עוד פרקקק תמשיכו להצביע ככה הפרקים יעלו מהר יותר
~~~~
נכנסתי לדירה בסערת רגשות. "מה קרה?" בראד שאל במהירות. "הסיוטים שלי התגשמו" עניתי לו ונכנסתי אל החדר שלי טורקת את דלתי ומתחפרת בתוך מיטתי כשמעלי סמיכה שמכסה את כל כולי כולל הפנים. ופשוט בכיתי.
"למה את בוכה ככה?" בראד נכנס לחדרי כשכוס מים בידו והוא מושיט לי אותה. אני קמה למצב ישיבה ולוקחת מידו את כוס המים. "ת-תודה" אני אומרת לו מגמגמת מהבכי. "את מוכנה לספר לי מה לעזאזל קרה לך כשאת ככה בוכה?!" הוא שאל לחוץ. "הלכתי עם בריאן למסעדה. הוא אמר לי שהוא צריך אותי למשהו דחוף.." התחלתי לספר לבראד. "את יצאת עם השמוק הזה לדייט?!" הוא שאל כשהכעס התחיל להתפשט בחלל גופו. "זה לא היה דייט" חיקיתי את קולו של בריאן. "מה הוא עשה לך?" שאל. "הלכנו למסעדה והוא סיפר לי שיש מישהי שהוא בקטע שלה ואם יש לי טיפים לתת לו כדי שיצליח לו איתה.." המשכתי לספר וגל הדמעות התפרץ שוב. "ולמה זה מפריע לך?" הוא שאל מעצבן אותי. "כי אני פאקינג אוהבת אותו! למה אף אחד לא קולט את זה?! אני אוהבת אותו ואני אמרתי לו את זה וגם הוא אמר לי את זה.. וזה משגע אותי שהוא שכח כל כך מהר ממני" צעקתי עצבנית. "פאק" בראד קילל בעצבים. "אנחנו נגרום לך לשכוח" בראד אמר. "לא אפשרי" אמרתי. "אז אנחנו ננסה" התעקש. "מה שתרצה" עניתי בתסכול מניחה את כוס המים על השידה ליד המיטה שלי וחוזרת להתחפר במיטה.
----
עבר כבר חודש. האימונים שלי בסטודיו לריקוד הם הדבר היחיד שמחזיק אותי שפויה בכל מה שבריאן הספיק לעשות לי בחודש הזה. אינסוף תמונות שלו ושל החברה החדשה שלו. אני שונאת לראות את התמונות האלה. זה עושה לי רע. הוא לא הפסיק לשלוח לי הודעות של תודה שעזרתי לו. ובסוף הוא עוד העיז לשלוח לי תמונות שלהם שכמובן לא חשבתי פעמיים ומחקתי כל זכר שלהם מהטלפון שלי.
בכל מקום שאני נמצאת בו הם נמצאים. דביקים ומגעילים כאלה. כל נשיקה שלהם הלב שלי מתפורר לחלקים. אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו. אני לא מפסיקה לחשוב עליו. הלוואי והייתי יכולה לנשק את שפתיו הבשרניות שוב. רק עוד פעם אחת. אני מתגעגעת אליו. אבל עכשיו יש לו חברה.
הסטודיו באמת נותן לי את הסיבה להמשיך לנסות וליהנות מהחיים האלה. זה המקום היחיד שהם לא נמצאים בו. זה המקום שלי.
"אמבר" ג'ייד קראה לי לארוחת ערב. "באה" אמרתי ויצאתי מחדרי מתיישבת בשולחן האוכל. "האוכל טעים" החמאתי לג'ייד שקורעת את התחת בשבילי בזמן האחרון. "חשבתי על זה ואולי נצא כולנו למועדון מחר?" בראד פתאום הציע. אני וג'ייד גיחכנו. "מה? אנחנו צריכים להשתחרר. במיוחד את אמבר. יותר מידי מסתגרת ומתבודדת בחדר מזל שיש את הסטודיו הזה" בראד המשיך. "מה אכפת לך מה אני עושה? טוב לי" שקר גס אמבר. לא טוב לך. המצב הנפשי שלך הולך ומתדרדר יחד עם כל תמונה של בריאן וחברה שלו.
"ממתי אנחנו יוצאות למועדונים?" ג'ייד שאלה את בראד מנסה להכניס למוחו טיפה של היגיון. "אף פעם" הוא ענה. "רואה" הוכיחה לו את הנקודה. "אבל תמיד יש פעם ראשונה" הוא התעקש ולא וויתר. "תלכו אני לא הולכת" אמרתי. "חוץ מזה יש לי אימון מחר" באמת יש לי אימון מחר. בראד התנשף בתסכול. סורי בראד אבל אני ומועדונים לא חברים הכי טובים.
סיימתי לאכול ועזרתי לג'ייד לפנות את השולחן. כשסיימתי הלכתי לחדרי נשכבת במיטתי ונותנת לעצמי להירדם.
----
התעוררתי בבוקר פוקחת את עיני ומתחילה להתארגן לקראת האימון. אימון בבוקר זה כיף. כן, כן אמרתי את זה הרגע. אני אוהבת להגיע מוקדם להתחמם לפני שעושים את החימום ביחד עם כל הרקדנים.
סיימתי להתארגן ולשתות את הקפה שלי ויצאתי מהדירה. המעלית נפתחה ונכנסתי לתוכה מחכה שתגיע לקומה המתבקשת וכשזה קרה יצאתי ממנה והלכתי למכונית שלי פותחת אותה ומתחילה לנסוע אל הסטודיו.
כמו שחשבתי הגעתי מוקדם. ראיתי את זאק ורייצ'ל אמרתי להם שלום והתחלתי להתמתח. "טוב אנחנו נתחיל בשיעור" שמעתי את רייצ'ל קוראת הפנתי את מבטי אל הסטודיו והבנתי שכבר התחילו להגיע עוד רקדנים.
התחלנו לרקוד והמשכנו להרכיב את הריקודים {כיראוגרפיה בקיצור} כשנגמר האימון רייצ'ל וזאק סיכמו כרגיל במה עלינו להשתפר ומה עוד נשאר לנו ולבסוף כל אחד שוחרר להמשך יומו במקרה שלי זה התבטלות בבית ובעיקר התמרמרות.
לקחתי את התיק שלי ויצאתי מהסטודיו אחרי שנפרדתי מכולם והלכתי למכונית שלי נכנסת לתוכה ומתחילה לנסוע הביתה. כשהגעתי שחררתי את החגורה ויצאתי מהמכונית טורקת את הדלת. יצאתי מהמעלית נכנסת לדירה. הלכתי לחדרי מוציאה לי בגדים נוחים ובסוף נכנסתי להתקלח.
כשיצאתי מהמקלחת נכנסתי לחדרי מתלבשת בו ואחר כך מסיטה את הווילון לצד כך שיותר אור יוכל להיכנס. נקלעתי לבהייה בנוף שיכולתי לראות מהחלון. הכל כל כך חדש ונקי. הסתכלתי על החלון שמראה את הדירה של בריאן. וראיתי. ראיתי אותם מתנשקים. שוב פעם. תחושה רעה התחילה להתפשט בגופי. סוג של חולשה ומאס. לא עוד, נמאס לי כבר. אני לא רוצה לבכות עכשיו ולהמשיך להתמרמר. כמו שהוא שכח מאותו היום גם אני אשכח. אני לא אבזבז את החיים שלי על מישהו שלא מסתכל לכיווני. תכנית את אשמה בזה. אני הבאתי לו את הטיפים ועכשיו זה בא עלי בחזרה. כרגיל. עד שאני עוזרת אומץ ומביאה לצד השני סטירה. אני מסובבת את גבי ומקבלת דקירה.
הלכתי לסלון רואה את ג'ייד ובראד מדברים ביניהם. "בראד" קראתי לו. "מה?" הוא שאל. "אני רוצה ללכת למועדון" אמרתי.
~~~~
אמבר?? רוצה ללכת למועדון?! בריאן?! הוא באמת היה רציני לגבי הפגישה הדחופה שלהם?!
YOU ARE READING
GET OUT OF MY MIND
Romanceסיפור חדש שליי מקווה שתאהבו<3 מכיל: *תכנים מיניים* *שפה גסה* *הקריאה היא באחריותכם בלבד* *אין להעתיק!*
