GET OUT OF MY MIND

פרק 18-

פרק כי משעמם לי טילים!!!!! תהנוו<3

~~~~

הוא נכנס למעלית ואני אחריו. לחצתי על הכפתור שיוביל ליציאה והוא העלים מבט והמשיך למשוך בשפתיו. הבן אדם לא משחרר פשוט לא. אני נושמת עמוק כך שאפשר לשמוע זאת. אמבר תשתלטי על עצמך ומהר! הוא שם לב לכך וממשיך למשוך בשפתו. דקה לפני שהמעלית נעצרת אני מדביקה אותו לקיר המעלית ומנשקת אותו נשיקה סוערת. בהתחלה הוא המום אך בסוף מחליט לזרום ואיך לא לקחת פיקוד. גבר או לא גבר? הוא מנשק אותי מחכה שאני יאשר לו להכניס את לשונו. אני מאפשרת לו במהירות והוא חוקר כל נקודה בפי וכך גם אני בפיו. אנחנו מעמיקים את הנשיקה ואז אנחנו מתנתקים לצורך אוויר. בזמן שאני מנסה להסדיר את נשימתי הוא מקרב אותי אליו ומרים אותי כך שהוא נמצא בין רגליי. הוא מצמיד אותי בחוזקה לקיר עם הכפתורים ומכניס את ראשו לתוך שקע צווארי שותל בו נשיקות רטובות שגורמות לי תוך פחות משנייה לפלוט קולות אנחה. אני מקווה שבמעלית הקירות עשויות מחומר נורא אטום. הוא ממשיך לנשק אותי עד שלבסוף אני מרגישה כאב קל מבינה שהוא עשה לי היקי. "את שלי ורק שלי" הוא אמר ברכושנות. "רק שלך" אמרתי לא מבחינה בדבריי והוא נישק את שפתיי שוב. הוא הוריד אותי ממנו בזמן הנשיקה והניח את ידיו על ישבני. חרמן קטן. לבסוף הרגשתי את איברו על בטני והופתעתי מכך מאוד. התנתקנו והסתכלתי לכיוון איברו המומה. "אני גבר את יודעת" הוא אמר כאשר הבחין במבטי. הסתכלתי עליו מובכת מהמצב שהוא ראה אותי בו.

"למה המעלית לא נפתחת?" שאלתי אותו מתחילה להילחץ. הסתכלתי על הכפתורים ורואה את כולם מהבהבים. "אני חושב שנתקענו" הוא אמר ואם מקודם התחלתי להילחץ אז עכשיו אני לחוצה. "איך?" שאלתי. "בואי נגיד שכשהתנשקנו אז לחצנו על לא מעט כפתורים" הוא אמר ופניי נפלו. הסתכלתי עליו בשוק. ואחרי זה הסתובבתי לכיוון הלחצנים מחפשת את הכפתור שמצלצל. "מישהו חייב להגיע" התחלתי לומר בלחץ. "תירגעי הכל יהיה בסדר" הוא אמר. "מה בסדר? איך בסדר? אנחנו תקועים במעלית אתה רוצה שאני ימות פה? כי אנחנו נמות אין לנו מים וגם אין אוכל פאקינג אין אוכל אתה מבי.." הזרמתי מילים, משפטים ושאלות הכל בבת אחת מהלחץ אך הוא קטע אותי בנשיקה. התנתקנו והשפלתי את מבטי. "תסתכלי עלי" הוא אמר לי בקול בס ועמוק שהעניק לי תחושת ביטחון. הסתכלתי עליו כשדמעות מבצבצות בעיניי מרוב הלחץ. "אני מ-מפחדת.." אמרתי לו מגמגמת. "אני איתך אין לך ממה לפחד תוך כמה דקות יחלצו אותנו" הוא אמר מנסה להרגיע אותי. "אני אפילו לא הבאתי את הטלפון שלי" אמרתי לו. "אין קליטה במעליות" הוא אמר לי ואני נאנחתי. הוא התיישב נשען על אחד מקירות המעלית מסמן לי לבוא להתיישב לידו. אני מתיישבת ומניחה את ראשי על ראשו. כאשר אני באה להזיז את ראשי מחשש שאני מכבידה עליו הוא מניח את ראשי על הירכיים שלו. "אל תתביישי ממני" הוא לוחש לי באוזן בקול צרוד ונושק לאפי. אני עוצמת את עיניי אך פוקחת אותן במהרה כאשר אני מתחילה לשמוע דפיקות של פטישים על הקירות של המעלית. "שמו לב שהמעלית נתקעה" הוא אמר מסביר לי כאשר שם לב שאני לא מבינה למה יש רעשים. הדלתות התחילו להיפתח. "תעזרו לנו" אחד מהאנשים אמר. "תזוזי שנייה שאני יוכל לעזור להם" בריאן אמר לי ואני הנהנתי קמה. הוא נשק לשפתיי מעלה על פניי חיוך והולך לכיוון דלת המעלית מנסה לדחוף אותה. גופו התחיל להזיע מהמאמץ בכל זאת לדחוף דלת שעשויה מברזל של מעלית לא משהוו שהוא נוהג לעשות בדרך כלל. כאשר נהייה לו חם הוא פשט מעליו את חולצתו זורק אותה לעברי כדי שישמור עליה. וואו עיני התחילו לפזול מהבהייה. "וואו" מלמלתי והוא הסתכל עלי קורץ לי. הערה חסרת טקט מספר 2. מהר הזזתי את ראשי מהמבוכה והוא צחק קצת והמשיך לדחוף את המעלית. "רוצה שאני יעזור?" שאלתי אותו. "ממש לא עוד כמה דקות ואנחנו מסיימים" הוא אמר לי. "בטוח?" שאלתי. "במאה אחוז" הוא אמר. כמה אגו כמה? לבסוף המעלית נפתחה ואני נשפתי בהקלה. התרוממתי מהישיבה יוצאת מהר מהמעלית יחד עם בריאן.