סיוט יפהפה

פרק 4 - גמבה אדומה

קודם כל, אני רוצה להגיד תודה לshakedaley על הכריכה הממת! ועל הסבלנות לעשות לי כמה טיוטות עד שיצא בול כמו שהתכוונתי. אתם יכולים לפנות אליה בפרטי והיא תשמח להכין לכם גם :)

***
"להוציא שיעורי בית אני עוברת לבדוק" יצור קטן ונמוך נכנס לכיתה. היא היתה גיבנת עם שיער מרושל אסוף בפקעת, היא דיברה בטון עייף ומשעמם. כמן המורות האלה מהסרטים
איך שהיא התחילה לדבר, שמעו אנחות מכל עבר בכיתה.
"רגע המורה" אן קפצה
"כן אן, מה עכשיו?" המורה אמרה בטון חסר סבלנות, כנראה שהיא כבר מכירה את השטויות של אן
"יש לנו ילדה חדשה בכיתה, למה שלא תציגי את עצמך?"
כל המבטים בכיתה היו מופנים אלי.
תודה באמת אן!
"אני אורנה, המורה למתמטיקה וכמו שכל הכיתה ואן כבר יודעים, אצלי אין חוכמות אז בואו נתחיל בשיעור כבר" היא הדגישה את שמה של אן, כמאשימה אותה שבגלל נפסק השיעור לכמה שניות.
***
זרקתי את העט שלי בעצבים על המחברת.
האורנה הזו כל כך לא ברורה והיא רצה בחומר, עד כדי כך שלא הבנתי כלום!

"מה קרה המכונה הפסיקה לעבוד" דניאל פנה אליי בטון ציני. אולי אני כותבת כמו מכונה אבל הוא כל השיעור יושב ומשחק בטלפון, אפילו דף הוא לא הוציא היום.
"אני לא מבינה כלום" אמרתי בטון פגוע מההערה שלו
"מה לא הבנת?" הוא שאל ברכות
"הכל לא הבנתי!"אמרתי בעצבים,כמה שאני חושבת על זה יותר אני יותר מתעצבנת. איך בבית ספר הקודם שלי זה בא לי כלכך בקלות ופה זה פשוט לא נכנס.
"תראי" הטון שלו נהפך למרגיע וסבלני להפתעתי.
הוא רכן אליי, יד אחת שלו השעין על משענת הכיסא שלי וביד השניה הרים את העט שלי ושם אותו בפה.
הוא אחז בעט בשיניו, משך את עט החוצה ואת הפקק ירק על השולחן.
מצד אחד הוא מתנהגת בכזו גסות, אבל מצד שני שהןא היה קרוב אלי יכלתי להריח את הבושם שלו, שמילא את כל חלל אפי ועבר בי מין רעד מוזר
"את מעבירה את האיקס אגף ואז" הוא התחיל להסביר לי בסבלנות
***
"הבנת?"הוא זרק את העט על השולחן, אבל בניגוד אליי עשה את זה מתוך תחושת הצלחה ולא יאוש.
"כן, תודה!" אמרתי די מופתעת מכך שהצליח ללמד אותי אתכל השיעור שלה בכמה דקות בודדות.
"מה..אבל, איך? אתה בכלל לא הקשבת לה."
"זה רק הגיון" הוא אמר כבדרך אגב.
שחזר לשבת במקומו ולא היה קרוב אליי כי סיים להסביר לי הרגשתי איך הריח שהופץ ממנו ושטף אותי עוזב אותי לאט לאט ואיתו גם התחושה הנעימה שחשתי...

***
הצלצול של סוף יום נשמע, למרות שהיה יום ראשון די טוב כבר רציתי לחזור הביתה, יותר מידי דברים חדשים ליום אחד.
ואז נזכרתי שאני בכלל לא יודעת איך לחזור הביתה, דניאל לא חזר אחרי ההפסקה הקטנה ככה שאני אפילו ממנו לא יכולה לבקש טרמפ.
הרמתי את הכיסא ואן ולילוש ניגשו אליי
"נו אז איך היה היום הראשון שלך כאן?"
"היה בסדר, בסדר גמור אפילו" עניתי בחיוך
הדלקתי את הטלפון וראיתי סמס מאמא שהיא מחכה לי בחוץ והיא תחזיר אותי הביתה, נשמתי לרווחה אני לא אלך לאיבוד היום.
נפרדתי מהבנות בחיבוק אחרי שהחלפנו פלאפונים ואן הוסיפה אותי לקבוצת ווצאפ של שלושתן "אן המלכה", ברור שככה יקראו לה צחקתי לעצמי.
***
"היי אמא" אמרתי וחגרתי את עצמי
"נו איך היה?! כל היום חיכיתי לשמוע ממך"
"היה...סבבה" חייכתי לעצמי והסיטואציה בה דניאל מתקרב אליי ומסביר לי בסבלנות מתמטיקה הורצה לי כמו סרט נע בראש
"יופי מתוקה שלי!" היא אמרה בהתלהבות, כמובן שאמא שלי מכירה אותי הכי טוב ויודעת שקשה לי להסתגל מהר. וכמוני גם היא הופתעה שהיום הראשון פה עבר בסדר.
"תקשיבי מאמי, אני אוריד אותך בבית כי אני צריכה להיות באיזה שהוא מקום עם אילן.."
"או...קיי" אמרתי כלא מבינה, איפה לעזאזאל היא צריכה להיות איתו ביום שלישי בצהריים?!
"מי בבית?" הוספתי בהתעניינות
"רק את, הקטנות הלכו למסיבת יום הולדת"
"ודניאל?" בתוך תוכי קיוויתי שהיא תענה שכן
"אממ..לא, הוא לא בבית " היא ענתה בהתחמקות, לא רציתי לשאול יותר מידי כנראה שזה לא ענייני.