GET OUT OF MY MIND

פרק 29-

קריאה מהנההה!!!

*מטרה 11 מאמינה בכן*

~~~~

"בוקר טוב" ראיין אמר כשהבחין שעיניי נפקחו. "בוקר אור" עניתי מחויכת. התמתחתי במיטה מעלה בראשי את כל סדר היום. "שיט" אמרתי וגופי התקשח. "מה קרה?" ראיין שאל. "מה השעה??" שאלתי מודאגת. "שתיים עשרה בצהריים" הוא אמר ונשמתי בהקלה. "מה קרה?" המשיך לשאול. "חשבתי שאני עומדת לאחר לאימון" אמרתי הוא לא ענה. "אבל יש לי עוד כמה שעות" אמרתי חוזרת לשכב במיטה. פתחתי את הטלפון שלי רואה אינספור שיחות והודעות מבריאן. 'בבקשה תעני לי', 'מה קרה', 'לא חשבתי שתיקחי את זה כל כך קשה', 'דאממ איט למה את לא עונה?!' ועוד שלל הודעות מהסוג הזה נשלחו אלי והזכירו לי את מה שעשה. שאני לא אקח את זה כזה קשה? אני רוצה לדעת איך הוא היה מגיב אם הייתי מתקשרת אליו ונותנת לו לשמוע את הסקס שלי ושל ראיין. הוא היה רוצח אותו באותה השנייה. רק מלדמיין את זה פניי מתכווצות.

אני מכבה את הטלפון וקמה מהמיטה לכיוון האמבטיה של ראיין לצחצח שיניים ולשטוף פנים. יצאתי מהאמבטיה הולכת לכיוון המטבח צופה בראיין שמכין לי ולו קפה. איזה חמוד. אני עדיין לא יודעת מה אני מרגישה אליו. אתמול הוא התוודה ואמר שהוא אוהב אותי ואני לא החזרתי לו שום תשובה. אני מניחה שאני מרגישה אליו משהו אך אוהבת אותו עדיין לא. התיישבתי בשולחן הקטן מחכה שראיין יסיים להכין את הקפה. "תודה" הודתי לו כשהניח את הספל על השולחן. התענגתי על כל לגימה כמו שאני תמיד עושה.

"טוב ראיין אני חושבת שאני אלך" אמרתי לאחר שעה וחצי שהתמזמזנו ללא הפסקה. אני מפחדת שאני יפגע בו. אבל מצד שני אני לא יודעת מה אני מרגישה אליו אז אולי לא צריך לוותר עליו כל כך מהר? "אוף" הוא אמר ואני הנחתי לו נשיקה על השפתיים צועדת לכיוון דלת היציאה של הדירה. "ביי" אמרתי. "ביי" הוא החזיר ויצאתי מהדירה שלו לכיוון הדירה שלי.

"שלום" אמרתי נכנסת לדירה ורצה מהר לכיוון חדרי. התלבשתי והתארגנתי לקראת האימון הראשון. אני כל כך מתרגשת ולחוצה. בזמן שהתארגנתי בריאן לא הפסיק להתקשר ולשלוח הודעות אז פשוט חסמתי אותו בוואטסאפ יש לי אימון ואני ממש לא רוצה שהטלפון לא יפסיק לצלצל. יצאתי מחדרי מוכנה לצאת. "לאן את הולכת?" בראד שאל. "יש לי אימון" עניתי. בראד הנהן ויצאתי מהבית.

נכנסתי לחנייה לוקחת את המכונית שלי. כן יש לי מכונית והיא לא הייתה שימושית עד היום. מהיום אני אשתמש בה יותר.. נכנסתי למכונית מתניעה אותה ונוסעת אל הכתובת אליה כיוונו אותי.

אחרי עשרים דקות נסיעה הגעתי. נכנסתי למקום שהתברר כסטודיו. מסתבר שבו אני הולכת להיות רוב הזמן. "שלום" הבוחנת מאותו היום התקדמה אלי ואמרה. "שלום" החזרתי. "את אמבר נכון?" היא שאלה ואני הנהנתי. "אני רייצ'ל" הציגה את עצמה. אחרי כמה שניות הבוחן מאותו היום ניגש אלי."היי אני זאק את עוד תספיקי להכיר אותנו בהמשך בינתיים תתיישבי לך על הרצפה" הוא אמר ואני הפנתי את מבטי אל כל הסטודיו. היו שם עוד ארבעים איש בערך. בנים ובנות בטווח הגילאים שלי. נכנסתי ורובם הפנו את מבטם אלי איחרתי? אופס. התיישבתי במהירות על הרצפה איפה שהיה מקום חוסכת עוד פדיחות ומשיכת זמן. באתי לרקוד לא לשבת רגל על רגל.

היה שקט וכולם חיכו שרייצ'ל וזאק יתחילו לדבר. "שלום לכולם אני זאק והבחורה שלידי זאת רייצ'ל" זאק אמר ורייצ'ל נופפה את ידה. "היום אנחנו נתחיל בסדרת האימונים שתימשך שנה וחצי. הולך להיות קשה. הרבה פעמים אתם תמצאו את עצמכם בוכים, מתוסכלים, עייפים, מזיעים ועצבניים אבל בסופו של דבר הכל ישתלם" הוא אמר ושתיקה שררה בסטודיו. במה זה ישתלם? אני הייתי בטוחה שנטו רוקדים כאן. "הרקדן או הרקדנית שנראה שמביאים מעצמם הכי הרבה ולא מוותרים ברגעים קשים יזכו בסוכן שיוכל לייצג אותם ולעזור להם להצליח בתחום ולפתח קריירה של רקדן מפורסם או בלשון יומיומית סלב" רייצ'ל המשיכה את דבריו של זאק.

הלם היה בסטודיו אז מסתבר שזאת לא רק אני שלא ידעה. היו לחשושים ואחרי כמה דקות היינו צריכים להתחיל לרקוד. "קומו על הרגלים נתחיל בחימום" זאק אמר וכל הסטודיו היה על הרגליים. המבטים של כולם היו נורא מפוקסים. יש לנו מטרה והיא להצליח.

----

"אתם משוחררים" רייצ'ל אמרה וכולם הלכו לתיק שהביאו לוקחים אותו ויוצאים. אני כולי מזיעה ומסריחה הדבר היחיד שאני יכולה לדמיין כרגע זה את המקלחת שלי.

יצאתי מהסטודיו לכיוון המכונית שלי נכנסת לתוכה חוגרת את עצמי ומניחה את התיק של האימונים שלי בכיסא שלצידי ומתחילה לנסוע.

"בית" זעקתי בקולניות כאשר נכנסתי הביתה. בראד וג'ייד התקרבו אלי רוצים לשאול שאלות. "שאלות אחר כך אני הולכת להתקלח תודה וביי" אמרתי והלכתי לכיוון המקלחת.

אחרי שסיימתי להתקלח ולהתארגן לערב סיפרתי לבראד ולג'ייד את כל מה שהיה בסטודיו. הם הקשיבו והמשכנו לדבר עד שדפיקה בדלת נשמעה. "אין לי כוח ללכת" אמרתי ובראד הנהן הולך לדלת.

"לא היא לא יכולה לבוא" שמעתי את בראד צועק על מי שהיה בכניסה לדלת. "מה זה עם מי הוא מדבר?" שאלתי את ג'ייד. "אין לי מושג" היא אמרה. שנינו עצלניות אז אף אחת לא קמה לבדוק. "אל תתקרב אליה" בראד המשיך. "לא להתקרב אל מי ולמה??. טוב הסקרנות ניצחה הפעם. קמתי מהספה והלכתי לכיוון הדלת לראות מי גורם לבראד להתעצבן. "פאקינג שיט" מלמלתי לעצמי. "בריאן??" שאלתי המומה. בראד הסתובב להסתכל עלי. "בראד תשאיר אותנו לבד" אמרתי לו והוא בא ללכת. "אם קורה משהו תצרחי" הוא אמר ואני גיחכתי. בריאן אומנם כלב אך אנס? עדיין לא.

"מה אתה רוצה?" שאלתי אותו. משום מה התרגשתי נורא לראות אותו ולדעת שהוא עד כדי כך חשב עלי ומי יודע אולי גם דאג לי. "אפשר להיכנס בלי הצגות?" הוא שאל. הנהנתי מכניסה אותו. "אנחנו בחדר לא להיכנס ולהפריע" אמרתי ואני ובריאן נכנסנו לחדרי מתיישבים על המיטה.

~~~~

בריאן ואמבר באותו חדר, לבד??? אוי ואבוי

מה יקרה שם?

יום טובב!