GET OUT OF MY MIND

פרק 27-

ווהווווו איך שאני גאה בכןןן!!!!! הצלחתן להגיע ל10 אין מאושרת ממניי אוהבת אתכןן מלאא <3

*10 דירוגים ואני ממשיכה*

~~~~

הערב הגיע וישבנו אני, ג'ייד ובראד על הספה צופים באחד מהסרטים שהחליטו להקרין. החלטתי שהספיק לי לראות את הסרט כי הוא היה די משעמם אז פשוט קמתי במטרה ללכת לכיוון החדר שלי. "לאן את הולכת?" ג'ייד שאלה ובראד הפנה את מבטו אלי. "לחדר שלי" אמרתי כמובן מאליו והלכתי. נכנסתי לחדר שלי מתיישבת על מיטתי ומניחה את המחשב עלי ירחיי. נכנסתי לאימייל לבדוק אם הבוחנים כבר הספיקו לשלוח לי את הסדר של הימים והשעות. והם כבר שלחו. הסתכלתי והאימון הראשון הוא בעוד יומיים. יש לי משהו בעוד יומיים? לא חושבת. סגרתי את המחשב מפהקת כשהיד מסתירה את פי. אני נורא עייפה בזמן האחרון מעניין למה..

צלצול נשמע מהטלפון שלי. השעה כבר מאוחרת בערך 2 בלילה והראש שלי מפוצץ מרוב מחשבות דבר שמקשה עלי להירדם. מי מתקשר אלי עכשיו? לקחתי את הטלפון שלי מסתכלת על צג המסך. 'בריאן' היה כתוב. עניתי, לא חושבת פעמיים. "היי" פתחתי את השיחה מחכה בציפייה לשמוע את קולו. "בריאן" קול של אישה גונחת נשמע מהצד השני של הקו. פניי הוחמצו מרוב גועל. המשכתי להאזין לשיחה בתקווה שזה היה סתם אך מסתבר שטעיתי כי ואז קולו נשמע. "מה" הוא אמר נשמע מתנשף. "יותר מהר" הכלבה אמרה ותזוזות של מיטה נשמעו. ניתקתי את השיחה כשהבנתי שבקצב הזה זה רק יחמיר. הרגשתי את הדמעות מתחננות לפרוץ החוצה. למה אני בוכה בכלל? למה אני לא מפסיקה לחשוב עליו? לעזאזל עם הדבר הזה שנקרא אהבה.

עברו כבר כמה דקות שהרגישו לי כמו נצח. השיחה חזרה על עצמה בראשי גורמת לקצב הדמעות שלי להתחזק יותר ויותר. יבבות התחילו להיפלט מפי לא יכולתי להשתלט עליהם. התחננתי לעצמי שג'ייד ובראד לא ישמעו אותי. אין לי כוח לשיחות שלהם. גופי התחיל לרעוד מעט והרגשה של חולשה התחילה להשתלט על גופי. ניסיתי לעצום עיניים ולעצור את הבכי אך הניסיון לא צלח בכלל. יש מצב שאני אוהבת אותו? אחרי מה שהוא עשה עכשיו? אני מקווה כל כך שלא אבל הוא לא יוצא לי מהראש. השיחה חוזרת על עצמה שוב בראשי ושוב פעם הדמעות מתחילות לזלוג. עיניי מתחילות לשרוף ואני מרגישה שאני חייבת לקנח את האף. אני מחפשת בחדרי את גליל הנייר טואלט שתמיד נמצא על אחד מהשולחנות אך לא מוצאת אותו. דווקא עכשיו שאני חייבת אותו הוא לא פה? אין סיכוי שאני יוצאת החוצה ונותנת לבראד ולג'ייד לראות אותי במצב המשפיל הזה. אחרי כמה דקות שבהן אני חושבת לעצמי מה לעשות והדמעות מתחדשות מחדש ואני מחליטה שפאק דה וורלד ((fuck the world אני בוכה עכשיו ולמי שיש בעיה שיתמודד.

אני יוצאת מחדרי בכוונה ללכת לכיוון שירותים ולקחת לעצמי גליל של נייר טואלט שאותו אני מן הסתם יגמור תוך כמה דקות. הדמעות לא מפסיקות לזלוג מפני. מה עובר עלי לעזאזל? למה אני מרגישה פגועה שהוא נמצא עם מישהי אחרת והיא לא אני? הגעתי לשירותים כאשר ג'ייד אחרי לא מבינה למה אני בוכה. "הכל בסדר??" היא שואלת לחוצה ודואגת למצבי. אני מסתובבת אליה נותנת לה להבחין בפני ביותר בירור. "אני נראת לך כמו אחת שהכל בסדר אצלה?" אני שואלת את ג'ייד. "לא" היא עונה. "נכון מאוד" אני אומרת ומפנה אליה שוב את גבי לוקחת את גליל הנייר טואלט מאחת השקיות שהיה בתוכה.

"רוצה לדבר?" היא שואלת. "לא כרגע" אני עונה בדרך לחדרי. "מה עובר עלייך בבקשה שתפי אותי" היא מתחננת. "ג'ייד בבקשה תניחי לי אני אספר לך מחר רק לא עכשיו" אני אומרת לה ונכנסת לחדרי. אני באמת לא יודעת מה עובר עלי. אני נשכבת במיטתי מאפשרת לדמעות להמשיך לזלוג בקצב מהיר יותר. אף פעם לא נתקלתי במצב של בכי מהסוג הזה. אפילו לא ביום שגיליתי שהחבר הראשון שלי שכל כך אהבתי בגד בי. פאקינג בגד בי! אני חייבת לספר לג'ייד על המצב. אני לא יודעת מה קרה לי ברגע הזה, אני לא יודעת מה אני מרגישה אל בריאן ואני חייבת שהיא תכוון אותי ותסביר לי את המצב לפני שאני אטבע בבור עמוק ויחזור לדיכאון שנקלעתי אליו לפני כמה שנים.

קינחתי את אפי מנסה לעשות זאת בשקט למען האנשים שהצליחו להירדם. זה שאני נדפקתי לא אומר שאני צריכה לדפוק אחרים.

אני מרגישה שעיניי מתחילות להיעצם ומודה לה' שזה סוף כל סוף קורה. אני עייפה ותשושה חסרת כוחות לא יודעת איך אני אצליח לתפקד מחר. ואם בכלל יש לי כוח להכל.

~~~~

"בוקר טוב" ג'ייד מעירה אותי. "בבקשה תגידי לי שלא עשית את זה" אני אומרת בעייפות. "סורי אבל עשיתי את זה" היא אומרת בקלילות. "לאא" אני זועקת בקול המוזר של בוקר. "יש לך הרבה מה לספר לי" היא אומרת מתעלמת מתגובתי למעשיה. "אבל לא אמרתי שזה יהיה בבוקר" אמרתי מתחילה להתעצבן. "אני אמרתי וזה מספיק" ג'ייד אמרה. "אבל ג'ייד אני בקושי ישנתי בלילה ומחר יש לי אימון ואין לי כמעט שעות שינה" אמרתי לה מעוצבנת. "משגע" היא ענתה. "למה את כזאתי אדישה יואוו" אמרתי קמה מהמיטה לכיוון האמבטיה.

הסתכלתי על עצמי במראה ודאמ איט אני דומה לחרא. הצלחתי להרגיש את הדמעות שהספיקו להתייבש בלילה ואת האף שהתחיל לשרוף מרוב כל הפעמים שקינחתי אותו. אלו הם הרגעים שאני חושבת לעצמי בשביל מה אני צריכה את החיים האלה? זה לא שאני מחייכת בהם או משהו..

יצאתי מהאמבטיה אחרי שסיימתי לצחצח שיניים ולשטוף את פניי והלכתי לכיוון המטבח להכין לעצמי את הקפה שלי. מקווה שזה יעורר אותי קצת. אני מרגישה חלשה ומצוברחת מידי. והשיחה מאתמול לא מפסיקה לחזור על עצמה בראשי. אני חושבת שהדמעות כבר נגמרו מרוב שבכיתי כל כך הרבה. אני מרגישה גועל שבכלל נישקתי בן אדם כמו בריאן. מה חשבתי לעצמי שהתמסרתי אליו בכזאת קלות?

התיישבתי בשולחן האוכל כשהקפה בידי והתחלתי ללגום ממנו נזהרת מהחום. אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה דברים לחשוב עליהם אבל גם שום דבר לא עולה בראשי. אני מרגישה ריקה וזולה כל כך. אני נגעלת מעצמי ומהמחשבה שהתנהגתי כמו זונה. נתתי את עצמי במהירות. אף פעם לא הייתי אחת כזאת, תמיד הייתי קשה להשגה, מודעת לעצמי ולרצונות שלי וכמובן שיודעת להשתלט עליהם במהירות. הבושה פשוט אוכלת אותי. ובאמצע כל המחשבות האלה ג'ייד מתיישבת מולי בשולחן ופותחת את השיחה שציפתה לה כל כך הרבה שעות. "תתחילי לדבר".

~~~~

ג'ייד חברה אמיתית אה? 

אם אתן קוראות את זה תכתבו אקונה מטאטא