אחת את השנייה.
"היא חברה של קירה וכל חבורת המשובטות."
"גם לה יש פרופיל פעיל?"
"כן! אני עדיין בהלם כמה את קלולס, יש לה מאות אלפי עוקבים." היא אומרת לי, תפסתי אותך אמבר. אני כל כך הולכת לחסום לה את הפרופיל, להוריד לה עוקבים או תמונות. אני מחייכת לעצמי כל כך הרבה אפשרויות למרר לה את החיים, וכולן קלות לי מידי. היא תבכה על זה שהיא התעסקה איתי.
"בכל אופן, היא כבר לא מאורסת להוא מבוסטון ככה שזה לא משנה, את רואה את הגבר שלידה?"
"אלוהים יכפר על כל העוונות שלי, אמן." היא מצטלבת בדרמתיות. "מי החתיך הזה?"
"הארוס החדש שלה."
"למה הוא כל כך יפה?"
"זה בגנים." מתערב ליאו.
"הוא גם אח שלכם?"
"בן דוד."
"אוף וכולם תפוסים, למה אלוהים שונא אותי?" היא נאנחת ואני צוחקת.
"כאילו שאת בקטע של להתמסד."
"כשאת צודקת את לא טועה." היא אומרת, היא מצחיקה אותי.
"אני כבר חוזר." אומר ליאו.
"אנחנו כאן על הרחבה." אני עונה לו.
"או שותות על הבר." אמבר צועקת אל גבו המתרחק.
"אז את מכירה את אמבר?" אני שואלת.
"בערך..." אני לא סובלת אותה. מייקל לא מגיע לה, הוא יותר מידי טוב בשבילה.
"היא מתקרבת לכאן."
"מי?" אני שואלת.
"אמבר. מעניין אם קירה כבר סיפרה לה שאני מנודה." היא אומרת.
"עכשיו נגלה."
"איב זאת את?" אני שומעת את הקול של אמבר מאחוריי.
"אמבר? איזה צרוף מקרים! מה שלומך?" אומרת לה איב והן מתחבקות, בא לי להקיא.
"אני בסדר, את יודעת כמה שהמצב מאפשר."
"כן, שמעתי על ההורים שלך, אני מצטערת." אומרת איב, אמבר מגניבה לי מבט מלא שנאה, מעניין אם היא יודעת שאני זאת שלחצתי על הכפתור שגרם למטוס של אבא שלה לצנוח, אבל אני לא צריכה לנחש, המבט בעיניה אומר הכל.
"מה את עושה כאן? עם מי את?"
"אני עם אליסיה, ידעת שהיא לומדת במכללה שלנו?"
"לא, לא ידעתי." אמבר אומרת ואפילו לא מסתכלת עליי. "איפה קירה וכולן?"
"עבר בינינו חתול שחור." אומרת איב.
"נו מה חדש? אתן כל הזמן רבות, אתן תשלימו."
"אמממ..."
"איזה כיף לראות אותך, התגעגעתי אלייך ולכולן." אומרת לה אמבר ומחבקת אותה. זה מעצבן אותי אבל אני לא אומרת כלום. "בואי נשתה משהו בבר."
"סבבה. אליסיה בואי איתנו." איב אומרת לי. על גופתי המתה.
"לכו אתן אני אחכה לליאו."
"גם ליאו כאן?" שואלת אמבר.
"כן," עונה לה איב.
"אני מתה עליו, הוא כזה מצחיק וחתיך." אומרת אמבר כדי לעצבן אותי, היא לא מכירה אותו.
"תשאירי גם משהו לנו. את מאורסת, שמעתי שהחלפת את הסבא שלך וראיתי את החתן המיועד החדש, איזה גבר לוהט! כלבה!"
"אליסיה פתחה את הפה הגדול שלה, אני מבינה." אומרת אמבר.
"אני בכלל לא מבינה מה הוא מוצא בך, יש לך אופי חרא, וחיצונית אין בך משהו מיוחד, יש עוד מלא כמוך, את משובטת."
"תראו אותה, עד לא מזמן היית הומלסית." אומרת אמבר, בת זונה. אני מתקרבת אליה באיום.
"מה?" איב אומרת נלחצת ונעמדת בינינו, "למה אתן מדברות ככה אחת לשנייה? חשבתי שאתן חברות." אני ואמבר פולטות גיחוך.
"כל הבנות היפות במקום אחד." אומר ליאו כשהוא מתקרב אלינו, אבל אז הוא קולט את המבטים העוינים שלנו. "הגעתי ברגע לא טוב?" הוא ממשיך עם הבדיחות קרש שלו.
"לא מה פתאום הגעת בול בזמן." אומרת אמבר ומחבקת אותו. אלוהים תן לי כוח לא להרביץ לה שוב, מייקל לא יעריך את זה ויש סיכוי שהוא יריב עם לוגן, אני לא רוצה להיכנס ביניהם. "מה שלומך?"
"בסדר, איך את?"
"עכשיו יותר טוב, בוא לבר, נרים שוט לחיים." אומרת אמבר, הוא מסתכל עליי. אני כולי בוערת מבפנים, משתדלת לא לעלות בלהבות את כל המועדון, הוא קולט את זה עליי.
"תלכו אתן, אני עוד מעט אבוא."
"למה בגללה?" היא שואלת ומביטה בי בזלזול, "מה אכפת לך מההומלסית הזאת?" היא אומרת ואני נשברת. אני הייתי הומלסית בגלל האבא הבן זונה שלה, שרצח מאות אנשים, והפך הרבה ילדים ליתומים, כמוני. אני מתנפלת עליה מושכת בשערה, מעיפה לה סטירה. היא מרביצה לי, ומושכת בשערי, על כל מכה שהיא נותנת לי, היא מקבלת אחת בחזרה.
"תשחררי אותה." זה לוגן. אני מקשיבה לו ומשחררת את השערות שלה כי אני שומעת את מייקל מבקש את אותו דבר ממנה. לוגן מסובב אותי אליו, ומביט בפניי. אני בטירוף בא לי לדקור אותה עם סכין. לוגן מניח את האגודל שלו על שפתיי, אני מסתכלת עליה ורואה טיפה של דם. אני מוצצת את השפה התחתונה שלי ויורקת.
"מה קרה?" הוא שואל אותי.
"מה שקרה שהכלבה הזאת חושבת שהיא יכולה להעליב אותי."
"בואי הביתה." הוא אומר לי, אני לא מתווכחת.
"תוכל לדאוג שאנדרו יחזיר את איב הביתה?"
"כן." הוא עונה לי וקורא לאנדרו, הוא פוקד עליו לקחת את איב הביתה ומניח את ידו על גבי ומוביל אותי ליציאה. אני מנופפת לאיב כשלוגן דוחף אותי. אני רואה שלא נעים לה כל הסיטואציה הזאת, אבל אין לי מה לעשות עם זה עכשיו. אדבר איתה מחר בלימודים. אנחנו יוצאים מהמועדון.