"אתה משוגע!!!" צרחתי את הנשמה שלי, למרות שהייתי סחוטה כמו סמרטוט.
הראל הסתכל על דניאל במבט רצחני.
מיד הוא העביר את המבט אליי, מבטו היה כל כך מסכן שהרגשתי שיצאה יד מתוך העין שלו וקרעה לי את הלב לחתכים קטנים.
השפלתי את ראשי, לא יכלתי להסתכל לו בעיניים.
למרות שהוא עמד שם צמוד ליקר, מושפל וכאוב הראל לא יכנס לקטטה, אני מכירה אותו.
היתה אוירת מתח, הראל עדיין שעון על הקיר מחזיק בראשו, שהיה אפשר לשמוע את קול הדפיקה של הראש שנתקע בקיר.
דניאל עדיין עמד במקומו, מסתכל על הראל בארס ואני שכבתי במיטה לא יכולה לעשות כלום, חסרת אונים.
"אני סיימתי פה" הראל אמר מתנשף בשיניים חשוקות ויצא מהחדר.
ניסיתי לקום כדי ללכת אחריו, אבל איך שהרמתי את הראש הסתחררתי, הרגשתי שאני נופלת ושוב נשכבתי על הכרית.
"אסור לך לקום" דניאל פקד עלי.
מי שואל אותך בכלל?
"למה עשית לו את זה?" הדמעות התחילו לרדת לי.
"מגיע לו" הוא ענה בישירות
הפעם גייסתי את כל הכוחות שלי, התעלמתי מהסחרור בראשי וקמתי, מישיבה לעמידה והתחלתי ללכת במהירות כדי לתפוס את הראל לפני שהולך
"תחזרי לשכב" הוא תפס בפרק כף ידי וניסה למנוע ממני ללכת.
"תעזוב אותי " משכתי בחוזקה את היד שלי ממנו והמשכתי ללכת, ראיתי באופק את הראל עומד ליד דלת הכניסה.
"הראל חכה!" צעקתי, הוא סובב את ראשו, הוא קלט אותי וכנראה מרוב רחמים לנוכח העובדה שאני בקושי הולכת הוא נעצר.
דידדתי במדרגות עד שסיימתי לרדת אותם והלכתי אליו, נעמדתי מולו, לא מסוגלת להסתכל לו לתוך העיניים.
"אל תלך ככה בבקשה.." ברור לי שהוא נפגע, כלכך נפגע.
"למה? כדי שאת והחבר החדש שלך תשפילו אותי עוד קצת?"
"אני לא השפלתי אותך הראל!"
"אה לא?," הוא גיחך לעצמו "מאז שהערס הדפוק הזה נכנס הביתה הוא התחיל לרדת עליי ואת עמדת בצד ושתקת, נתת לו למרוח לך את כל הגוף כאילו אתם שני דוגמני בפרסומת לסבון, כשאני עומד מטר ממך"
הוא נשף בכעס.
"אני..אני לא הרגשתי טוב, לא שמתי לב שזה מפריע לך"
"באמת גאיה אל תעשי מעצמך מטומטמת ובטח שלא ממני." הוא ענה בטון עצבני
"אני לא עושה מאף אחד מאיתנו מטו.."
"גאיה די!" הוא הרים את קולו וקטע אותי.
"הראל..." ניסיתי לרכך אותו, הרמתי את ידי וליטפתי את זרועו והוא העיף אותה ממנו.
בחיים, בכל הריבים שלנו,
גם בקשים ביותר- הראל לא דחה אותי.
"די גאיה, תני לי ללכת שזה לא יהיה יותר גרוע"
הנהנתי ודמעות זולגות מעיניי, אני שונאת לריב איתו. אני שונאת לריב. נקודה.
בגלל שהוא כזה, כזה הראל, הוא כל כך נפגע והוא פשוט לוקח את עצמו משם כדי לא לפגוע בי, הוא כל כך רגיש אליי ולא מגיעה לו ההתנהגות שלי.
הוא נעץ בי מבט לעוד כמה שניות, קלט את דמעותיי ולא עשה הפעם כלום, הוא פשוט הסתובב לקח את עצמו ויצא מדלת הבית.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Romance"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
