סיוט יפהפה

למה אני לא כותבת הרבה בתקופה האחרונה?

השנה שעברה היתה תקופה
מאתגרת בחיי.
זה התחיל ביום רגיל ואפילו כייפי.
האחד באפריל, תאריך אירוני האופייני לי כלכך.
מסרט בבוקר,  הצגה של פסח בצהריים עם אחותי הקטנה ובסוף מפגש עם חברה, אני זוכרת אפילו שנעמדתי ואמרתי לאמא שלי: איזה יום כיפי היה לי היום.
בסוף היום כשאני עייפה עם כוס תה ביד בדרך לסלון בום.
קליק אחד חזק מהברך, הכוס עפה לי מהיד ואני נופלת על הרצפה.
כאבי תופת, גהנום, חלום בלעות וכל המילים הללו לא יתארו את מה שהרגשתי.
מפשילים את המכנס ומגלים שהברך יצאה מהמקום והתיישבה לה בצד החיצוני של הרגל.
מדא. אמבולנס. טיפול נמרץ.
מורפיום הרבה מורפיום ואני לרגע מרחפת בין הבית לחדר המדרגות ואני בבית חולים.
הברך בחוץ, ואני לא יודעת אם יותר כואב לי או שאני יותר מפחדת.
מתחלפים רופאים, אחיות, בדיקות, דקירות.
ויוצא ממני צד שאני לא מכירה כמו חיה, לא רואה ממטר, ורק צועקת כמו משוגעת בכל מסדרונות המיון
"מורפיום תביאו לי מורפיום"
מפחדת מכל אחד שרק נושם לי ליד הברך, והנה לפנות בוקר במיון
מגיע לו רופא ורוצה למשוך לי את הרגל- ליישר את הברך.
אני צוחקת בלב. אף אחד לא הולך לגעת בי.
הרדמה מלאה אני קובעת, לא תגעו בי בלי.
הוא מאיים, אפילו מנסה להפעיל כוח ורק שמעז להתקרב עוד פעם אותם כוחות יוצאים ממני ואני צועקת עליו, על רופא בכיר במיון שהגיע לפנות בוקר במיוחד בשבילי.
אני משיגה מה שאני רוצה. מזמינים חדר ניתוח ומשאירים אותי לילה שלם בחדר טראומה.
ציפצופים, מכונות, מכשירים וברך אחת שיושבת לי מחוץ לרגל.
יוצאת מהניתוח רואה שהברך במקום, הולכת לישון מבסוטית.
סוף סוף יכולה לנשום.
קמה בבוקר לביקור רופאים.
אמא קצת מוזרה, ואז כמו בפרק של האנטומיה, הרופא האחראי של הסבב מודיע שזה לא נגמר.
בניתוח שעשו תחת שיקוף מצאו שיש בעיה ברגל חייבת עוד ניתוח קטן לסדר את הבעיה (ואיזה מזל  שהתעקשתי על ההרדמה)
שלושה חודשים קשים של פיזותרפיה.
ריצות בין רופאים מנתחים.
צילומים.
רואים שבר, קרע ועוד כל מיני דברים טובים אחרים.
מגלים שהניתוח עומד להיות מסובך משחשבו וצריך לפתוח את כל הרגל. להשתיל גיד (איכס) ולשנות את כל הצירים ברגל שלי.
נכנסת לניתוח ויוצאת אחרי ארבע שעות.
הניתוח עובר בהצלחה.
יומיים לא מרגישה את הרגל אבל קטן עליי.
שבועיים של כאבים.
תקופת החלמה כאבים פיזיותרפיה טוב נו, והרבה פינוקים.

מה למדתי מהתקופה הזו?

איך ללכת (עקב אצבעות ברך) קל
איך ללכת על קביים.
איך להרדם על הגב.
איך להלביש סד מתוך שינה.
איך להוריד סד מתוך שינה.
שאני שונאת פיזיותרפיה.
איך לשחק קטאן על המיטה.
איך להתקלח על רגל אחת.
איך לעשות קוקטיילים חזקים מכדורים שיתנו כמה שעות שקט.
הרבה מושגים ברפואה (ממרתונים האנטומיה של גריי בעיקר)
מי החברים האמיתיים שלי שתמיד יהיו לצידי
שאין כמו החברים שלי
שאין כמו המשפחה שלי.
שאין כמו אמא שלי בעולם.

ובעיקר למדתי שהחיים משתנים ברגע, למרות שתמיד חושבים שלי זה לא יקרה. צריך להעריך אותם, למרות שכן הם קשים לפעמים, יש הרבה רגעים של כעס פחד עצב אבל הומור ואופטימיות פותרים לפחות חצי מהבעיות.
תחיו אותם הכי טוב שאפשר תצחקו תחייכו תאהבו תהיו טובים לכולם ובעיקר לעצמכם.
והכי חשוב תנו לעצמכם להיות מי שאתם באמת.