סיוט יפהפה

פרק 39- ביחד

למרות שבפרק הקודם לא היו 300 הצבעות שקיוויתי שנגיע אליהן לא יכלתי לאכזב את כל אלו שכן הצביעו ותמכו....וגם לא יכלתי להתאפק
קריאה מהנה אהובות ⁦❤️⁩

****

"גאיצ'" אני לוחש לאוזנה, היא רק גונחת ומסתובבת בקולניות לצד השני ועתה, גבה מופנה אליי.

הבחורה הזו מסוגלת לישון במשך שנים רצוף אם אף אחד לא יעיר אותה.

חזרנו מהברית ואחרי שנשכבנו במיטה שלי, (כי החדר של גאיה תמיד מבולגן) סיפרתי לה על השיחה שלי עם אמא, כל פרט ופרט. אחרי כל הרעש וההמון שהיינו מוקפים בו באירוע, סוף סוף היה לנו את הרגע האינטימי והשקט שלנו לדבר.
הבית היה ריק, אבל בכל זאת סגרנו את דלת חדרי, רק קרן אור בודדה הצליחה להגיח לחדר ולהאיר אותו דרך חריץ קטן שהשארנו דרך תריסי החלון. היה חושך ושקט. ראשה נח על חזי וידי ציירה על זרועה צורות שונות ומשונות כשסיפרתי לה כל חלק בשיחה עם אמא. היא לא הפסיקה ללחוש לי כמה היא שמחה בשבילי, וכמה היא גאה בי. כריות אצבעותיה עלו וירדו לאורך בטני, נגעו לא נגעו בי וגרמו לי להצטמרר תוך כדי שאני לא מפסיק לשפוך בפניה את ליבי, מציג בפניה את הפחד שלי לעתיד, מה יהיה הלאה, איך באמת אחזור לחיות את החיים שלי עם אמא.
מצד אחד פחדתי שזה יצליח, זה יהיה מוזר וידרוש ממני הון של סבלנות, אבל ממה שהכי פחדתי, ואת זה לא העלתי על שפתיי- פחדתי שזה לא יצליח.

גאיה סיימה לשמוע את הכל, כשאוזניה היו הכי קשובות בעולם, היא קמה ממני כך שפניה יהיו מול שלי מבטנו התאחדו וננעלו זה על זו.
"דניאל, אני יודעת שאתה מפחד שהכל יתחרבן, שהיא שוב תפגע בך אבל תסמוך עליי אני יודעת לזהות רגשות ואמא שלך באמת אוהבת אותך. אני כל כך גאה בך על כל מה שעשית היום, על כל דבר קטן" מבטה חודר עמוק לעיניי ולליבי, היא כאילו קוראת את מה שהולך לי בראש ומשקיטה את כל הפחדים. גב ידה עוברת באותה דרך מצמררת ממקודם על פניי רגע לפני שהיא מניחה נשיקה מתוקה על שפתיי.

אני לא מסתפק בנשיקה המתוקה אך הקצרה הזו, אני אוחז בפניה בחוזקה מצמיד אותה אליי ברוכשניות, מנשק אותה בעוצמה, מרגיש כל סנטימטר בפיה.

"אמרת שאת גאה בי" אני לוחש ברגע הצורם הזה ששפותינו מתנתקות זו מזו, עדיין מסוחרר ממה שהרגשתי לפני שניות ספורות.

היא מהממת ומהנהנת אליי

"לא מגיע לי פרס?" אני שואל בהתגרות והיא מנענעת בראשה בייאוש

"ועוד איך מגיע" היא חותמת את השיחה בעוד נשיקה קטנה על מצחי. "אבל" היא אומרת תוך שנשכבת חזרה על חזיי, ידיה מושטות קדימה עד שמגיעות לאחוז בשמיכה שהייתה מקופלת בקצה המיטה. "אפשר אחרי השנ"צ? אח שלך הרג אותי" היא אומרת ופורשת את השמיכה, מכסה את שנינו.

אני שולח אליה מבט כועס, על כך שהזכירה אותו היא שולחת לי חזרה חיוך ספק מתנצל ספק מתגרה שגורם לי להתרכך ולטמון את אפי בשיערה.
ידי חובקת את גופה "מתי שתרצי" אני לוחש לה רגע לפני שגם אני עוצם עיניים, הצהריים האלה סחטו ממני את כל הכוחות הנפשיים שלי.