GET OUT OF MY MIND

פרק 20-

קריאה מהנההההה!!

~~~~

"כל כך הרבה זמן לוקח ללוות בן אדם?" בראד שאל בעוקצנות כשנכנסתי הביתה. "מה יש לך אתה?" התעלמתי 'משאלתו' שואלת שאלה אחרת. הוא התקרב אלי עד שהיינו במרחק נשימה אחד מהשנייה. מה עובר עלייך בראד? "אני לא אוהב אותו" הוא אמר בחדות. "יופי שאתה לא אוהב אותו להזכירך אתה לא זה שתתחתן איתו ותביא איתו ילדים" אמרתי לו והוא הסתכל עלי מזועזע. "את רומזת משהו?" הוא שואל. "רומזת מה?" שאלתי גם לא מבינה. "רומזת שאתם עומדים להתחתן" הוא ספק שאל ספק אמר. "לפני כמה דקות הוא אמר לך שאנחנו רק ידידים" הזכרתי לו. הוא שתק ואני הסתכלתי עליו רואה שהוא מבין. כשווידאתי שהכל בסדר עם בראד המשכתי ללכת לעבר חדרי אך ידו תפסה בידי בחוזקה ומשכה אותי אליו. נרתעתי במהירות לא מבינה מה עובר עליו. "הוא לא טוב לך" בראד קבע ואני הנהנתי מחכה שישחרר אותי מהאחיזה שנהיית כואבת מרגע לרגע. הוא הסתכל אלי שוב וכשראה שהבנתי את דבריו שיחרר אותי. באתי להיכנס לחדרי ושוב שנייה לפני שסגרתי את הדלת הוא אמר "תתרחקי ממנו" מה יש לבן אדם הזה? בחיים לא ראיתי את בראד במצב הזה. למה כל כך אכפת לו מהבחורים שאני יוצאת איתם? אולי הוא מסומם? לא אין מצב בראד בחיים לא היה כזה.

החלפתי את הבגדים לפיג'מה. היום אני לא אתקלח אני עייפה מידי. הסרתי את האיפור מפני ועשיתי את כל שאר ארגוני הלילה שלי ולבסוף נכנסתי למיטתי. הושטתי את ידיי לכיוון מחשב הנייד שלי. זה מרגיש כאילו מלא זמן לא הייתי בו. התחלתי לדפדף בפייסבוק ולענות לבקשות החברות ששלחו לי. אחת מהן הייתה של ראיין אז אישרתי אותו. אחרי שסיימתי עם הבקשות עברתי לעמודים מסוימים שאהבתי לגלוש בהם. לפתע הודעה קפצה למחשב. זה היה ראיין.

'מה קורה?' הוא שאל מתחיל שיחת חולין. 'שורדים' אמרתי לא מפרטת יותר מידי. 'מה החיים שלך עד כדי כך קשים?' שאל שוב. 'נורא קשים' אמרתי כך שזה יראה כאילו זאת סתם הערה צינית. 'סתם שתדעי שיש לך מקום לידי.. במיטה' הוא כתב. זה נראה כאילו הוא מנסה לגרות אותי. אבל אני אמרתי לו שנתחיל הכל מהתחלה ולאט בלי למהר. 'אני לא חושבת שזה מתאים להתחלה החדשה והאיטית שלנו' שלחתי לו לאחר כמה שניות. 'בסדר מה שתגידי' הוא שלח. 'טוב נראה לי אני אפרוש לישון' כתבתי לו. 'את ושינה החברים הכי טובים' הוא אמר ואני שלחתי סמיילים צוחקים. 'אכן כן' כתבתי אחרי כמה שניות. 'טוב אני לא יפריע לשנת היופי שלך אז מחר בשמונה זוכרת?' הוא שלח מזכיר לי. 'זוכרת אל תדאג' שלחתי לו. 'מצוין לילה טוב נסיכה' הוא כתב יחד עם לב. 'לילה טוב' שלחתי.

סגרתי את מחשב מניחה אותו על השידה שליד המיטה. כיביתי את האור בחדר ושקעתי לתוך המיטה. אני לא יודעת מה איתכם אבל הדקות האלה לפני השינה אלה הדקות הכי טובות שאותן אני מנצלת למחשבות. אחת מהמחשבות הייתה 'איפה ג'ייד?' וכמובן שגם עניתי לעצמי. היא בטח ישנה או משהו.

אני באה לעצום את עיניי וליפול לשינה עמוקה אך רעש שבוקע מהסלון מפריע לי. גופי מתקשח במהירות מהלחץ. יש מצב שפורצים לנו לבית? אוח רק זה חסר לי עכשיו. במיוחד כשהגבר היחיד בבית הזה מתנהג כמו בן אדם מסומם.

אני מורידה את השמיכה מגופי חושפת את גופי לקור הקל שהתפשט בחדר. אני מדליקה את מנורת הלילה וניגשת למראה בחדרי. מה לכל מצב צריך להראות טוב לא? אני מסרקת את שיערי בזהירות ובשקט כדי ששום דבר לא יפריע. בקיצור נדרכת. בשנייה שבה אני לא מתעסקת בשום דבר אלא נקלעת לשקט. עוד צליל רועש נשמע. אוקיי אני מתחילה לפחד אבל איך אני אומרת אם היום אני צריכה למות אז זה מה שיהיה. לפני שאני פותחת את דלת חדרי אני לוקחת בקבוק מים רנדומאלי שהיה לי בחדר ונושמת עמוק.

אני פותחת את דלת חדרי בזהירות בכדי לא לעשות יותר מידי רעש ולמשוך תשומת לב. כשאני יוצאת מהחדר אני מתחילה ללכת בזהירות ומסתכלת כל שנייה לצדדים ולאחור בכל זאת פורץ הוא חכם לא? אבל גם אני חכמה ומתוחכמת ^_^. אני ממשיכה ללכת עד שאני מגיעה לנקודה שבה אין לי כבר איך להסתתר אני נמצאת מול דלת הדירה כשמולה נמצא השביל שמוביל לסלון. מה שאומר שאין קירות. רק אני, עצמי והפורץ כמובן. אני לוקחת נשימה עמוקה מחזקת את האחיזה שלי בבקבוק ובאה לקחת את הצעד הראשון אך רעש של פתיחת דלת מונע ממני לעשות זאת. מי נכנס לדירה בשעה כזאת? אוקיי זה פורץ אמבר. פחד מתחיל לתקוף אותי אך אני מחליטה להתעשת על עצמי. עכשיו זה לא הזמן להתנוון עכשיו זה הזמן לגדל ביצים. קדימה אמבר. הדלת נפתחת וגבר בעל שיער בלונדיני וגוף חסון נכנס. "וואט דה פאק" אני ממלמלת כך שרק אני יכולה לשמוע זאת. "וואט דה פאקינג פאק" אני ממלמלת בקול גבוה יותר כאשר אני רואה את ג'ייד מוצמדת אל שפתיו ושתיהם מתנשקים להנאתם. הפעם אני לא יודעת עם הוא שמע את זה או לא. אני מכווצת את פני מהגועל. הם אשכרה בולעים אחד את השני. אוקיי צריך לחזור לחדר ולתת להם ליהנות. אני מנסה להסתובב אך אני מבינה שאני נתקעת בגוף חסון. "אהה" אני צועקת במהירות ונופלת על הרצפה מהבהלה. אני מסתכלת על האדם וזה בראד. מה יש לבן אדם הזה ממני? אני מסיטה את מבטי מבראד ורואה את כל המבטים מופנים אלי. "שיט" אני ממלמלת כבר מורגלת לזה. אחרי כמה שניות שאני מבינה שאני עדיין על הרצפה אני קמה בזהירות. "היי" אני אומרת ומתקרבת לכיוון הבחור של ג'ייד. אני באה לקראתו כדי ללחוץ לו את היד וגם להחליק את הפדיחה שהלכה פה הרגע. הוא לוחץ את ידי ומסתכל עלי מוזר. דאממ איט עכשיו הוא חושב שאני משוגעת. טוב אף פעם לא הכחשתי את זה. "ביי" אני אומרת וממהרת לברוח מהזירה. אני חוזרת כמה צעדים אחורה נזכרת ששכחתי את הבקבוק שלי על הרצפה. שוב פעם כל המבטים עלי. אני לוקחת את הבקבוק מהרצפה ואומרת "טוב אתם יכולים להמשיך בשלכם" הם מהנהנים לעברי ואני רואה את פנייה של ג'ייד מאדימות מהמצב. מה אני יכולה להגיד כדי שיוכלו לעזוב אותי בשקט ולא לבהות בי כמו בהמות שמחפשות את הטרף שלהן? אני הולכת לכיוון חדרי ונועצת מבט חודרני לכיוון בראד אחר כך אני סוגרת את דלת חדרי וניגשת למיטה מתחפרת בתוכה ומתפללת שמחר אני לא יקום לפחות שאותו הבחור לא יהיה פה. אני מקווה שהוא אחד מהסטוצים שלה. כל כך מקווה.

~~~~