פקחתי עיניים ומצאתי את עצמי על הרצפה, ראשי הסתחרר בטירוף, החזקתי אותו בשתי ידיי.
"היי, את בסדר?" דניאל רכן לפני וגייס את הקול הכי רך שלו.
נדתי בראשי והוא נאנח
"בואי, תנסי לקום" הוא תפס אותי מתחת לבית השחי שלי כל יד שלו בכל צד שלי וניסה למשוך אותי למעלה, אבל אני לא יכולתי לקום.
הרגשתי תחושת כובד מעלי, הראש כל כך הסתובב כשהרגשתי שאם אקום ישר אתמוטט על הרצפה.
"פאק" הוא סינן בלחש מבין שיניו כשראה שאני לא מצליחה אפילו לקום מהמדרגה ולהגיע כבר למיטה.
"אני מרים אותך" הוא קבע והושיט את ידיו קדימה
"דקה דניאל," עצרתי אותו. הרגשתי חסרת אויר, לא רציתי שיגעו בי כי כל הגוף שרף מהשמש, הראש הסתחרר והרגשתי את כל הבטן שלי רועשת והכל עולה למעלה.
"תן לי שניה," התנשמתי בכבדות
"אני לא מרגישה טוב"
הוא נאנח בעצב ונשאר לעמוד, מסתכל עלי שם למטה במבט עצוב.
"ק..קח אותי לשירותים. אני צריכה להקיא" אמרתי אחרי מספר דקות שבהן ניסיתי לנשום עמוק ולהעביר את התחושת חנק שחשתי, זה לא עזר, עלתה בי בחילה נוראית.
הוא הנהנן
"אל תרים אותי" פחדתי שיגע בעורי הצרוב והשורף "שורף לי כל הגוף"
הוספתי, מסבירה את עצמי וישר הבעת פניו השתנתה לחיובית יותר.
"בואי" הוא שוב משך אותי מבית השחי שלי, הפעם אזרתי את כל הכוחות שעוד נותרו בי ונעמדתי. בהתחלה מעדתי והוא ישר ייצב אותי.
הוא לקח יד אחת שלי והניח אותה מסביב לעורפו, מאחורי הראש, ואת היד השניה כרך לי סביב צוארו, ככה שחיבקתי את החלק העליון שלו. הדקתי את אחיזתי בו כי לא הייתי יציבה, הוא בעדינות כרך את ידו מאחורי גבי התחתון ונאנקתי מהכאב.
"סליחה, את כמעט נופלת" הוא אמר בטון פשוט והיה אפשר לשמוע שמץ של סליחה בקולו.
הנהנתי, מנסה להתעלם מהכאב החד שאני מרגישה שנוגעים בעור האדום שלי.
עלינו ככה לאט לאט, מדרגה מדרגה והחלנו ללכת באיטיות עד שסוף סוף ראיתי את חדר האמבטיה מולי. זה הרגיש מסע של ממש.
ישר כשהגענו לשירותים נזרקתי על ברכיי ואחזתי באסלה, לא יכלתי להחזיק את עצמי עוד עומדת ולו לשניה אחת.
הרגשתי את הכל יוצא ממני, מצד אחד שטפה אותי תחושת הקלה ותחושת המחנק והלחץ שחשתי נעלמה אבל מצד שני הייתי מקופלת על הרצפה פניי בתוך האסלה, כל הגוף שרף לי. אני שונאת להקיא.
לא הספקתי לפתוח את הפה והרגשתי חום גוף מעלי. דניאל התכופף מאחורי והחזיק את שיערי בזמן שהקאתי.
הרמתי את הראש לקחת קצת אוויר הסתובבתי אליו.
"את בסדר?" הוא שאל מודאג
"עכשיו יותר טוב" אמרתי מתנשמת
הוא הרים את ידו וחתך חתיכה מהנייר טואלט, הוא התקרב אליי וניקה מסביב לפי חייכתי אליו במבוכה והוא החזיר לי חצי חיוך.
זו הפעם היחידה בכל הזמן הזה שהוא מטפל בי, מאז מריחת המשחה ועד עכשיו שהוא שולח לי חיוך קטנטן.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Romance"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
