דניאל:
"ליבי הגענו" הושטתי את ידי אחורה ומשכתי לה אוזניה אחת מאוזנה, היא הייתה כל כך מרוכזת בפלאפון שלי שלא שמה לב שהגענו למסעדה האהובה עליי.
"יש" היא קראה בשמחה שגרמה לי לעלות חיוך עם הפנים למרות שמבפנים אני כל כך מדוכא.
היום הזה התחיל גרוע שהייתי צריך לנסוע לבית של האישה שהייתה פעם אמא שלי, עכשיו מבחינתי היא כלום. אני כל כך פגוע ממנה שקשה לי אפילו להגדיר כמה אני שונא אותה. והמשיך עוד יותר גרוע שרבתי עם גאיה. וזה לא סתם ריב, הפעם אני מרגיש רע עם עצמי. לא מספיק שהיא תמכה בי כל הדרך, היא יצאה בעצמה לבית של המפלצת הזו ומה שהיא קיבלה ממני זה צרחות וזלזול. אני מקווה שהיא תתרכך ותסלח לי, כמו שהיא עושה תמיד.
היא עוד ישנה, אחרי שכל הדרך היא הסתגרה בעצמה הבנתי שהיא ישנה לגמרי. אפילו קריאת השמחה של ליבי לא העירה אותה.
"ליב?" הערתי את ליבי ממחשבותיה וכיביתי את מנוע הרכב?
"מה דוני?" היא פנתה אלי בקולה המתוק.
"תיכנסי למסעדה ותבקשי מקום לשלושה אני מעיר את גאיה ובא" היא הנהנה וקיפצה מהרכב.
הסתובבתי עם פני כלפיה, כואב לי להעיר אותה היא נראית מותשת, מה שיותר כואב לי זה לדעת שהיא מותשת ממני.
"גאיה" לחשתי ברוך והעברתי את האצבע שלי על לחייה.
"גאיה" חזרתי על עצמי שוב אבל היא היתה עוד עמוק בשינה
שמתי יד אחת על ירכה. נעזר בה כדי להשען עלייה ולרכון לכיוונה.
"גאיה" לחשתי ששפתותיי צמודות לאוזנה ולבסוף הנחתי אותן על שקע צווארה מניח נשיקה רכה עליה.
זה סוף סוף גרם לריסייה הארוכים לרעוד במקומן ולפקוח את עיניה. היא לשניה סרקה את הסביבה, לא זכרה איפה היא. ואז המבט המבולבל התחלף. במבט ההוא ממקום, המבט הכועס והםגוע עלה שוב בעיניה.
"מה אתה חושב שאתה עושה?" היא דחפה את ראשי ממנה ויצאה מהאוטו בעצבנות, מתחילה ללכת במהירות אל עבר המסעדה.
"חכי לי שניה גאיה" נעלתי את האוטו וקראתי מאחור, תוך כדי שאני רץ, מנסה להדביק את הפער.
ליבי כבר ישבה בשולחן שסידרו לה, כמובן שהיא ביקשה שנשב באזור של הספות. גאיה כבר הספיקה להגיע כמה שניות לפני וישבה הספה לידה.
"דוני!" ליבי קראה שהיא ראתה אותי מגיע למסעדה. חייכתי אליה והתיישבתי מולן. גאיה לא התייחסה אליי והיתה שקועה בטלפון שלה.
גאיה אף פעם לא עסוקה בטלפון שלה, היא לא כזו שתשב כל היום מול המסך, גם כנשמע צליל הודעה היא לא רצה לענות כמו כל, אלא מתפנה לכך רק מתי שיש לה זמן פנוי. זה כל כך שקוף שהיא לא רוצה ליצור איתי קשר עין והיא קוברת את מבטה במסך.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Romance"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
