סיוט יפהפה

פרק בונוס!!!!!!!

Its better late than never..

*****

אני מנסה להתיישב כמה שיותר בשקט על המיטה, כדי לא להעיר את גאיה. היא חזרה ממשמרת שישי שנמשכה עד השעות הקטנות של הלילה, וכל מה שאני רוצה עכשיו זה שהיא תישן ותצבור את שעות השינה שהיא כל כך זקוקה להן.
אלה שוב התעוררה לפנות בוקר וגרמה לי להביא אותה למיטה שלנו. אני מנסה לתמרן ולהתיישב כך שלא אעשה רעש וגם אאחוז את אלה מספיק חזק.
לבסוף אני מצליח.
אך ברגע שאני מסדר את אלה על כתפי היא שוב מתעוררת, אני מסתכל עליה במבט מזהיר, כבר הכנתי אותה שתהיה בשקט והיא בתגובה רק מותחת חיוך מתוק על שפתיה הקטנות.
אין ספק שהיא תוספת מושלמת למשפחה שלנו, היא הגיעה אלינו בהפתעה גמורה והוסיפה הרבה אור ושמחה לבית שלנו.
היא רק בת שנה ואין לי ספק שהקטנה הזו הולכת לכבוש עולמות.

"הכל בסדר?" גאיה שואלת בישנוניות, יש לה מאין חוש על טבעי כזה שגורם לה תמיד להיות בשליטה ולזהות שמשהו לא כשורה.

"הכל בסדר מאמי שלי, תחזרי לישון" אני נושק לפניה העייפות.

"אני אוהבת אותך" היא לוחשת בישנוניות ושוב צוללת לשינה עמוקה גורמת לי לצחוק באהבה. אני מחבק את אלה אליי, היא יצאה הכי דומה לגאיה, כך אני יכול לחבק אותה מבלי להעיר אותה.

"גם את תחזרי לישון ממזרה קטנה. תני לאבא לנוח לפחות בשבת" אני משכיב אותה בכרית לידי ומכסה את שנינו, מקווה להרוויח לפחות עוד שעת שינה מסכנה.

****

"אביגיל אין ויכוח. אמרתי לא וזה לא" אני כבר חושב שאני מתחיל לאבד את זה. אני מאכיל את אלה בארוחת הבוקר שלה, לאחר שהבטחתי לה ממתק בסוף הארוחה אילו רק תיתן לי להאכיל אותה ולא תתעקש לעשות את זה בעצמה. אני יודע שגאיה מתעקשת שיהיו עצמאים אבל לעזאעזל, היא לא עצמאית שאני צריך לנקות מפניה גבינה וביצה קשה.
תוך כדי שאני עושה אוירונים לפיה של אלה אני עוזר לרומי בשיעורי הבית ומשגיח שלא ייהרס לי הבית כשרוי התעקש דוקא עכשיו לעשות צבעי גואש באמצע הסלון.
וכל זה תוך כדי ויכוח סוער עם אביגיל, המתבגרת הקטנה שלי.

"אבא בבקשה, אני אתקשר כל חצי שעה ואני עד אחת אהיה בבית." היא מתחננת אליי, מצמידה את שתי ידיה ומותחת את שפתיה מטה, מנסה לעלות בי רגשות אשם עם פרצופיה שגם בגיל 16 מתוקים כל כך.
אבל שום דבר שתעשה לא יגרום לי לאשר לה ללכת למסיבה הזו. אני לא מוכן שהבת הקטנה שלי תסתובב במקום הומה בסוטים ושיכורים שכל רגע מישהו יכול להכניס לה משהו לכוס השתיה.

"לעזעאזעל אביגיל אל תגרמי לי לצעוק עלייך, אני לא רוצה לעשות את זה" אני מסתכל עמוק לתוך עיניה שבורקות מדמעות. אני יודע כמה חשוב לה ללכת, ואני נקרע בתוך עצמי שאני אומר לה לא. אני מעדיף שהיא תהיה עצובה ומוגנת מאשר לקחת את הסיכון שחס וחלילה יקרה לה משהו.