לא רוצה להציב לכן מטרות אני חיובית היום (המבין יבין)
~~~~
"שלום" אני אומרת כאשר אני נכנסת הביתה. "תגידי זאת הייתה המכונית של ראיין?" ג'ייד שואלת בחשד. "איזה ראיין הכלב הזה עזב אותי ולא חזר" אני אומרת ועצבים נשמעים בקולי. "אז מי החזיר אותך?" בראד שואל ודאגה נשמעת בקולו. "מישהו עזוב סיפור ארוך" אני אומרת בכוונה שיפסיקו להיות עלוקות ונכנסת לחדרי מורידה את בגדי ונכנסת להתקלח.
אני יוצאת מהמקלחת מלאת המחשבות על אותו הבחור הזה. הוא גם חתיך וגם סקסי בטירוף למה הוא עשה לי את זה? הוא אשכרה לקח ממני את הכסף ועוד בסוף ניסה לגעת בי אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. העיניים שלו גורמות לי לשכוח מהכל לרגע. הגוף הרחב והשרירי שלו שגורם לי לתחושת ביטחון כשאני נמצאת בסביבתו. הוא לפחות לא השאיר אותי לבד. אני חושבת לעצמי ולבסוף אני מתחפרת במיטתי.
"אמבר ריאן פה" ג'ייד אומרת לי בקריאה. "תגידו לו שילך לחפש את החברים של.." אני באה להגיד אך קוטעת את עצמי כאשר הוא מופיע לי בחדר. "צא לי מהחדר" אני אומרת חדורת מטרה. אך הוא נשאר עומד שם. "ע-כ-ש-י-ו" אני ממשיכה להגיד מדגישה כל אות ואות. "תחלמי" הוא פוצה את פיו לראשונה. "מקווה שלא עליך" אני עונה בהתחמקות אך הוא כבר כנראה רגיל ליציאות שלי אז הוא החליט לא להתייחס והתיישב לידי במיטה . "צא לי מהחדר" אמרתי בצעקה. "לא אנחנו צריכים לדבר" הוא אומר. "אתה מתכוון לכך שאתה צריך לדבר עם עצמך ולחשוב קצת איך מתנהג גבר" אני מטיפה לו בעצבים. "אני לא מספיק גבר?" הוא שואל. "אתה בכלל לא גבר" אני אומרת לו בלי לחשוב פעמיים. "אין בעיה" הוא אמר. "לא לא יש בעיה והיא תיפתר ברגע שתצא לי מהחדר" צעקתי הפעם עצבנית. "אבל איך חזרת?" הוא ממשיך לדבר איתי. "איכשהו" אני עונה לו. הוא מתקרב אלי עוד יותר מצמיד את גופו אל גופי. זה לא הולך לקרות עכשיו פשוט לא. הוא מנשק אותי לאט ובאיטיות אני מנסה להתנתק ממנו אך הוא לא מאפשר לי זאת ורק מחזק את האחיזה שלו בי יותר ויותר. "תעזוב אותי" אני ממלמלת לתוך הנשיקה. אך הוא לא מתייחס וממשיך לנשק אותי עד שאני נכנעת ומאפשרת לו להמשיך לנשק אותי ביותר נוחות. הוא מתנתק מהנשיקה שהפעם לשם שינוי לא מעיפה לי פרפרים בבטן. "עכשיו אתה יכול לצאת?" אני שואלת אותו. "לא" הוא עונה ואני מגלגלת עיניים. "מה הבעיה שלך?" אני שואלת אותו. "אני לא יוצא מפה עד שאת לא תסלחי לי על הטעות הטיפשית שקראה היום" הוא אומר ואני מהנהנת ומחליטה לנצל את יכולות המשחק שלי. כן למדתי שלוש שנים משחק מקווה שיצא מזה משהו טוב. "אני באמת סולחת לך" אני אומרת לו ומזייפת חיוך שרק חברים טובים יוכלו לזהות. הוא מסתכל עלי לא קונה את המשחק אך אני מחליטה ללכת רחוק יותר ולנשק אותו באיטיות. הוא מחייך חיוך שמסמן לי על כך שהדפקט קנה את המשחק שלי ואני מחייכת חיוך אמיתי על כך שזכיתי בקצת יכולות משחק. "לילה טוב" הוא אומר. אני לא עונה לו ומחכה שיצא מהחדר וכשזה סוף כל סוף קורה אני מסכימה לעצמי למלמל "לילה טוב".
אני מביטה בחלון בחדרי שמשקיף על הבניינים מול הדירה. נשמע מטריד אה. פתאום אני רואה את אותו הבחור שהחזיר אותי היום הביתה. הוא הוריד את החולצה אני חושבת כדיי להחליף לאחת אחרת. אך לבסוף אני מבינה שחשבתי לא נכון ואני רואה שמישהי מתקרבת אליו והם מתחילים להתנשק נשיקה סוערת. אני מרגישה שהבטן שלי מתהפכת ומתחילה לכאוב מעט. יכול להיות שאני מקנאה? אין סיכוי. אני ממשיכה להסתכל למרות שאני ממש מנסה להזיז את מבטי לכיוון אחר אך כנראה הלב שלי מתנגד למוח שלי. אני צופה בריכוז במה שקורה ביניהם וכשהם מגיעים לחלק של המיטה הלב שלי מחליט להסכים למוח שלי ולאפשר לי להעיף את מבטי לעבר קיר רנדומאלי בחדרי. אני בוהה בקיר כאילו תלויה עליו יצירת אומנות מעניינת ומתחילה להרגיש את הכאב שהרבה זמן לא יצא לי לחוש. יכול להיות שאני עוד פעם מתאהבת? אני רוצה להאמין שזה לא נכון. רק היום פגשתי אותו. איך אני יכולה להתחיל לפתח רגשות כל כך מהר? אני פשוט מוזרה אמרתי את זה כבר?
אני שוכבת במיטה ותחושות רעות עוברות בי. אני לא מוכנה לעבור את מה שעברתי עוד פעם. אני לא מסוגלת להתמודד יותר. זה כבר נהייה קשה מידי בשבילי.
אני עוצמת את עיניי ודמעות מתחילות לרדת במורד לחיי. מעצם העובדה שאני מתחילה להיכנס לדיכאון עוד פעם. אני צופה את זה. זה בדיוק מה שהרגשתי לפני כמה שנים. אולי זה לא היה רעיון טוב לצאת עם ראיין. אולי זאת הייתה טעות לרדוף אחרי הבחור הזה. החיים שלי הם טעות אחת גדולה ככה זה מרגיש לפחות. מה עשיתי לא בסדר? למה לחיים שלי כל כך קשה לראות אותי מאושרת?
YOU ARE READING
GET OUT OF MY MIND
Romanceסיפור חדש שליי מקווה שתאהבו<3 מכיל: *תכנים מיניים* *שפה גסה* *הקריאה היא באחריותכם בלבד* *אין להעתיק!*
