סיימנו בשעה טובה להכין לאילן את העוגה שלו והחלנו לנקות אחרינו את הבלאגן שהשארנו.
"סתם, באלי לחבק אותך" הוא עטף. אותי בזרועותיו והניח נשיקה על מצחי.
"קודם מנקים ואז חיבוקים" תחבתי לידו סמרטוט ואחרי שהוא נאנח הוא הצטרף לעזור לי בנקיונות.
"אני חושבת שזה הצלצול שלך" הנחתי את הסמרטוט על הברז והושטתי לדניאל את הטלפון שלו. הוא תפס אותו בין כתפו לאוזנו כי ידיו היו רטובות מניקיון.
"הלו" הוא כיווץ את גבותיו כמופתע ואז הם רפו "ליבי זו את? מה זה המספר הזה שאת מחייגת ממנו?" הוא שאל מופתע. אחרי שניה המבט שלו התחלף ממופתע לעצבני.
הוא החל ללכת סביב עצמו במעגלים בבית, אני נשארתי במקומי רציתי לתת לו ספייס.
"כוסאמק" הוא ניתק בעצבים את הטלפון וזרק אותו על הספה.
"היי מה קרה?" התיישבתי לידו והוא הניח את ראשו על כתפי.
"ליבי... היא היתה אצל אמא שלה כל התקופה הזו"
החנקתי חיוך קטן, אמא שלה. היא גם אמא שלו. הקשיחות הזו לפעמים מצחיקה. לא הכרתי לו את זה, רק הנהנתי בהקשבה.
"היא שמעה שאבא חוזר והיא התקשרה שאני אבוא לקחת אותה הביתה" הוא אמר והרים את ראשו ממני, תופס אותו בשתי ידיו ביאוש.
"אוקי האוטו אצלך במילא, נכון?" נשארתי רגועה, ראיתי איך הוא מתחיל לאבד את עצמו.
"זה לא זה גאיה!" הוא צעק בעצבים וקם מהספה. "אני לא רוצה לנסוע אליה, אני לא רוצה לראות אותה! לא אותה ואת הבית החדש שהקימה" הוא הסתכל לי בעיניים, מבטו היה מיוסר. ליבי יצא אליו.
לקחתי נשימה עמוקה וקמתי לעברו "אתה ממש לא חייב לראות אותה, אני אבוא איתך וגם... ליבי ילדה גדולה היא יכולה לצאת מהדלת בלי ליווי שלה" ניסיתי להשרות עליו רוגע. הוא חייב את זה עכשיו
הוא גיחך לעצמו "היא לא תיתן לה גאיה, אני מכיר אותה, היא תבוא עד האוטו שלי, זו ההזדמנות שלה" הוא היה חסר אנרגיות. עם כמה שמהרגע שהודיעו לנו שאבא שלו חוזר הביתה, הוא היה מלא אנרגיה ומצב רוח. עכשיו הכל נהרס, האנרגיה יצאה ממנו כמו מבלון שדקרו עם סיכה.
"תעשה את זה בשביל ליבי, אני אהיה איתך." שמתי את ידי על גבו, מראה לו שאני תומכת בו.
הוא אחז בידי שהיתה עליו ומשך אותי אליו עד שהיינו נמצאים בחיבוק צמוד. הנחתי את ראשי על כתפו, מריחה אליי את הריח שהתגעגעתי אליו כל כך. אני לא מאמינה שעכשיו הכל אמיתי.
"בוא נצא" הרמתי את ראשו ממני, מסתכלת לעיניו. הוא נרתע לשניה והסתכל עליי במבט שואל. הרחבתי את חיוכי בבטחון וכך גם הוא, הסתכל עליי בחיוך והנהנן בהסכמה
"אני לא יודע מה הייתי עושה עכשיו בלעדייך" הוא אמר לי שעדיין היינו במרחק נגיעה זה נמזה, יכולתי עדיין להרגיש את הבל פיו עליי.
YOU ARE READING
סיוט יפהפה
Romansa"היא לא מהסוג שלי. היא עדינה וטובה ותעשה הכל בשביל האחר. היא כלכך רגישה שאפילו מילה קטנה תפגע בה. ואני יורה מילים מהפה שלי בלי לשים לב בכלל מה אני אומר, אני חושב שכולם כמוני, בנו סביבם אלפי חומות כדי לא להפגע." יש לה משפחה תומכת, חברות טובות וציונים...
