סיוט יפהפה

פרק 35 - ה20 ביוני חלק א

הייתי מרוכזת בבחישת היוגורט שלי, שמה לב בדקדקנות שכל היוגורט הלבן מתערבב עם כל הפרי האדום שבתחתית. זו הייתה השריטה שלי, טוב אחת מהן.
"20 ביוני שמח!" הייתי כל כך מרוכזת שהצעקה של דניאל הצליחה להבהיל אותי.
"דביל אחד"
"במה את כל כך עסוקה? מפצחת את נוסחת האטום?" הוא נשק לראשי והוציא קרטון חלב מהמקרר.
"מצחיק מאוד' לעגתי לו "מה אתה כל כך שמח, אפשר לחשוב, גם כשלא היה חופש אתה היית בחופש אחד שלא נגמר" החזרתי לו ולקחתי ביס מהיוגורט המעורבב והמתוק שלי.
הוא צחק צחוק קטן ומזדהה. "קפה?"
"לא תודה, אני מתכוונת לשמור על העייפות של הבוקר לקחת את התעודה ולחזור הביתה ולדפוק את השנצ של החיים שלי, שבוע אני לא קמה!" הכרזתי בשמחה, מתחילה להרגיש את טעם החופש וזה עשה לי כל כך טוב.
השנה הזו היתה כל כך קשה ועמוסה שחיכיתי לחופש הזה כמו לאוויר לנשימה.
"מה את מתלהבת? עוד לא עשינו את הבגרות בהסטוריה" הוא בא להתיישב לידי עם ספל הקפה שלו.
"יא הורס שמחות."
"יא חרשנית" הוא התקרב אליי, מתגרה בי.
תפסתי את פניו ביד אחת "חבל לך להרוס לי את המצב רוח דניאל" גלגלתי את שמו על הלשון שלי.
"כן למה?" הוא נשאר במקומו, שידי אוחזת בפניו. קולו היה מתגרה ויש לי מזל שהיינו תיכף צריכים לצאת מהבית.

"בוא ואסביר לך למה" ידי שהייתה על פניו משכה את פניו אלי, כך שפנינו ייפגשו. מבלי שיספיק לשים לב, דחפתי בכוח את לשוני לפיו. הוא גנח חרישית והתקרב אלי, כורך את ידיו סביב אגני. לשוני שהייתה תקועה בפיו עברה על מורד לשונו, מלטפת כל סניטמטר שלה מלמעלה עד למטה. הרגשתי איך גופו נהיה חם, עד כדי כך שמקרין את החום גם עליי. כשסיימתי להרגיש את טעם הקפה המריר על לשונו העברתי את שפתיי על שפתו העליונה, באיטיות מפתלת, נעצרתי על שפתו התחתונה כשהרגשתי איך הוא מתקשה לנגדי. הוא הידק את אחיזתו בי, מחזיק את מותני חזק מושך אותי אליו. נשכתי את שפתו התחתונה בשיני ולבסוף שאבתי אותה אליי, מוצצת אותה בפי שניות אחדות, מרגישה איך היא פועמת וחמה. לבסוף שעזבתי את שפתיו במנוחה הוא פלט אנחה עמוקה, טמן את ראשו בצווארי.

"תמשיכי, בבקשה" הוא לחש בתחינה כנגד עורי.
אני עוד התנשמתי, ופי כבר התגעגע לטעמן של שפתיו החמות שמילאו אותי.
עוד בתחושת האופוריה אני מרגישה את עורי מתחיל לעקצץ. דניאל שראשו עדיין היה קבור עמוק בשקע צווארי החל למצוץ אותו בהתחלה לאט ואחר כך בעוצמה, הוא ידע שזו הנקודה הרגישה שלי.
בחודשיים שעברו התקרבנו, נפשית פיזית. למדנו להכיר אחד את השניה לעומק. מה עושה טוב לכל אחד, מה נקודת הטורפה של כל אחד. היו לילות שהיינו יושבים במרפסת עד עלות השמש, עם טרנינג מעונה שעברה ודלי במבה, מדברים שעות על הדברים הכי פגיעים, מה שהכי שביר ורגיש.
מצד שני היו לילות שהיינו להוטים, עם אש בעיניים אני הייתי מתאימה את החזייה לתחתונים והיה אפשר להריח את התשוקה בחדר. למרות הניסיון שהיה לי אף אחד לא גרם לי להרגיש כמו שדניאל הצליח לגרום לי להרגיש.
ידענו לאזן, ידענו מה טוב לכל אחד. מתי רצינו סתם להתכרבל יחד אחרי יום קשה, ומתי להרגיש אחד את השני הכי חזק שאפשר עד שנתפוצץ מרוב אהבה.