סיוט יפהפה

פרק 33 - מלך הטעויות ומלכת האמבטיה

"תפתחי לי גאיה!"  שמעתי את החבטות החזקות, הוא דפק על הדלת בחוזקה מבחוץ. אני בתוך האמבטיה. ראשי בתוך האסלה ואני מנסה להסדיר את נשימותי.

הרגשתי גל נוסף של מחנק עולה בגרוני ושוב פרץ של קיא יצא מגופי ומעיניי זלגו הדמעות. הרגשתי מרוסקת, פיזית ונפשית. תוך כדי שהכל יוצא ממני ומעביר בי תחושת גועל וכאב צעקותיו של דניאל לא חדלו מלהשמע. אבל הרגשתי מנותקת, לא באמת הקשבתי למה הוא אמר, זה היה נראה לי כמו רעשי רקע. הייתי שרויה במקום כל כך נמוך שלא יכולתי להיות מרוכזת בעוד דברים.

ישבתי שם זרוקה על הרצפה, מנסה לאט לאט להרים את הראש מהאסלה על מנת לקחת מעט אויר ולהסדיר את נשימתי המהירה. תלשתי חתיכת נייר טואלט שהונח על ידי וניגבתי את קצוות פי המלוכלכות. הרגשתי כל כך חלשה, כאילו ביום הזה נפלו עלי כל כך הרבה דברים רעים עד שנצבר עלי משקל יותר מידי כבד ופשוט התרסקתי, תרתי משמע. הכל יצא החוצה.

"גאיה אני שובר את הדלת!" הוא צרח בטון מאיים אבל אני לא יכולתי שלענות לו.
כל מה שרציתי לעשות זה לנקות מעליי את היום הלא נתפס הזה וללכת לישון, לישון להרבה זמן. לא להתעסק יותר בכלום לא לדאוג לזה שאן תפגע, לא לדאוג לדניאל שיפגע ובסוף להפגע בעצמי. זה לא סתם להפגע, זה לא התנהגות גסה או התקף זעם שאליהם כבר למדתי להתרגל, זה אפילו לא שקר- זו בגידה, בגידה בי ויותר גרוע, בגידה באמון שלי. זה מה שסחט את ליבי, הוציא ממנו את כל המיץ שלו וגרם לי להתפרק.

נעזרת בקירות שמסביבי נעמדתי אט אט על רגלי, פותחת את הברז במקלחת וממלאה אותו כמעט עד סופה במים רותחים, שישרפו את הכל. פשטתי מעלי את הבגדים שספוגים בריח מעורבב של קיא ודמעות מלוחות וזרקתי בעצבים לסל הכביסה הניצב בפינת החדר, כאילו הם אשמים בכל.

התיישבתי בתוך המים החמים ונשכבתי כך שהם מכסים את כולי. שפכתי לתוכה כמות נדיבה של סבון וראיתי מול עיני איך הוא מקציף את כל המים.
אני מתרווחת באמבטיה נהנת ממגעם החם של המים על גופי והקצף שמדגדג את קצות אצבעותי בידיים וברגליים.  את הריח החזק של הקיא החליף ריח סבון מתקתק שכבר גרם לי להרגיש יותר טוב.

אבל הראש לא הפסיק לעבוד, הסיטואציה בה אני רואה את שירן עליו לא הפסיקה להדהד בראשי כאילו יש לי כפתור של ריפליי בראש שנלחץ אוטומטית, אבל הסרטון הזה שרץ לי בראש  לא כאב כמו עצם המחשבה על המעשה שלו. זה מה שאני בשבילו? מספיקה טעות אחת קטנה מצידי שהוא ילך ויזרוק את הכל, יפגע בי וידרוך על האמון שבנינו. מה החצוף הזה בכלל חושב על עצמו שהוא מחזיר לי על הטעות שלי. מה עם כל הפעמים בהם הוא טעה ואני סלחתי? כמה פעמים הבלגתי על התקפי זעם? על התנהגות גסה? על זלזול?
עצם הידיעה שמספיקה לו טעות קטנה ואני כבר כלום בשבילו גרמה לי להשבר, אולי אני לא חשובה לו מספיק כמו שהוא חשוב  לי?
הראש שלי לא נתן לי מנוחה והפליג בתוך אלפי מחשבות, קונספירציות ותהיות עד שרחשים מוזרים ניערו אותי ממחשבותי.
התסכלתי סביבי בפיכחות וראיתי את מנעול הדלת מסתובב, קפאתי במקומי ולאחר שניות מספר דניאל ניצב בפתח האמבטיה.