הוא גלגל את עיניו ושב לשבת בחזרה על הספסל לאחר שמשכתי בידו בחוזקה.
"אתה רואה בדיוק על זה אני מדברת!" הטחתי בו והוא לקח נשימה עמוקה.
קמתי מהספסל והחלתי ללכת סביב עצמי במעגלים מרוב עצבים, הייתי חייבת לפרוק את הכעס.
"משהו קצת לא נראה לך ואתה קם ועוזב" המשכתי בטון מתלונן.
"אני מקשיב, דברי" הוא זירז אותי.
עצמתי את עיניי כמה שניות, מנסה להרגיע את עצמי ולאסוף את מירב הכוחות כדי להתחיל לדבר, לפרוק מכל הלב שלי את כל מה שאני מרגישה. זה ברור לי, ואני מניחה שגם לו שאנחנו חייבים לראות פעם אחת ולתמיד איך אנחנו פותרים יחד את הקשר המסובך הזה והלופים שאנחנו נקלעים אליהם כל פעם מחדש.
"אתה מסכים איתי שזה לא יכול להמשך ככה נכון?"
פקחתי את עיניי לאחר האתנחתא שלקחתי לעצמי. הסתכלתי הישר למבטו.
הוא נתקע מעט, מחדיר את מבטו בי ולבסוף צקצק בלשונו.
"מה לא?" שוב האדישות שלו הצליחה להרגיז אותי. "נוח לך ככה?" שאלתי כאילו אני כבר יודעת את התשובה.
"ברור שלא נוח לי גאיה" הוא ענה בטון מאוס.
"יופי אז בוא נשב כמו שני אנשים בוגרים ונראה איך פותרים את זה" הדגשתי את המילה בוגרים כדי למתוח ביקורת על העזיבה שלו ממקודם באמצע השיחה.
"תעזבי אותו" הוא אמרת בישירות, כאילו זה הדבר הכי מובן מאליו בעולם.
"מה?" אמרתי מופתעת.
"אל תעשי שלא שמעת" הוא ענה בבטחון והתרווח על הספסל בנינוחות.
"אני לא עוזבת אותו דניאל" אמרתי והתיישבתי לידו על הספסל.
השענתי את ראשי על ידי, תופסת זוית טובה להסתכל לירוק בעין שלו.
"את אוהבת אותו?" הוא שאל בפשטות.
"כ..כן" עניתי בהיסוס לאחר שניות.
הוא צקצק בלשונו ."את לא" קבע בבטחון.
"מה אתה אומר" לעגתי לו.
"אם היית אוהבת אותו לא היית מתנשקת איתי" הוא אמר מרוצה מעצמו ושילב את ידיו על חזהו. הבטחון העצמי שלו רק הלך ותפס תאוצה במשך השיחה הזו.
"זו היתה טעות" רגשות האשם שוב החלו להציף אותי והתחלתי להסביר לו, ובעצם ניסיתי לשכנע את עצמי.
"לא" הוא קבע עם חיוך ערמומי "טעות, מותק שלי" הוא המשיך ולאחר שניה עצר. הוא רכן קדימה כלפי כדי להסיט שיערה בודדה שעמדה באמצע פניי, ואני קפאתי לשניה."עושים פעם אחת" הוא המשיך בבטחון שלו וחזר לשלב את ידיו.
"אבל.. זה לא נכון" ניסיתי למחות על דבריו. הייתי מבולבלת.
"אל תתאמצי גאיה" קולו הפך להיות קר. "אם באמת היית אוהבת אותו לא היית חוזרת על הטעות. שעושים משהו פעם אחת זו טעות, אבל, שחזורים עליו כמה פעמים זה כבר הרגל" הוא אמר בקול מצטער, מנסה להסביר לי את עצמו.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Romance"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
