GET OUT OF MY MIND

פרק 13-

לאן ההצבעות בפרק הקודם נעלמו?? לכו לקרוא ולהצביעעע ועכשיו לפרק... קריאה מהנה<3

~~~~

"בוקר טוב" קולו של ראיין מעיר אותי. "בוקר" אני ממלמלת מתוך שינה. "איך את מרגישה?" הוא שואל. "יותר טוב" אני אומרת בכדי לא להדאיג אותו לשווא. הוא מחבק אותי חזק ואומר "עכשיו אני רגוע" ואני מחייכת כהרגלי מאז שפגשתי אותו או יותר נכון את בריאן. את לא חושבת עליו פשוט לא חושבת עליו.

"טוב אני חושבת שאני אלך.."התחלתי להגיד אך ראיין קטע אותי. "את ממש לא הולכת" הוא אמר. "אם לא היית קוטע אותי היית מבין שבכלל רציתי ללכת לצחצח שיניים" אמרתי והוא הסתכל עלי בהבנה. הוא שיחרר אותי מחיבוקו ואני הלכתי לאמבטיה שלו מצחצחת שיניים.

"רוצה לשתות משהו?" ראיין שאל אותי כאשר היה במטבח. "אני אשמח לנס" אמרתי לו והוא הסתובב עם הגב אלי והכין לי ולו שתייה. "בואי שבי" הוא הזמין אותי לשבת בשולחן האוכל הקטן. התיישבתי כאשר אני מולו. "אתמול לא הלך כל כך כמו שתכננתי" הוא אמר ואני השפלתי את מבטי ממבוכה. "תרימי את הראש שלך" הוא ביקש בעדינות ממני. הרמתי את ראשי כשלחיי האדומות נחשפות מולו והוא צוחק. "את חמודה" הוא אמר. "תודה" מלמלתי מה עושים במצב כזה? "אם את לא רוצה שנדבר על זה אז אפשר לדבר על עוד הרבה דברים" הוא אמר. "אז בוא נדבר על עוד הרבה דברים" אמרתי כשהרגשתי שאני מתחילה לחזור לעצמי. "אז בואי ננסה להכיר אחד את השנייה יותר טוב" הוא אמר ואני הנהנתי מחכה שיתחיל לשאול. "מה את עושה בחיי היומיום?" הוא התחיל לשאול את מה שכולם שואלים. "רוקדת" עניתי והוא גיחך. "זאת העבודה שלך?" הוא שאל. "לא" עניתי, עדיין לא הגעתי למצב שאני יכולה להרוויח מהריקוד שלי כסף. הוא שילב את ידיו והסתכל עלי במבט מוזר. "אז במה את עובדת?" המשיך עם החקירה שלא הלכה בכיף כמו שחשבתי. "אני לא עובדת, אני אוהבת לרקוד ומקווה להפוך את זה למשהו מעבר לתחביב ואני בתהליכים של זה אז אם זה כל כך מצחיק אותך אני פשוט אלך" אמרתי עצבנית. אני שונאת שצוחקים עלי על זה שאני רוצה להיות רקדנית. מה הבעיה שלכם? כמו שיש שחקנים בעולם אז יש גם רקדנים. יש רק סוג אחד של רקדנים שאני ממש אבל ממש שונאת וזה אלה שרוקדים לי על העצבים. לצערי הרב לא חסר כאלה.

"הכל בסדר? סך הכל שאלתי" הוא אמר. "ככה לא שואלים ראיין" אמרתי לו מנסה להשתלט על העצבים שלי. "בסדר עכשיו תורך לשאול" הוא אמר ואני התחלתי. "מה אתה עושה בחיי היומיום?" שאלתי. "אני ברמן" הוא אמר. איך הוא מעז לצחוק עלי? "יפה" עניתי והוא חייך גאה בעצמו. "אין לך מה לחייך זה לא שאתה עורך דין או משהו" אמרתי לו וחיוכו ירד מהפרצוף. "את מוכנה להסביר לי מה עובר עלייך? סך הכל צחקתי מה הבעיה? לא צחקתי עלייך ובטח שלא על מה שאת אוהבת אז תנשמי עמוק ותחזרי לעצמך" הוא אמר לי ואני השפלתי את ראשי. באמת מה עובר עלי?

"אני חושבת שאני יחזור הביתה" אמרתי וקמתי מהכיסא מפנה את כוסי לכיור ואחר כך לוקחת את כל הדברים שלי ופוסעת לעבר הדלת. "למה את הולכת?" הוא שאל. "אני צריכה להירגע קצת ולחזור לעצמי" עניתי לו והוא הנהן. פתחתי את דלת בייתו והוא קרא לי. "אמבר אולי תביא לי נשיקה שאני לא ירגיש רע עם עצמי" הוא ספק שאל ספק אמר. התקרבתי אליו מנשקת אותו ומתנתקת. "אני אוהב אותך" הוא אמר לי ואני יצאתי מבייתו עם חיוך על הפרצוף. רואה בריאן אתה לא גרמת לי לחייך ככה. שיט, פאקינג שיט.

"שלום" אמרתי נכנסת הביתה. "אוי אמבר הגעת בזמן" ג'ייד אמרה לי. "מה יש?" שאלתי. "מישהו חיפש אותך ועכשיו הוא מחכה לך בחדר" היא אמרה. "ממתי את מכניסה אנשים לחדר שלי?" שאלתי שוב מתעצבנת. היום זה יום שכולו בעצבים. "הוא היה חתיך" היא אמרה והתחלתי לצחוק. "את פשוט דפוקה" אמרתי לה ונכנסתי לחדרי. "מה אתה עושה פה?" שאלתי את בריאן. "התגעגעתי" הוא אמר ופרפרים התעופפו לי בבטן. אתה יודע שאתמול בלילה חשבתי עליך? רציתי לשאול אותו אבל אין סיכוי שזה יקרה. "ולא באת לקפה" הוא המשיך לדבר כאשר הבין שאני לא הולכת להגיב. "למה שאני יבוא לקפה?" שאלתי אותו כמובן מאליו. "לא יודע חשבתי שאולי את גם מרגישה כמוני" הוא אמר מתקרב אלי. "מה אתה מרגיש?" שאלתי מבולבלת. הוא לקח את ידיי והניח אותה על ליבו. "את מרגישה?" הוא שאל. "אני לא מבינה אותך" אמרתי כבר עייפה. בוקר ואני עייפה פשוט משגע. "הלב שלי דופק" הוא אומר ואני מגלגלת את עייני. "אם הוא לא ידפוק אתה תמות" אמרתי בגיחוך. "הוא דופק ממש מהר" המשיך לנסות להסביר לי את כוונתו. "בסדר אתה יודע זה קורה לפעמים, בטח רצת לפה" אמרתי. "אני לא רצתי הוא דופק בגלל שאני נמצא בקרבתך" הוא אמר ורק אז נפל לי האסימון. "אתה יודע שיש לי חבר?" שאלתי אותו. "כן ואני יודע שאת גם לא אוהבת בגידות ותאמיני לי שגם אני לא" הוא אמר. "אז מה אתה רוצה ממני?" שאלתי. "את צריכה לנסח את זה אחרת, זה לא מה אני רוצה ממך. זה אני רוצה אותך" הוא אמר ואני פקחתי את עיניי מופתעת. "זה קצת בעייתי עכשיו אתה יודע.." אמרתי לו. "אני יודע אבל הייתי חייב להגיע לפה, הייתי חייב לראות אותך" הוא אמר וצמרמורת עברה בגופי ממילותיו. "אתה חמוד והכל אבל בבקשה תעזוב אותי ותן לי לחיות את חיי בלי בעיות" אמרתי לו והוא השפיל את מבטו. "אני לא אחד שמוותר בכל כך קלות" הוא אמר. "יופי אז אל תוותר בדרך הביתה" אמרתי דוחפת אותו אל מחוץ לחדרי. פתאום הוא נעצר ואני לא הצלחתי לדחוף אותו יותר. הסתכלתי עליו מסמנת לו שיצא לי כבר מהחדר אך הוא לא זז. המשכתי להסתכל על פניו העדינות שלא חסרה בהן טיפה אחת של גבריות. ואז הגעתי לשפתיו. העברתי את אצבעותיי בשפתיו לא מצליחה להשתלט על עצמי. למה הוא כל כך יפה? אך בשנייה שהבנתי שאני מתחילה להתקרב אליו יותר מהמותר ניערתי את ראשי והתעשתי על עצמי במהירות. יש לי חבר ואני לא הולכת לבגוד בו.

"בבקשה תלך" אמרתי לו והוא הביט בי מאוכזב ויצא מחדרי ואחר כך גם מהדירה. כולם מאוכזבים ממני מה עשיתי רע?

~~~~