סיוט יפהפה

הקדמה-מתחילים מחדש

היי אהובות זו דנה מהעתיד
לפני שאתן מתחילות לקרוא חשוב לי להבהיר משהו,
כמו שאפשר לראות הסיפור הזה הועלה לאתר בשנת 2015.
משמע לפני חמש שנים, משמע הייתי בת 16.
רמת הכתיבה התוכן והעלילה בהתאם.
מזמינה אתכן לקרוא את הסיפור העדכני שלי בדרך שלה שכתוב עכשיו, והוא כבר סיפור שאני יותר שלמה ובטוחה לגביו ⁦♥️⁩
ואם בכל זאת אתן ממשיכות לקרוא, קריאה נעימה.

"גאיה גאיה נו"
היא אמרה בקול הצפצפני שלה וקפצה לי בחדר
"רגע יהלי,אני מסימת לארוז את התיק יד ובאה"
"נו גאיה אני רוצה לנסוע כבר,גם אמא אמרה שתבואי כבר"
"חכו לי למטה, חמש דקות" אמרתי תוך כדי שאני שמה את היד על גבה ומובילה אותה בעדינות מחוץ לחדר שלי

פיו היא הלכה
נאנחתי לעצמי ונשענתי על הדלת עם חיוך.

כן זו יהלי, עם כל זה שהיא קטנה גם במראה וגם בגיל זה מדהים כמה רעש ילדה בת 8 מסוגלת לעשות. למרות כל זאת לא יכלתי לבקש אחות יותר טובה ממנה. בזכותה תמיד שמח בבית, היא תמיד מוציאה אותי ממצבים מביכים. אנחנו פשוט משלימות אחת את השניה.
עם כמה שאני שקטה וביישנית היא לא מפסיקה לדבר לשניה. ואם היא רוצה משהו היא לא רואה בעיניים.

לא באמת הייתי צריכה לסיים לארוז את התיק יד שלי..פשוט רציתי להפרד מהחדר שלי. כן, זה נשמע מוזר, להפרד מארבע קירות אבל זה הרבה יותר מיזה בשבילי.
אני גרה בחדר הזה מאז שנולדתי.17 שנים. פה-העברתי את כל הילדות שלי.כל הזכרונות שלי נמצאים בחדר הזה.
שגרתי בחדר הזה עוד היתה לי משפחה נורמלית. אמא אבא ואחות קטנה.ממש לפי החוקים. היו לי פה חיים נורמלים, ודי טובים אפשר לאמר..למדתי במגמת מחשבים בזמן הפנוי שלי הכי אהבתי להיות עם אמה ושיר החברות הכי טובות שלי, בסופשים טיילתי עם המשפחה וכל פסח נסענו לטיול אחר כדי להכיר את הארץ.מ(כן אבא שלי די משוגע בקטע הזה)
היו לי חיים די נורמלים, אפשר לאמר גם משעממים.
עד שהבלאגן התחיל, אבא קיבל את המשרה החדשה ובקושי היה נמצא בבית, אמא עם הגיל פשוט בא לה השגעון והיא התחילה ללכת לסדנאות מוזרות במדבר,כן של האנשים האלה שלא מדברים או עושים יוגה כל היום.
מפה לשם אבא נהפך לאיש עבודה עצבני וממורמר ואמא לאישה מוזרה ורוחנית.מה שהוביל לריבים ריבים ועוד קצת ריבים.צעקות ויכוחים ו...גירושים.
וזהו,החל מעוד כמה דקות אני לא אראה את החדר הזה יותר בחיים.אני לא צריכה להפרד רק מהחדר שלי אלא גם מהבית ספר שלי,מהחברים שלי,מכל החיים שלי.
אנחנו עוברים לעיר אחרת.

אם זה נשמע לכם גרוע, אז אני עוברת לגור בבית עם חבר של אמא שלי ושני הילדים שלו.
רק מהמחשבה על זה אני רוצה לדפוק את הראש שלי בקיר.
לא שהוא לא נחמד, להפך אני די מחבבת אותו.גם הילדה שלו,ליבי ממש מתוקה.היא עדינה ושקטה,בגיל של יהלי הן ממש חברות.
הבעיה זה הבן שלו, דניאל.
הוא גדול ממני רק בשנה אבל מההכרות הקצרה שלי איתו, אני יכולה להגיד שאני פשוט לא סובלת אותו.
הוא סנוב שחושב שהכל מגיע לו.בפגישה של כולנו יחד הוא עשה טובה שטרח בכלל להגיד לי שלום ומאז לא החליף מילה.לא איתי ולא עם אף אחד.
אמא אומרת שצריך להבין אותו,הוא לקח קשה את הגירושים של ההורים שלו..ואם בבית שלי הגירושים הלכו בסדר וכולם נשארו בקשר טוב עם כולם אצל דניאל לא.
אמא שלו פשוט קמה והלכה.עזבה את כולם.
אמא אומרת שהוא כועס על כל העולם וצריך להבין אותו...אבל,יש הבדל עצום בין להבין לבין לחיות עם פקעת עצבים בבית.