סיוט יפהפה

פרק 32 - הסתברות

היי!
אני יודעת שנעלמתי לזמן לא קצר. אבל באמת שלרגע לא הפסקתי לחשוב עליכן. כמעט בכל ערב אני מבטיחה לעצמי לשבת לכתוב לכן אך לא מוצאת את המוזה. בגלל שאני לא רוצה סתם לשבת ולכתוב פרק כדי לצאת מידי חובה אני מעדיפה שאפילו יעבור זמן אבל תקבלו את התוצאה הכי טובה שאני יכולה להוציא. אז בבקשה מכן, למרות שזה מבאס ומעצבן תנסו להבין אותי. אני סומכת על מי שבאמת אוהבת את הסיפור שתקרא את הפרק הקודם, ותמשיך יחד איתי. אתן הכוח שלי!!!

****

לקחתי  נשימה עמוקה, רווח לי כל כך שסיימתי עם המבחן הזה. ארזתי את חפצי לתיק הגב הכסוף שלי שלחתי חיוך למורה המשגיחה ויצאתי מהכיתה.
עוד לא הספקתי להוריד את ידי מידית דלת הכיתה והרגשתי בזוג ידיים חמות מכסות את עיניי.
"נחשי מי זה" קול צפצפני מוכר ואהוב שאל אותי.
"מממ, למי יש ידיים כאלה מזיעות?" אמרתי מצחקקת
"חצופה!" אן הורידה את ידיה מפני וקירבה אותי אליה לחיבוק. לא ראיתי אותה המון זמן.
"את בכלל חיה גברת?"  היא שאלה וניפחה בלון מהמסטיק בפיה שהדיף ריח חזק של מנטה.
"בין היתר" חייכתי בבושה, האמת שנעלמתי קצת.
"אולי פחות באים לבית ספר אבל אותך לגמרי לא רואים!" היא אמרה קצת בתקיפות והמשכנו ללכת לעבר היציאה.
"מבטיחה שהשבוע נקבע" אמרתי בקול מתנצל
"למה השבוע? בואי עכשיו!" היא אמרה בקול המתלהב שלה "אני צריכה לקנות משהו בקניון ואז נשב על איזה קפה ונשלים פערים" היא שילבה את ידיה על חזיה וחיוכה נראה מרוצה מהרעיון של עצמה.
התחלתי לגמגם, האמת שאין לי משהו יותר טוב לעשות עכשיו, אבל מאז שאני ודניאל יחד אני מנסה להתחמק מאן בכל דרך אפשרית. בבית ספר זה מצליח לי מהסיבה הפשוטה שכבר לא נפגשים שם, הגענו לשלב שבו שמגיעים רק לבגרויות, כך שתמיד אני מחכה שהיא תצא מהכיתת מבחן ורק שאני רואה שהיא מגישה אני מגישה ויוצאת אחריה על מנת לא להתקל בה.
בטלפון אנחנו בקושי מסתמסות וכל פעם שהיא רוצה להפגש אני דוחפת תור לרופא או לקוסמטיקאית.

"נו שנלך או לקבוע קודם עם המזכירה שלך?" היא אמרה בשובבות אבל היתה נימה של עקיצה בקולה.
"בטח, בטח בואי נלך" היא תפסה אותי לא מוכנה ועניתי בכניעה. שפתותיה התמתחו לחיוך רחב וצעדנו אל עבר תחנת האוטובוס.

בדרכנו היא לא הפסיקה לדבר על האימון שהיה לה אתמול בסטדיו שהיא נמצאת בו, לי היה קשה להתרכז באירועי האימון כי המוח שלי היה טרוד בדניאל. אני זוכרת שאן תמיד היתה דלוקה עליו. בייחוד הפעם הזו של המסיבה שהוא ארגן אצלנו, איך היא התגנדרה והתלבשה לכבודו, הייתה כל כך נרגשת להגיע לבית של דניאל, אילו היא היתה יודעת שזה גם הבית שלי.
איזו מין חברה אני יוצאת? בייחוד אם מתחשבים בעובדה שהיא בכלל לא יודעת על הקשר בינינו, היא חושבת שדניאל אמזלג הוא סתם עוד ילד בכיתה שלנו שאני שונאת. היא לא יכולה לעלות בדעתה שאנחנו גרים באותו בית כבר כמעט שנה ואני אוהבת אותו.