GET OUT OF MY MIND

פרק 42-

לפני הפרק יש לי שתיי דברים חשובים! 

1. עוד הצבעה אחת בסיפור ערסים ואני מעלה פרק.ו2. תשלחו לי שאלות אם אתן רוצות שיעלה האפילוג
(*זה פרק אחד לפני אחרון*)
וזהו קריאה מהנה לכן!!

~~~~

אני וג'ייד בדרך למסיבה.. אני מרגישה יותר טוב מקודם אך עדיין המחשבה על בריאן עם מישהי אחרת לא עוזבת את מוחי. אני סומכת עליו. אך אני לא סומכת על הבנות שאיתו.

"הגענו!" ג'ייד קראה באנרגטיות. גלגלתי את עיניי ויצאתי מהרכב. נעלנו את הרכב והלכנו בעקבות הרעש. נכנסו למקום. שנים שלא הייתי במסיבה מהסוג הזה.

"את באה לרקוד?" ג'ייד שאלה אותי אחרי שלקחה כמה שוטים. אני הנהגת של היום כפי שהבנתם.. "כן" צעקתי כדי שתוכל לשמוע. הלכנו לרחבה מתחילות לרקוד יחד עם קהל הנשים. נשים. משהו פה נורא מוזר.. איך יש פה רק נשים? עזבי אמבר זה לא עניינך פשוט תרקדי. אחרי שעה וחצי שאני וג'ייד רוקדות ללא הפסקה המוסיקה נחלשת, כולן מפסיקות לרקוד ואישה עם רמקול בידה נעמדת במרכז המקום.

"שלום לכולם!!!" היא צועקת מחרישה את אוזניי. לאן לעזאזל ג'ייד הביאה אותי? "תודה שהגעתן מבטיחה לכן שזאת תהיה מסיבת הרווקות הכי כיפית שאי פעם תהיו בה" המשיכה לומר. מסיבת מה? למה אני נמצאת במסיבת רווקות של מישהי שאין לי מושג מי היא?!

"ג'ייד לאן הבאת אותי?!" שאלתי אותה כועסת. "מסיבה לא אמרו שזאת מסיבת רווקות" אמרה. "לי ולך יש בני זוג בבית את מודעת לזה נכון?" שאלתי. היא הנהנה ולא היה לי כבר מה להגיד. "ועכשיו הגענו לחלק המהנה ביותר.." האישה אמרה אך נקטעה עלי ידי דפיקות בדלת. "תפתחו לנו זאת משטרה" קולות נשמעו מבעד לדלת. "ג'ייד בואי נתחפף מפה לפני שאני כורתת לך את הראש!" אמרתי בכעס. הדלת נפתחה וחמישה גברים חסונים בלבוש של משטרה נכנסו בשורה. אני חושבת שאני מבינה לאן זה הולך.. זה פאקינג חשפנים!!! מה לעזאזל?! "ג'ייד אני נשבעת לך שאת תתחרטי על היום שנולדת אם לא נעוף מכאן עכשיו" אמרתי לה אך היא לא התייחסה אלי. הסתכלתי על כל אחד מהחשפנים. אחד מהם היה לי מוכר. זה היה.. "בריאן?!" צעקתי אך מוסיקה רועשת התחילה להתנגן והיחידה שעוד איכשהו שמעה אותי הייתה ג'ייד. "תוציאי אותו מהראש שלך כבר.." אמרה. "זה בריאן חתיכת סתומה!!! זה פאקינג בריאן. אני לא יכולה לראות את זה.." אמרתי לה כשדמעות התחילו לבצבץ בעיניי. אני לא רוצה לראות את זה.

בריאן הושיב את אחת מהנשים על כיסא ואוי ואבוי אני לא יכולה יותר. הבנה הכתה את ג'ייד והיא לקחה את ידיה וכיסתה איתן את עיניי. "אנחנו הולכות מכאן עכשיו!" היא אמרה. היא אחזה בידי ומשכה אותי החוצה. "איפה המכונית???" שאלה. אחרי כמה חיפושים מצאנו אותה. הדמעות לא מפסיקות לזרום. כואב לי. "את לא נוהגת" אמרתי לג'ייד. "את גם לא יכולה לנהוג. אני לא בטוחה שאת רואה משהו מבין כל הדמעות ולעזאזל תפסיקי לבכות" היא אמרה בלחץ. אחרי כמה וויכוחים אני נכנסתי למושב הנהג והתחלתי בנסיעה. כל הדרך תמונות רצו לי בראש וגרמו לדמעותיי להתחזק. "די לבכות" ג'ייד התחננה. "אני רוצה גלידה" אמרתי. עצרתי בתחנת דלק. "אני אלך להביא.." ג'ייד התנדבה. "מה שעושה לך טוב" מלמלתי בחוסר חשק. היא יצאה וכאשר חזרה הגיעה עם קופסא ענקית של גלידה. "לא דופקות חשבון לאף אחד" ג'ייד אמרה גורמת לי לצחוק קצת. "מישהי פה צוחקת??" ניסתה להתגרות בי. התגעגעתי אל שתינו. הרבה זמן לא היינו ככה.