סיוט יפהפה

פרק 31 - אופוריה

נעים עכשיו/ עילי בוטנר וילדי החוץ.
"והמרחק מגעגוע הוא המרחק משגעון"

גאיה

עירבבתי את כוס הקפה שלי בזמן שעין אחת שלי עודנה עצומה, השעה שש וחצי בבוקר וזה כבר זמן רב שאני לא נוהגת לקום בשעות המוקדמות של היום. מחודשים אלו מגיעים לבית הספר רק כדי לעשות מבחנים והיום הגיע יומו של המבחן שלי בביולוגיה. כשגריגירי הנס התערבבו עם המים החמים ונמסו בהם כליל ניגשתי למקרר בצעדים כבדים להוציא את החלב, כל הבית היה שקט. כולם עוד ישנים, אך אני קמתי מוקדם כדי להספיק להתעורר לפני המבחן.
הושטתי יד בעייפות לפתוח את המקרר וסרקתי אותו בעיני, מחפשת בו את הבקבוק החלב המיוחל, הוא היה עמוס מידי כיאה למקרר של שש נפשות. עמדתי מולו ועברתי על כל מדף בעיני בריכוז
"בוקר טוב!" צעקה מהירה וחדה נשמעה מבין הדממה והבהילה אותי. הסתובבתי אחורה שליבי הולם בחזי בחוזקה, הוא הצליח להפחיד אותי.
"מטומטם לא עושים דברים כאלה!" אמרתי ונאנחתי בהקלה שראיתי שזה דניאל.
"בוקר טוב גם לך יפה" הוא אמר בקול מתגרה. "את בטח מחפשת את זה" הוא שלף תוך שניות את בקבוק החלב ממקומו"
"איך ידעת?" לקחתי ממנו את בקבוק החלב בחיוך
"כי אני קצת מכיר אותך וגם לפי הכוס נס שעומדת לה יתומה על השיש" הוא צחקק ונשען על הדלפק.
מזגתי את החלב לכוס הקפה וזרקתי את הכפית לכיור. נשענתי על השיש, מולו וחבקתי את הכוס החמה בשתי ידיי.
"מה אתה עושה ער בשעה כזו?" שאלתי ולקחתי שלוק מהמשקה המעורר.
"עוד לא הלכתי לישון" הוא אמר וליקק את שפתו העליונה.
"אתה לא נורמלי" אמרתי בהטפה. "אמרתי לך שאם תמשיך ככה תהפוך את הלילה שלך ליום ואת היום ללילה, צדקתי"
"כן כן צדקת" הוא אמר בכניעה ושילב את ידיו על חזהו "לפחות הספקתי לראות אותך לפני שיצאת" הוא הודה בכנות וגרם לגל חום נעים לעבור בגופי.
"מה זה שווה אם אני לא יכולה לתת לך נשיקת בוקר טוב אפילו?" כבר עברו שלושה ימים מאז ההתערבות הטיפשית הזו, וזה מרגיש כל כך מוזר. אנחנו עוברים אחד ליד השני עשרות פעם ביום ולא יכולים אפילו להושיט יד זה לזה. אתמול בערב ההורים יצאו והבנות הלכו לשכב מוקדם אז עשינו ערב סרט בסלון, ישבנו זה ליד זה כמו זרים. זה היה קשה כל פעם מחדש לעצור את הדחף הזה להניח עליו את הראש ולהכנס לחיקו, אבל התגברתי. אני שונאת להפסיד.
"מישהי פה מראה סימני שבירה?" הוא שאל בהתלהבות ותופף עם אצבעותיו על הדלפק.
"ממש לא" לגמתי את הלגימה האחרונה מכוס הקפה שלי.
"מישהי פה תיכף מאחרת למתכונת שלה בביולוגיה" הנחתי את הכוס בכיור והתחלתי ללכת לכיוון חדרי. אני מודה שכשחלפתי על פניו האטתי את קצב הליכתי, על מנת לוודא שהוא מקבל זווית ראיה לזמן מספק על גופי שלבוש במכנסי הפיג'מה הקצרצרים האלה, אני כבר מתה שהוא ישבר.
"תרגיל יפה ווייס" שמעתי את צעקתו מרחוק כשטיפסתי על המדרגה האחרונה לקומת החדרים.
עשיתי את עצמי לא שומעת אבל הלב שלי חייך במקומי.