סיוט יפהפה

happylog

תעלה לבמה ד"ר אמזלג-וייס מנהלת המחלקה האינדיקרינולגית, לקבלת אות הצטיינות ממנהל בית החולים איכילוב.

"בגלל שאנחנו בפורום מוצמצם ארצה להודות לכל ארבעת האנשים היקרים בחיי. בזכותם אני עומדת כאן. בזכותם אני מי שאני היום.

תודה ראשונה היא לך, אביגיל שלי. כשמך כן את- אבי, זה אבא שלך וגיל זה שמחה. את השמחה של אבא שלך, האהבה הגדולה ביותר בחייו. אבל יותר מזה את השמחה שלי. הנשמה שלי. הבכורה שלי. את יצאת מהבטן שלי בפעם הראשונה והפכת אותי להיות מה שאני הכי מתגאה בו בעולם, אמא.
לא רק שאת הבת שלי, את גם החברה הכי טובה שלי, ולא זו לא עוד סתם קלישאה.
הדייטים של שתינו ביום חמישי בערב הם הזמן האהוב עליי בשבוע.
תודה לך על כך שאת- את, שאפשרת לי לא להיות בבית ימים על גבי לילות, טיפלת ודאגת לאחייך עד שלא שמו לב שאני איננה. נתת לי כתף ומשענת, ואת רק בת 12.
עדיין לא אסלח לעצמי בחיים על הערב ההוא שבו הופעת בקונסבטוריון עם הכינור שלך, הופעת הסולו השלישית במספר. כן אני סופרת לך. עכשיו את צריכה לנגן בהופעה החמש עשרה שלך וכל פעם אני מתרגשת כאילו זאת הפעם הראשונה. התיישבתי נרגשת באולם ואז הבהילו אותי לניתוח חירום.
וכמו שהתרגלת לשמוע עוד מתוך הרחם גולי, חיי אדם קודמים להכל, לפעמים גם אלייך.
שחזרתי הביתה שמחה אחרי ניתוח מוצלח ובוכה על כך שפספסתי אותך, עוד משהו חשוב בחייך שלא זכיתי לראות ניגבת לי את הדמעות ועשית לי מופע פרטי בסלון. תודה גולי שלי, חיים שלי.

תודה שניה ולא פחות חשובה היא לרום רום התינוקת בת השש שלי. השדה של הבית. תודה שאת מכניסה כזה אור גדול לבית שלנו. צוחקת, קופצת, שרה, משחקת. מעירה אותנו בשבת בשש בוקר כדי לראות את ההצגות שלך. הלוואי שהמחשבה שהחיים הם קרנבל שלם לא תחלוף מראשך גם כשתגדלי. גלידה היא ארוחת הבוקר האולטימטיבית בשבילך, ללכת לגן עם בגדים רגילים זה אוברייטד לדעתך, וענת הגננת כל בוקר בהלם מחדש.
למרות שלפעמים היא כמעט מוציאה אותי מהכלים וגורמת לי לעשות דברים שלא הייתי עושה גם תחת השפעת סמים קשים, לעולם אל תאבדי את העקשנות שלך.
למרות שהיא גרמה לי לעמוד ב1 בלילה לטגן פנקייקים אחרי משמרת כפולה ומתישה רק כי אמרת לי במבט השובב שלך 'אמא אני לא יודעת איך להשתלט על החשק הזה לפנקייק' אני נמסתי מזה שהבת שלי רק בת חמש וחצי ומדברת כמו בת עשרים וחמש וחצי. וכן, עמדתי בפיג'מה ועין אחת עצומה להכין לך פנקייק באמצע הלילה. לראות את החיוך שלך שנגסת בו מורחת את כל פרצופך במייפל היה שוווה הכל.
גרמת לי ללכת בקניון עם קשת של כתר ורוד ונוצץ על הראש ולא הרשת לי להוריד 'אמא את המלכה ואני הנסיכה שלך' וכל פעם שהעזתי לחשוב על להוריד את הקשת המטופשת מראשי פצחת בצרחות שלא היו מביישות זמרת אופרה משופשפת.

ואם כמה שזה נראה חמוד העקשנות הזו לפעמים אפילו גורמת לי לבכות מרוב עצבים, כמו שאת לא מוכנה ללבוש מעיל בגשם, או לשים גרביים בנעליים או לא יוצאת מהאוטו לגן עד שאנחנו לא שומעים את כל הדיסק בשלמותו, או לא מוכנה שהקטשופ יגע בשניצל למרות שאחרי דקה את טובלת אותו בעצמך, או ואו ואו.... ועוד הרבה דוגמאות שאם אתחיל למנות אותן בפני כולם נצטרך להשכיר את האולם ליום נוסף.
רומי שלי, יש לך את הקצב שלך, והדעות שלך. החיים שלך הם הכי ורודים ויפים בעולם. תודה לך על זה שאת הופכת גם את שלנו לכאלה. תודה, שאת חושבת שהאחים שלך ואנחנו, ההורים שלך הם האנשים המושלמים בעולם, תודה שכל בוקר את קמה ואומרת לי שאת אוהבת אותי עד כוכב צדק ובחזרה, כי זה הכוכב האהוב עלייך. אל תשתני לי אף פעם.