פרק 36-

415 29 11
                                    

למרות שלא עברתן את ה-12 הצבעות הנה לכן עוד פרק. תפציצו בהצבעות ותגובות!!

~~~~


"שלום שלום" אמרתי לג'ייד שבדיוק חזרה מהדייט שלה עם לוקאס הגולש. "שלום" היא אמרה מחויכת. "מה היה?" שאלתי בלי יותר מידי דיבורים. "התנשקנו ויהיה לנו דייט שני" חיוך ענקי התפשט על פניה. "זה רק אני מריחה את זה?" שאלתי. "מה את מריחה?" ג'ייד שאלה. "שג'ייד שלנו מצאה את האחד" אמרתי והיא הסמיקה והסתירה את פניה. "תביאי אותו לכאן. זה המבחן האמיתי" אמרתי לה. "נחשוב על זה" אמרה.

"מה עם בראד? עדיין ישן?" שאלה ואני החנקתי צחוק. "מה עשית?" ג'ייד שאלה מפחדת לשמוע. "בואי נגיד שהחזרתי לו על היום בבוקר" אמרתי. "מה עשית אמבר?" היא שאלה שוב. "לקחתי סיר וכף והתחלתי לתופף צמוד לאוזן שלו ולצרוח בוקר טוב" סיפרתי לה בקצרה. היא ניסתה שלא לצחוק אך לבסוף צחקה. "את רואה זה מצחיק.." אמרתי לה. "כן אבל מסכן הוא היה נורא עייף" אמרה ברחמים. "גם אני הייתי נורא עייפה" החזרתי.

"אני רעבה" אמרתי בקול. "מה באלך לאכול?" ג'ייד שאלה. "אוכל" עניתי כמובן מאליו. "זה רק אני או שנהיית נודניקית בזמן האחרון" אמרה. "נהייתי נודניקית בזמן האחרון" עניתי לה והיא גלגלה עיניים בתסכול. "נודלס הולך?" שאלה. "כן" עניתי והיא ניגשה למטבח והכינה לי אוכל.

"בואי האוכל מוכן" ג'ייד אמרה. מרגיש כאילו היא אמא שלי. "באהה" אמרתי קמה מהספה שהספקתי להתיישב עליה והולכת לכיוון שולחן האוכל. "וואו זה טעים כל כך" החמאתי לג'ייד. "מתי האימון הבא שלך?" שאלה בהתעניינות. "יש עוד כמה ימים" עניתי והמשכתי לזלול את הנודלס הטעים להפליא.

סיימתי לאכול ופניתי את הקערה לכיור. אני עייפה ועצלנית מידי בשביל לשטוף כלים. "תודה ג'ייד היה טעים" אמרתי ונכנסתי לחדרי. צלצול טלפון נשמע לפתע. מספר חסום. מוזר.

"הלו" אמרתי ספק שואלת ספק אומרת.

"באלך להיפגש?" הוא שאל. מה לענות? אני לא רוצה להיפגע. אני לא רוצה סתם לפתח כלפיו רגשות ובסוף לגלות שאני סתם ידידה שלו. למה הם חייבים להיות עם כל כך מתוסבך??

"בריאן אני לא יודעת עד כמה זה טוב לשנינו.. לא מתאים לי להיפגע עכשיו" סירבתי בנימוס.

"אני מבטיח לך זה לא יהיה אותו הדבר אני חייב להיפגש איתך.. אני באמת צריך אותך. ואני מרגיש שרק את יכולה לעזור לי. תני לי צ'אנס. בבקשה" התחננות נשמעה בקולו. אוח למה הוא עושה לי את זה. אם אני יסרב לו יהיה לי תחושת מצפון לכל החיים.

"איך אני יכולה להיות בטוחה שאתה לא תשחק בי?" שאלתי ברצינות. אני לא הולכת לשחק אותה יותר. אם יהיה לי משהו על הלב אני אגיד לו.

"פשוט תבטחי בי. תאמיני לי וכל שאר העבודה היא שלי.." אמר כמעט משכנע אותי לגמרי.

"בבקשה" התחנן.

GET OUT OF MY MIND Where stories live. Discover now