GET OUT OF MY MIND

פרק 7-

יאללה עוד פרק.. ראיתי שההצבעות עלו מהר ועשיתן לי חשק לפנק אתכן גם היום ואני מצטערת בפני מי ששומרת שבת אבל מקווה שתיהנו <3

~~~~

"בוקר טוב" ג'ייד נכנסת לחדרי ומעירה אותי. "בכית?" היא שואלת. "לא, למה?" אני מכחישה. "לכי לצחצח שיניים ואחרי זה נדבר ואולי אני ינסה לשפר את טכניקות המשחק שלך. או שפשוט רק עלי הן לא עובדות" היא אומרת גורמת לי לגלגל עיניים. "מה רע בטכניקות המשחק שלי? אתמול הן עבדו מצוין על ראיין" אני אומרת לג'ייד. "תסלחי לי כן? אבל כנראה שהוא ממש טיפש" היא אומרת ואני מגחכת. "מה שנכון נכון" אני אומרת והיא מופתעת ממילותיי. "מה הוא כבר הספיק לעשות?" היא שואלת מבינה שעשה משהו שלא היה צריך לעשות. "בואי רק נגיד שאתמול המלצרית שפכה עלי פסטה ואני החזרתי לה ובסוף יצאתי מהמסעדה והוא לא רדף אחרי והשאיר אותי לחזור הביתה לבד" קיצרתי לה את אירועי אתמול מחסירה את החלק עם הבחור.

קמתי מהמיטה מתמתחת וניגשת לצחצח שיניים. טוב אין פלא שג'ייד לא האמינה לי אני נראת כמו מישהי שחטפה שתי בוקסים ממתאגרפת.

אני מסיימת לצחצח שיניים ועוברת לסירוק השיער שלי. כשאני מסיימת לעשות את כל שאר הדברים שבניהם זה למרוח קצת קונסילר על העיגולים השחורים שנמצאים לי מתחת לעיניים ולהתיז על עצמי קצת דורדוראנט ובושם.

"הכנתי לך נס קפה כמו שאת אוהבת" ג'ייד אמרה לי ואני הודתי לה על כך. "איפה בראד?" אני שואלת אותה כדי להוריד אותה מנושא השיחה. "בעבודה" היא עונה לי בלי לפרט יותר מידי. "ואת לא עובדת גם?" אני ממשיכה לבזבז זמן. "אני לקחתי חופש היום" היא אומרת לי ואני מהנהנת מבינה שדי נדפקתי והיא לא תשחרר ממני. "עכשיו תתחילי לספר לי למה בכית אתמול" היא אמרה ואני שתקתי מכחכחת בגרוני. "תתחילי לדבר" היא הורתה לי וכשבאתי לדבר צלצול טלפון נשמע. "זה הטלפון שלך" היא אמרה לי. "תודה אלוהים תודה" מלמלתי ועניתי לשיחה.

"שלום" קול של מישהו אמר. "עם מי אני מדברת?" שאלתי. "אני מר גבריאל מהחברה של הקוסמטיקה" הוא אמר. "הו היי" אמרתי. "התקשרתי לבשר לך האם התקבלת לעבודה או לא" הוא אמר. "אוקיי" אמרתי מחכה שיגיד משהו. "צר לי לבשר לך אבל לא התקבלת" הוא אמר ואני הבנתי שהחיים שלי הולכים ומתחרבנים מרגע לרגע. "טוב לא נורא" אמרתי לו מנסה לעודד את עצמי. "ביי" הוא אמר ואני ניתקתי.

"מי זה היה?" ג'ייד שאלה. "זה מהראיון עבודה" אמרתי עצובה. "התקבלת?" היא שאלה. "לא" אמרתי לה. "לא נורא בסוף הכל יהיה בסדר" היא אמרה מעלה לי חיוך קטן על הפנים. "עכשיו שלא תחשבי ששכחתי אני רוצה לדעת מי זה המישהו הזה שחזרת איתו אתמול ולמה בכית בלילה" היא אמרה מחזירה אותי לנושא. שיט.

~~~~

"וואו" היא אמרה אחרי שסיפרתי לה את כל מה שקרה אתמול. "ספרי לי על זה" אמרתי לה. "אני חושבת שאת מתחילה לפתח רגשות כלפי אותו הבחור" היא אמרה אחרי דקה של שתיקה. "ואני מקווה שמה שאת חושבת זה לא נכון" אמרתי. "גם אני" היא אמרה.

"בכל אופן את חייבת לנסות לשכוח ממנו" היא אמרה לי. "איך בדיוק?" שאלתי אותה. "פשוט מאוד וקל תהיי עם ראיין" הסבירה לי. "לא זה נחשב ניצול ואני לא יכולה להרשות לעצמי לעשות את זה" אמרתי לה את האמת. "אבל אם את באמת תתאהבי בו? למה שלא תנסי? לא תרצי תפסיקי" היא אמרה לי ושכנעה אותי. "סבבה" אמרתי לה. "ודבר שני חייבים לאטום לך את החלון בקיר" היא אמרה ואני הופתעתי. "אין מצב" אמרתי. זה המקום הכי אהוב עלי בחדר. עד אתמול כמובן אבל עדיין. "טוב על זה נוותר לך" היא אמרה ואני חייכתי ברוגע. "טוב אני חושבת שאני אלך עכשיו לבית של ראיין" אמרתי לה והיא חייכה מאשרת לי. "ואני יכין אוכל" היא אמרה. "סבבה יאללה ביי" אמרתי ויצאתי מהבית.

התהלכתי במסדרון של הדירות. "שתי דירות שמאלה" מלמלתי לעצמי את מה שראיין אמר לי. מצאתי את הדירה דופקת בדלת. "פתוח" ראיין אמר. פתחתי את הדלת מבוישת מהמצב ראיין עם מגבת שמכסה את פלג גופו התחתון. וואו הקוביות בבטן בהחלט בלטו אבל לא כמו של אותו הבחור. חשבתי נזכרת במה שהספקתי לראות בלילה. "מה את עושה פה?" הוא שאל. "סתם באתי להיות איתך" אמרתי. "אוקיי" הוא אמר. הוא הוריד את המגבת נשאר עירום מולי עטתי את ראשי במהירות לצד אחר בדירה שלו. "מה בחיים לא ראית גבר עירום?" הוא שאל כאילו זה לא עניין רציני אצלו. "ראיתי" אמרתי מובכת נזכרת בפעם הראשונה שלי ובמה שקרה אחריה. "אז מה הבעיה?" הוא שאל לא מבין. "שזה היה לפני שנתיים בערך.." אמרתי בלחש מקווה שהוא לא יוכל לשמוע אך הוא שמע וצחק לנוכח תגובתי לשאלתו. "אוקיי את יכולה להסתובב כבר התלבשתי" הוא אמר ואני החזרתי את ראשי למקומו בהתחלה. התקרבתי אליו מנשקת אותו. ג'ייד אמרה לשכוח ולהתאהב לא? הוא המשיך את הנשיקה הופך אותה סוערת ליותר ויותר. תוך שניות ספורות הוא הספיק להרים אותי ולהניח אותי על המיטה שלו כשהוא מעלי.

הוא האט את הנשיקה מנסה להרגיע אותי ולסמן לי שהכל בסדר אבל לא, לא הכל בסדר אני עדיין לא מוכנה לעשות את זה שוב. לא איתו. "ראיין" מלמלתי לתוך הנשיקה אך הוא המשיך. הוא גישש באזור חולצתי בעזרת ידיו. "ראיין" המשכתי למלמל. הוא התנתק ממני מסתכל ולא מבין. "אני לא מוכנה עדיין" אמרתי לו. "מה זאת אומרת את עדיין בתולה?" הוא שאל אותי ואני הובכתי מזה מאוד. "לא אני לא בתולה" אמרתי לו משפילה את ראשי ומסמיקה לנוכח המצב. "אז מה הבעיה?" הוא המשיך לשאול לא מתייחס להשפלת ראשי. "שלא עשיתי את זה במשך שנתיים ואני עדיין לא מרגישה מוכנה לעשות את זה שוב" אמרתי והוא הנהן מבין. אני לא יודעת עד כמה אני מוכנה לתת לבראד את הגוף שלי וסמוך עליו במאה אחוז שהוא לא סתם ישחק בו.  מבטו היה מבואס ולכן התקרבתי אליו ונישקתי אותו. "זה ממש לא בגללך זה רק אני" אמרתי לו מקווה שיבין. "זה בסדר" הוא אמר והמשיך לנשק אותי. "תודה שהבנת אותי" אמרתי לו והוא חייך. "רק שתדעי שמה שעשית אתמול למלצרית היה פשוט טוב" הוא אמר מעביר נושא ואני צחקתי. "שמחה שאהבת" אמרתי. "אהבתי מאוד" הוא אמר ואני חייכתי אליו.

"טוב אני חושבת שאני אלך" אמרתי לראיין אחרי כמה שעות של השתעשעות. "כבר?" הוא שאל עצוב. "אני פה מלא זמן פה ואתה בטח רוצה לנוח" אמרתי לו. "קרוב" הוא אמר. "אתה רוא.." באתי להגיד אך נקטעתי על ידו. "את פה מלא זמן ואני ממש רוצה שתנוחי ביחד איתי" הוא אמר ואני הסתכלתי עליו לא מבינה. "אני?" שאלתי. "כן את" הוא אמר. טוב מה יכול להיות רע בלנוח קצת. "בטוח?" שאלתי שוב מוודא. "במיליון אחוז" הוא אמר וחייך. הוא שכב במיטה שלו מזמין אותי לשכב לצידו וכך עשיתי. "את לא חושבת שאת רחוקה מידי?" הוא אמר וקירב אותי אליו עוד יותר. אני צחקתי לנוכח המחזה ונרדמתי קלועה בחיבוקו.