קמתי בבוקר, אני מרגישה שישנתי שנה.
לאט לאט פתחתי את העיינים, מפחדת להסתנוור.
"בוקר טוב יפה"
שמעתי קול מוכר והרגשתי יד מלטפת ברוך את פני.
"הראל, מה את עושה פה?!"
הראל שכב לידי במיטה, הוא בצד שצמוד לקיר ואני בחוץ.
"שכחת שביקשת ממני לבוא?" הוא גיחך לעצמו ונשק ללחיי
"איזה דפוקה אני" כיסיתי את פני בידי במבוכה.
"היי, אני לא מרשה לדבר ככה על חברה שלי" הוא חייך וטמן את ידו בשיערי. הוא ישב שעון על הקיר, הסתכל עליי מלמעלה ואני שכבתי על הכרית עדיין לא ערה לגמרי.
ידו ליטפה את שיערי והוא פשוט היה שם, רגוע ומרגיע כמו תמיד.
"מה השעה?"
"עשר" הוא חייך והמשיך ללטף אותי
"עשר?!" יצאתי מהאדישות שהייתי בה
"למה לא הערת אותי?!"
"לא רציתי להפריע לך"
"אבל מה עם בית ספר?"
"גוג, את ביקשת ממני לבוא..חשבתי שלא תרצי ללכת היום לבית ספר, אני מצטע.."
"לא לא לא, לא התכוונתי לזה" יואו מה יש לי היום, מרוב שאני נמצאת הרבה זמן עם דניאל אני שוכחת שרוב האנשים הם נורמלים, ויש להם רגשות. "אני עוד ישנה, אני הולכת לצחצח שיניים אני אחזור חדשה" אני מבטיחה לו כהתנצלות על מקודם.
שלחתי לו חיוך וקמתי מהמיטה.
שטפתי פנים וצחצחתי שיניים, זה עזר לי להתעורר.
"שניים סוכר והרבה חלב" הראל הגיש לי את הכוס קפה שלי.
אני הצעתי לעשות לשנינו אבל הוא התעקש להכין בעצמו בטענה 'עד שאני פה תני לי לפנק אותך'
הוא התיישב על הספה קרוב אליי והצטרף אליי באמצע הפרק של עקרות בית נואשות.
למרות שזה לא מעניין אותו הוא מכיר את כל בפרקים והדמויות בגללי, ככה שהוא תמיד יכול להצטרף באמצע ולהבין את הפרק.
"טעים" הרמתי את מבטי אליו בחיוך.
"יש לך שפם" הוא צחקק לעצמו וניגב את קצוות פי באגודלו "מה יהיה איתך גאיה וייס?"
"יהיה טוב, יהיה טוב" אמרתי משועשעת והנחתי את ראשי על כתפו
"אז..." הוא אמר והניח את סנטרו על ראשי "מתי הגברת תהיה מוכנה שנוכל להתחיל ביום כיף שלנו?"
"יש יום כיף?" שאלתי בהתלהבות כמו ילדה קטנה
"ברור שיש"
"הגברת תהיה מוכנה בעוד כרבע שעה" נשקתי ללחיו. הרמתי את הכוס הריקה שלי מהשולחן ולקחתי את הכוס שלו מידו והלכתי ךעבר המטבח לשים אותן בכיור.
"אבל עוד לא סיימתי" הוא צעק לי מרחוק
"אופס" צחקתי "סורי" צעקתי בחזרה
"יש לך מזל שאני אוהב אותך" שמעתי במעומעם, כבר הגעתי לקומה העליונה.
לבשתי גופיה לבנה וגינס עם קרע בברכיים התיישבתי לגרוב גרביים ובדיוק הוא נכנס.
"גוגי?"
"מה?"
"שכחתי להגיד לך" הוא גירד את ראשו
"מה קרה?" אמרתי בבהלה
"שימי בגד ים"
"קרציה לא יכלת להגיד קודם?"
"שכחתי"
"מה יהיה איתך הראל שבתאי?" החזרתי לו על מקודם.
"יהיה טוב" אמר בקול מתגרה ונשק קצרות לשפתיי.
ירדתי למטה הוא היה שקוע בפלאפון שלו"יאללה שנזוז?" קראתי לו בקול חזק להוציא אותו מהמסך.
"ואו. את מהמת גוג" הוא התקרב אליי וכרך את ידיו סביב מותני.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Lãng mạn"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
