האקרית - נסיכות המאפיה 1

פרק 31

אליסה
אני מתעוררת בבוקר עם כאב ראש מהגיהינום. אני עירומה מכורבלת במיטה. אירועי אמש חוזרים אליי בגלים והלב שלי מתחיל לפעום בחוזקה. אתמול דמיינתי שראיתי את האנס שלי במועדון, בין האנשים. חיפשתי את לוגן אבל אז התחילו יריות וליאו לקח אותי להתחבאות, כל כך פחדתי שיקרה משהו ללוגן, שהוא ימות. ממש נקשרתי אליו, אם היה קורה לו משהו אני חושבת שלא הייתי שורדת את זה. ואז הסקס בלימוזינה היה לא מהעלום הזה, אבל שהגענו הביתה נכנסתי לתוך סרט רע, האונס שלי התחיל להתנגן בראשי שוב ושוב, אז סיפרתי ללוגן הכל והוא לא ברח ממני. הוא לא נגעל ממנה שסיפרתי לו, ההפך הוא רצה את השם שלו, אני לא מסוגלת לחשוב עליו אז בטח אני לא מסוגלת להגיד אותו.
"בוקר טוב," אומר לי לוגן כשהוא יוצא מחדר האמבטיה כבר מסודר כולו ליום הזה ואני נראת כמו אחרי תאונה, "איך את?"
"כואב לי הראש."
"קחי תשתי כדור נגד כאב ראש, זה יעזור לך." הוא אומר ומגיש לי כוס עם מיץ תפוזים וכדור. אני שותה ומחזירה לו את הכוס.
"תתלבשי ונרד לאכול?"
"אני לא רעבה, אני רוצה לעשות סיבוב בחוץ אם לא אכפת לך."
"לא אכפת לי כל עוד שימי על עצמך משהו." הוא ואומר ומסתכל על השדיים שלי, אני מסתכלת ורואה שהסדין חשף את הפיטמה שלי. אני מכסה את עצמי עד הצוואר. לוגן צוחק. "הבאתי לך בגדים," הוא מצביע לי על המיטה. הוא מתקרב אליי ומנשק את שפתיי, "אם לא אצא מכאן עכשיו זה יגמר בזה שתגנחי את השם שלי ותחמיא לי על גודל הזין שלי." הוא לוחש לי. פאק אני באמת אמרתי את זה?
"הייתי שיכורה." אני מתגוננת. הוא צוחק, שוב פעם הצחוק הזה שלו.
"נפגש בחדר מחשבים."
"בסדר." אני עונה והוא מתקרב לדלת.
"לוגן..." אני קוראת אחריו, הוא נעצר ומסתכל עליי. "אני.." מה אני רוצה ממנו? להודות לו שהקשיב לי, שהיה איתי, ששמר עליי. שהוא נשאר?
"אני יודע ארנבות, הכל בסדר. אני כאן כדי לשמור עלייך מהזאבים בחוץ."
"ומי ישמור עליי ממך?"
"אף אחד." הוא אומר ויוצא. הוא הולך לשבור לי את הלב. הוא כזה מדהים ואני מרגישה אליו מלא דברים שאסור לי. לא בטוח מה זמן הוא עוד ימצא אותי מעניינת ומתי הקשר שלנו יגמר, אני לא בטוחה שזה חכם שאני מתמסרת עליו בעיניים עצומות.  הוא ישבור לי את הלב. אני קמה מהמיטה ולובשת את הג'ינס והחולצה שהוא הביא לי, לוקחת את הכוס מיץ תפוזים ויורדת למטה. אני חייבת לעשות סיבוב בחוץ זה יעזור לי לכאב ראש.
אני יוצאת מהאחוזה ונושמת את האוויר הצח לראותיי, אני מתחילה לצעוד סביב האחוזה, לא מתקרבת לגדר, כדי לא להקפיץ את כל האבטחה לכאן. יש לי עוד שתי חשבונות לפרוץ ואז אין לי מה לעשות כאן יותר. אני אחזור ללימודים ולחיים העלובים שהשארתי מאחור שחיכית למוות שלי אבל אני לא רוצה למות יותר, מה אני אעשה אם חיי עכשיו? אולי אני אשכיר דירה אחרת. משהו יותר קבוע לזמן ארוך ואתחיל לסדר אותו כממש בית, אולי אתחיל לרכוש לי חברות. אם לא אסתובב עם פרצוף חמוץ לא יפחדו לדבר איתי.
אני מתקרבת לדלת הראשית שרכב נכנס לכיכר ונעצר בחריקת בלמים. אני נרתעת ונעצרת. מהרכב יוצא הגבר כאילו הוא יצא מהסיוט האחרון שלי. אני קופאת במקום, הכל חוזר אליי. המגע המכאיב, הפחד האין סופי שיתפוס אותי, הפחד שיחתוך אותי. הוא מתקרב לאחוזה ואז מבטינו מצטלבים.
"פרח." הוא אומר. ככה הוא נהג לכנות אותי. צמרמורת נוראית עוברת בגופי ובא לי להקיא. אני מזכירה לעצמי שהוא לא יכול לפגוע בי כאן.
"אל תקרא לי ככה."
"מה את עושה כאן?"
"אתה הייתה במועדון אתמול, לא דמיינתי אותך."
"גם אני חשבתי שדמיינתי אותך. מה את עושה כאן?"
"זה לא עניינך."
"פרח אני מזהיר אותך, אני עושה עסקים עם לוגן אם תספרי לו את השקרים שלך, דבר ראשון הוא לא יאמין לך כי זה מילה שלך נגד שלי, ודבר שני השרשרת שלך אצלי, אם את רוצה לראות אותה שוב, תשמרי על הפה שלך."
"מאט מה אתה עושה כאן?" שואל אותו מייקל ומתקדם אלינו. "אליסה הוא מטריד אותך?" מייקל שואל אותי. כן תגידי שכן, הוא לא יכול לפגוע בך.
"לא," אני אומרת. "הרעש של המכונית הקפיץ אותי." אני אומרת לו, הוא מהנהן לי ואני מתקדמת אל דלת האחוזה. שלוגן יוצא החוצה. הוא כזה יפה אלוהים ישמור. הוא לובש את אותה חולצה מהבוקר, רק שעכשיו שני הכפתורים ראשונים פתוחים, השרוולים שלו מקופלים והשרירים שלו מותחים את הבד. וזה מסיח את דעתי מאנס שלי שעומד שם ובטח מסתכל עלינו.
"איך את מרגישה?" הוא שואל אותי ומניח את ידיו לציידי הראש שלי.
"יותר טוב." אני עונה ומרימה את ידי ומניחה על שלו, אני רוצה להרגיש קרובה אליו, אני צריכה את ההגנה שלו. אני יודעת שמספיקה מילה אחת שלי, ולוגן ירה לו כדור בראש, אני לא יודעת למה אני לא אומרת כלום. הפחד משתק אותי. אני מחבקת את לוגן.
"אני צריך לטפל כאן במשהו ואני נכנס, טוב?"
"בסדר." אני עונה כשהוא מתקדם למאט ומייקל, עכשיו אני מבחינה שליד הרכב של מאט עומדים שני החברים שלו, אלו שעזרו לו לתפוס אותי. חבורת הזבל שמרה על קשר. לוגן מתקרב אליו ומוריד לו אגרוף.
"פעם אחרונה שאתה נוהג ככה בשטח של הבית שלי."
"הם פצצו לי את אחת המעבדות! הבטחת לי הגנה." מאט צועק, הוא לא מאז להחזיר ללוגן אגרוף.
"נכון ואני אטפל בזה."
"עכשיו אני בחיים לא אספיק לספק את הסחורה שסגרנו אליה."
"אנחנו נדבר על זה. בוא תיכנס." אומר לו לוגן ואני ממהרת לסגור את הדלת מאחורי ולהיכנס למטבח. אני שומעת אותם נכנסים למשרד של לוגן.
"היי, את רעבה?" שואל אותי טוני.
"לא, אני רק רוצה לשתות, הראש כואב לי מאתמול."
"זה נקרא הנגאובר." מסביר לי טוני.
"אוקיי, מה שתגיד." אני צוחקת ולוקחת את הבקבוק מים לחדר המחשבים.
"היי," אני אומרת לדון ששקוע במחשב. הוא מהנהן לי ואני מתיישבת ובודקת את הקודים שלי. אני לחוצה ממש ואני לא יודעת למה. בעצם אני כן יודעת הגבר שמככב בסיוטים שלי כדרך קבע, נמצא עכשיו דלת ממני. התחבאתי מפניו כל כך הרבה זמן ועכשיו הוא מצא אותי. אבל כל עוד אני תחת ההגנה של לוגן הוא לא התקרב אליי, הוא מפחד מלוגן זה בטוח, הוא איים עליי לא לספר לו. הם עושים עסקים יחד. השרשרת שלי, של אמא שלי אצלו, או ככה הוא טוען. אני לא מאמינה למילה שיוצאת לו מהפה, עם זאת, בשביל הסיכוי הקטן שהיא עוד אצלו אני אסתום לעת עתה את הפה.
אני מציציה במצלמות מידי פעם, כדי לראות שהוא הלך. אני לא יוצא מכאן אפילו לא להתפנות, רק מהחשש לא להיתקל בו ורק שאני רואה במצלמות את המכונית של מאט יוצאת מהאחוזה אני מצליחה להירגע.