קריאה מהנה מיי לאבסס <3
~~~~
"רעבה?" הוא שאל אותי. "קצת" אמרתי, לפני שלוש שעות תקעתי המבורגר. "טוב" הוא אמר והמשיך בנסיעתו. הסתכלתי על החלון מנסה לשכוח ממה שהיה ולהתרכז במציאות. זה קצת קשה כל גבר שאני יוצאת איתו מזכיר לי את האהבה הראשונה.
"הגענו" הוא הודיע. יצאתי מהמכונית מחכה לו שיצא גם. כשהוא יצא הוא התחיל להוביל אותי למסעדה כפרית קטנה לא בומבסטית מידי. קלע בול לטעם שלי. התמקמנו כל אחד בכיסא וחיכינו. "שלום מה תרצו להזמין?" המלצרית שאלה כשהגיעה. "אני אשמח לפסטה" ראיין אמר. "גם אני" אמרתי. אני חושבת שהבנתם כבר שאני חולת פסטות בקטע אחר. "מה תרצו לשתות?" המשיכה לשאול אחרי שסיימה לכתוב את ההזמנות שלנו בפנקס. "אני מים" אמרתי וראיין הסתכל עלי מוזר. "אני אשמח לבירה" הוא אמר. כשהמלצרית הלכה ראיין התחיל לדבר. "מים? באמת?" הוא אמר. "כן" עניתי בשיא הרצינות. "טוב" הוא ענה והסתכל עלי מוזר אך אני לא התייחסתי. באנו ליהנות לא?
המלצרית הגיעה והגישה לנו את מה שהזמנו קודם. "בתיאבון" ראיין אמר. "בתיאבון גם לך" החזרתי. התחלתי לאכול מהפסטה שהייתה טעימה פלוס פלוס. "טעים לך?" הוא שאל אותי באמצע הביס ואני הנהנתי. "חסר אצלי מלח" הוא אמר ואני לא ידעתי מה להגיד אז שתקתי. "סליחה?" הוא שאל את המלצרית ממיקודם. "מה?" היא שאלה. "אני אשמח אם תוסיפו לי קצת מלח למנה" הוא אמר והיא הנהנה וניגשה לכיוון שולחננו לוקחת את קערת הפסטה. לא אמור להיות מן בקבוקון עם מלח בשולחן? מוזר. היא אחזה בקערה והעבירה אותה מעל ראשי ובשנייה אחת הרגשתי חום ודביקות בגופי. היא לא עשתה את זה עכשיו נכון? הסתכלתי על ראיין שהיה המום. "וואטדה.." הוא התחיל למלמל כדי שהמלצרית לא תשמע בשביל לכבד אותה אבל לי נשבר מכבוד לבנות פוסטמות אז פשוט הסתובבתי אליה והשלמתי אותו בצעקה. "פאק" צעקתי וראיין התפעל. "מה נראה לך שאת עושה?" אמרתי עצבנית. "זה היה בטעו..." היא אמרה אך קטעתי אותה. "טעות? זאת נראת לך טעות?" שאלתי שאלה רטורית ובשנייה אחת לקחתי את הפסטה שלי ושפכתי עליה את כל תכולת הקערה. "אופס.. זאת הייתה טעות" חיקיתי אותה ויצאתי מהמסעדה מלווה במבטים מכל הסועדים.
שמעתי צעדים אחרי אז פשוט מיהרתי את הליכתי לא מעוניינת לדבר עם אף אחד כרגע. "אמבר" הוא קרא. "אמבר מתה חמוד אני המלאך השומר שלה" אמרתי לא שמה לב לדברי מרוב העצבים. "חכי שנייה" הוא אמר ותפס בידי. הסתכלתי עליו במבט מיוסר מחכה שיגיד את מה שרצה. "מה זה היה שם?" הוא שאל אותי. "אתה שואל אותי? תשאל את הפסיכופטית שנמצאת שם" אמרתי לו. "ואת לא פסיכופטית בכלל" הוא מלמל בציניות. "אתה קורא לי פסיכופטית שאני יבין?" שאלתי אותו. אם עשן היה יכול לצאת מהאוזניים נשבעת שהיה ערפל בכל ניו יורק עכשיו. "לא" הוא אומר. "יפה שחזרת בך" אמרתי לו והוא חייך. מה מצחיק? התנתקתי מאחיזת ידו ממשיכה ללכת. "לאן את הולכת?" הוא שאל. "לחברים ההומלסים שלי" אמרתי. "תמסרי להם דרישת שלום" הוא אמר ואני התפלאתי שהוא לא הציע לי לחזור איתו. כיף לדעת שהוא באמת חושב שיש לי חברים כאלה. כי אין לי. אין לי חברים מלבד בראד וג'ייד. הם היחידים שהיה להם את האומץ הרב להתקרב אלי.
YOU ARE READING
GET OUT OF MY MIND
Romanceסיפור חדש שליי מקווה שתאהבו<3 מכיל: *תכנים מיניים* *שפה גסה* *הקריאה היא באחריותכם בלבד* *אין להעתיק!*
