"והיא מבטיחה, היא לא ברחה היא רק הלכה מעט לאיבוד בחשיכה.
אם הוא יחבק, היא תשתתק תביט בו ולא תאמר מילה.
זה לא משנה, מה היה או יהיה יש לך תציד לאן לחזור,
הכל עוד רגע יעבור רק תעקבי אחרי האור." -רוני דלומי-
אחד השירים האהובים עליי, ומלבד זה שהוא כל כך יפה הוא מתאים לפרק בצורה מדהימה, אז אני ממש ממליצה לכם לשמוע אותו.
"אני מצטערת" התנתקתי ממנו והשפלתי את ראשי "זה לא היה צריך לקרות, סתם כנראה הייתי חלשה ו.." המשכתי לדבר שראשי מושפל מטה.
ברגע אחד, כל ההיי הזה שהרגשתי, הכל התפוגג ברגע, וחזרתי לשפיות.
מה אני עושה?! חשבתי לעצמי, אני בקושי מכירה אותו, הוא סתם איזה מתבגר מתוסבך שעד לפני כמה ימים התנהג אליי כאילו הייתי הזבל שלו.
וחוץ מזה, איך אני עושה את זה להראל?
הלב הכי טהור שאני מכירה. והכי גרוע שהלב הזה אוהב אותי.
רגשות אשם התחילו לשטוף אותי ומצפוני לא הניח לי.
ברגע של אומץ הישרתי אליו מבט.
מבטו היה קר ונוקשה
"את באמת לקחת את הנשיקה הזו ברצינות?"
הוא קטע את דברי וגיחך לעצמו.
אני יודעת שהוא אמר את זה סתם, מאחורי כל החזות הזו של "לא אכפת לי מכלום" הוא נפגע.
ידעתי את זה בבירור, לפי השינוי הזה במבטו. לפני שניה, כשהתנשקנו מבטו היה חם מלא תשוקה, ועכשיו זה נראה כאילו פרשו לו מסך בעיניים וכל הרגשות שאפשר לראות מבעד לעיניו נחסמו.
"תעלי" הוא הורה לי בקרירות כשהגענו לאוטו.
אחרי הרגע הזה, חזרנו בחזרה לחניון. הלכנו אחד אחרי השני, תופסים מרחק כמו שני זרים.
הנסיעה עברה בדממת אלחוט, היה אפשר לשמוע כל רחש קטן של תזוזה או של זבוב מעצבן שנכנס דרך החלון הפתוח.
לא יכלתי יותר עם המתח הזה.
"דניאל, אני לא התכוונתי שזה ייצא ככה. כנראה אחרי כל הלילה שלנו ביחד והשיחה, אני...אני.." גמגמתי. איבדתי את עצמי לידו.
"רדי מזה גאיה..הכל קול" הוא אמר וצפר בעצבים לנהג שמלפנינו שבקושי ונסע.
'קול?!' מה עובר עליו
הנסיעה עברה לאט, לאט כך...
"אז מה, יש לך פה דיסקים או משהו?" פתחתי את תא הכפפות, מנסה להקליל את
האווירה.
"אל תגעי" הוא פקד בקול מרתיע ומיד זזתי אחורנית להשען על הכסא.
"אוקי.." מלמלתי בלחש "אם אתה רוצה אני יכולה לשים דרך הפלאפון, מה אתה אוהב לשמוע?" ניסיתי ליצור שיחה, זה היה סיוט לנסוע במתח הזה
"אל תשימי כלום, אני אוהב לנסוע בשקט" הוא אמר והבנתי את הרמז. שתקתי.
התרווחתי על הכסא, נשענתי על הדלת, הנחתי את ראשי על ידי בוהה בדרך שחולפת.
המחשבות מיהרו להגיע, איך הרסתי הכל?
במרחק נסיעה מפה יש מישהו, מישהו שבאמת אוהב אותי ודואג לי, ועושה הכל כדי שנהיה יחד. ואני הולכת ומתנשקת עם אחד שחושב שהעולם מגיע לו ועוד הבן של חבר של אמא שלי?! אוף, זה אפילו נשמע מסובך
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Roman d'amour"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
