GET OUT OF MY MIND

פרק 1-

סיפור חדש שלי מקווה שתיהנו <3

"שלום, נשמח אם תציגי את עצמך" אחד הבוחנים אמר. "אני אמבר, בת תשע עשרה וחצי" הצגתי את עצמי. "יפה ומה מביא אותך אלינו" בוחנת אחרת שאלה. "אהבה לריקוד. הדבר היחיד שמציל אותי מהחיים האכזריים האלה" אמרתי בכנות שהרשימה אותם כמו שתמיד נהגתי לעשות עם בוגרים ממני.

"הרחבה כולה שלך" בוחן אחר אמר. הנהנתי והתחלתי לרקוד. המוזיקה חדרה לגופי וסללה לו את התנועות במהירות ובשליטה מוחלטת. כאשר אני רוקדת הכל נשכח ממני. כמו שיש אנשים ששותים בשביל לשכוח אז לי יש את הריקוד. זה שמחזיק אותי עמידה לגמרי. זה שנותן לי להראות צד אחר שבי. כשאנשים רואים אותי רוקדת הם רואים בחורה עם ביטחון אחת שיודעת לשלוט בעניינים יודעת מה לעשות ואיך לעשות. כזאת אני נותנת את כל כולי בדברים משמעותיים בחיים שלי. ומה עם הדברים הלא משמעותיים? אתם בטח שואלים. פעם ייחסתי להם חשיבות היום אני לא נותנת להם במה בכלל. לא מוכנה להישבר עוד פעם.

"תודה רבה לך" הבוחן הקודם אמר כאשר סיימתי לרקוד. "בבקשה" אמרתי. "את התשובות את תקבלי בעוד כשבועיים מהיום" הבוחנת אמרה ואני הנהנתי ויצאתי מהמקום אל רחובות ניו יורק. עצרתי מונית וכיוונתי אותה אל ביתי.

"תודה" אמרתי אחרי ששילמתי לנהג. טרקתי את דלת המכונית ונכנסתי לבניין. אחרי דקה של התהלכות במסדרונות מצאתי את דלת בייתי. אני לא גרה לבד. אני גרה יחד עם חברתי ג'ייד וידיד קרוב של שנינו בראד. שלושתנו בטווח גילאים שווה. בראד נהנה מהחיים, שותה כמובן, מביא נשים הביתה. הרבה נשים לא ניראלי שצריך לפרט לאילו מטרות הוא מביא אותן אבל סתם כדי שתדעו. ג'ייד היא גולשת. אוהבת את הרוגע והשלווה ובאותה מידה גם את העומס והלחץ, סוחפת אחריה ים של בנים ביופייה וכמובן גם באופייה. ואני, אמבר. נערה עם סיפור חיים עוצר נשימה. אוהבת לרקוד, משתדלת ליהנות מהחיים, לגבי גברים. לדעתי הם עם מתוסבך שמנסה להוכיח את עצמו כשבעצם אין לו סיבה לכך כי אנחנו הנשים אוהבות אותו ואת הטמטום שלו ביחד. כן פה ושם מתחילים איתי אבל אני כרגע נמצאת במערכת יחסים, מורכבת מאוד עם עצמי.

דפיקה בדלת נשמעה. התהלכתי לכיוון הדלת. פתחתי את הדלת רואה את ג'ייד. "שאלווםם" היא צווחה באנרגטיות שהחרישה את אוזני. "אווץ' " מלמלתי כך שתוכל לשמוע אך היא לא ייחסה לכך חשיבות. "איך הלך לך האודישן?" שאלה בהתעניינות. "סביר, אני חושבת" עניתי לשאלתה. "מתי תקבלו את התשובות?" המשיכה לשאול. "בעוד שבועיים משהו כזה.." אמרתי בחולמניות. התהלכתי לכיוון המטבח כאשר ג'ייד פנתה לחדרה. פתחתי את המקרר מחפשת את שקית המלפפונים. הושטתי את ידי לעבר מלפפון שנקלט בעיניי. הוצאתי אותו מהשקית ופניתי לכיוון הכיור כאשר סיימתי לשטוף אותו חתכתי אותו בצדדים. ולבסוף נגסתי בו לראשונה. דלת הבית נפתחה ובראד נכנס והלך ישר לחדרו. "שלום, מה שלומך?, איך היה היום האודישן?" צעקתי בקול כדי שבראד יוכל לשמוע ולהבין את כוונתי. הוא יצא מחדרו והלך לכיווני. "שלום, מה שלומך?" הוא אמר כאילו בהתעניינות. "בסדר גמור אדון בראד אבל שכחת משהו מהרצף" אמרתי. "אה כמובן, איך היה באודישן?" התחיל סוף סוף להתעניין. "היה סבבה" עניתי ביובש כשציפה שאגיד משהו מתלהב. "בשביל זה סחבת אותי מהחדר לפה?" הוא אמר ואני הנהנתי והמשכתי לנגוס במלפפון עד שסיימתי אותו. "טוב עכשיו אני הולך לחדר" הוא הודיע. "דרך צלחה" עניתי והוא גיחך.

"מה באלך שנבשל היום?" ג'ייד שאלה אחרי שסיימה להתקלח. "אני חושבת שפסטה" עניתי. "אוקיי" ענתה והתחילה להוציא את המצרכים ולהניח אותם על השיש. הוצאתי סיר מהארון שפכתי לתוכו מים והנחתי אותו על הגז כאשר אש דולקת. לאחר כמה דקות כשהמים התחממו הוספתי כף מלח ולבסוף את הפסטה עצמה. את השאר ג'ייד הכינה שזה הרוטב כמובן. "טוב אני נכנסת להתקלח" הודעתי בקול כדי שג'ייד ובראד ידעו. לא נשמע שום קול מה שאומר שהמקלחת כולה שלי. נכנסתי לחדרי בוחרת את בגדי הבית הנוחים, ההלבשה התחתונה וכמובן שמגבת לבסוף נכנסתי למקלחת נועלת את הדלת ופושטת מגופי את הבגדים. הכנסתי רגל אחר רגל ונתתי לזרם המים לשטוף את כל היום הזה. כשסיימתי להתקלח יצאתי מהמקלחת מייבשת את גופי ומורחת על עצמי קרם גוף רנדומאלי שהיה מונח על אחד מהמדפים במקלחת. אחרי שגופי ספג את הקרם התחלתי להתלבש.

יצאתי מדלת המקלחת היישר לחדרי מתיישבת במיטתי יחד עם מחשב הנייד שלי וצופה בסרטונים ביוטיוב. "האוכל מוכן" ג'ייד קראה לי ולבראד. "כבר באה" עניתי. מרחתי על פני את קרם הפנים, סירקתי את שיערי ויצאתי מחדרי לכיוון שולחן האוכל.

התיישבתי בשולחן יחד עם בראד וג'ייד אחרי שהנחנו את האוכל במרכז השולחן. "ממ.. טעים" בראד התענג על הפסטה. "שמחות שטעים לך" ג'ייד ענתה בשמי ובשמה.

הושטתי את המזלג לכיוון הקערה מלאה בפסטה. ליפפתי את הפסטה סביב המזלג מיצי הפה שלי כבר זעקו לכל הטוב שנמצא בידי ואיך שפתחתי את פי דפיקה נשמעה מהדלת. הסתכלתי על בראד וג'ייד רומזת להם שאחד מהם צריך ללכת לפתוח אותה. קרב מבטים נערך סביב השולחן וכמובן שאני הפרייארית שוויתרה. הנחתי את המזלג בתוך הקערה. קמתי מהשולחן פוסעת אל עבר הדלת. פתחתי אותה ואדם עמד בכניסה. "במה אוכל לעזור?" שאלתי לא מבינה מה פשר הגעתו. "אלכסנדר נמצא פה?" הוא שאל. "לא" עניתי. "אה אוקיי סליחה על ההפרעה" הוא אמר ואני חייכתי לעברו מסמלת לו שהכל בסדר למרות שלא הכל בסדר והוא הפריע לי באמצע הביס. סגרתי את הדלת פונה לשולחן. "מי זה היה?" ג'ייד שאלה. "סתם מישהו שחיפש את אלכסנדר" אמרתי והיא הנהנה מבינה שזה לא קשור אלינו. לקחתי את המזלג מכוונת אותו לפי ואיך שבאתי לקחת ביס עוד דפיקה בדלת נשמעה. מה עכשיו?. "אני לא קמה הפעם" הודעתי להם. והם הסתכלו עלי במבט של בבקשה שלא יכולתי לסרב לו כי זאת אני ילדה סתומה שבקלות אפשר לעשות לה מצפון. קמתי מהשולחן חסרת סבלנות ורעבה בטירוף. נשמתי עמוק ופתחתי את הדלת. "במה אוכל לעזור?" שאלתי שוב. "מעוניינת לקחת הלוואה?" שאל אדם מוזר מאוד. "לא תודה אדוני" סירבתי בנימוס. סגרתי את הדלת הולכת לכיוון השולחן התיישבתי בכיסא מתמקמת בנוחות לקחתי את המזלג ופתחתי את פי נואשת לפסטה אבל כמו תמיד עוד דפיקה נשמעה בדלת. "מה יש לאנשים היום?" שאל בראד. "זה לא שאתה קמת" אמרתי מתגרה בו אבל הוא לא התייחס. אז אני מבינה שזאת אני שצריכה לקום.

פסעתי לכיוון הדלת בפעם השלישית להיום. עצבנית, רעבה, חסרת סבלנות ועייפה שילוב לא כל כך נחמד שלי. "אפשר לדעת מה לכל הרוחות המזדיינות אתם רוצים ממני עכשיו?" שאלתי בצעקה פותחת את הדלת ומגלה בחור חתיך שנראה בטווח הגיל שלי. "אם אפשר לדעת מי אתה?" שאלתי הוא בא לפצות את פיו אך מרוב שהייתי עצבנית כל כך לא אפשרתי לו זאת והמשכתי את דבריי. "אתה מחפש את אלכסנדר? או רוצה שאני התעניין באיזושהי הלוואה?" אמרתי בעצבנות ושתקתי. "סיימת?" הוא שאל בהתנשאות.

מטרה:
3 הצבעות
4 צפיות
ואני ממשיכה ^_^